בדרך חזרה מרמת הגולן. עוד מילואים עברו להם לאיטם. האיטיות איפשרה לי לוודא – 8 מתוך 10 הטורבינות על רכס חזקה הסתובבו להם באופן קבוע במשך כל השבוע האחרון, פרט לאמצע היום (שתיל) ואמצע הלילה (וואלא, ישנתי – אז אני לא יודע). הטורבינה של אבי זעירא הסתובבה לה במהירות רבה בצד השני של הפאנורמה שנגלתה לעיני בעודי דוהר על הנגמ”ש הגומע ליטר וחצי לקילומטר של אבק סלעים גרוס ובזלת. מענין אם הלהבים של הטורבינות סובלות מכל הפודרה באוויר. אבל למה רק 10 טורבינות? חוות הרוח ברמה מייצרת חשמל לכמחצית מתושבי הגולן. אך ניתן לייצר מהרוחות בגולן הרבה, הרבה יותר. אם נשים את הענין הפוליטי בצד (גם חשמל ירוק על אדמה סורית יעבוד) מתסכל לראות שרק לאחרונה, לאחר שהחווה עובדת אוטוטו 20 שנה, אנו יכולים לקרוא בעיתון על הגדלה משמעותית של החווה ל-200 מגאוואט (מ-6 מגא כרגע) הצפויה בקרוב. למה לא לפני 10 שנים?
הסיבות שאני שמעתי נעות בין התנגדות חיל אוויר (מכ”מ) לבין פוליטיקה. פוליטי-בירוקרטיה. כל זה על רקע של החלטות תקדימיות על תעריפים ירוקים לייצור חשמל פרטי משמש (קיים) ורוח (בקרוב) שהיקף ההספק המותקן בהם יהיה 100 מגאוואט תוך 7 שנים (או פחות), וזה לעומת הספק מותקן של 10,000 מגאוואט בישראל!
צריך להפסיק עם כל החסמים הללו, ולפתוח את הברזים הבירוקר-פוליטיים לרווחה, על מנת שניתן יהיה להתקין אלפי מגאוואט של תחנות כח סולריות, וטורבינות רוח בארץ המשתעלת הזאת.
בזלת, פודרה ורוח
טורבינות רוח לת”א!
כתבתי כבר כמה דברים על טורבינות רוח עירוניות, והם מופיעים פה למשל. לאחרונה, הודות ליוזמה מבורכת של שר התשתיות שלנו, עובדים במשרדי רגולטור החשמל על תעריפים מיוחדים לטורבינות רוח קטנות. טורבינות רוח, שאדם בודד יוכל להתקין על גג ביתו, ולספק חלק מתצרוכת החשמל.
אז זהו, שאני רוצה לומר כאן כמה מילים על המילים שהודגשו במשפט האחרון. על גג ביתו. לא, אין זה מומלץ להתקין טורבינת רוח על גג הבית, מכמה סיבות. בפוסט הזה אני רוצה לומר כמה מילים על טורבינת רוח ביתית, וטורבינת רוח עירונית בפרט. המון ממה שאני אומר נכתב ברוח ניסיונם של אחרים כגון Paul Gipe.
טורבינות רוח קטנות הן טורבינות רוח שמיצרות פחות מ-10-100 קילוואט בשיא תפוקתם (30-40 קמ”ש בד”כ). לכן הן יהיו בקוטר להבים שלא יעלה על 10 מטר בד”כ, על מגדל של בין 10-30 מטר, ועלות של עשרות אלפי שקלים. כמות החשמל שהן מייצרות היא בסדר גודל של צריכה ביתית ממוצעת, ומכאן השם – טורבינות רוח ביתיות.
איך נקבעת תפוקת האנרגיה? לפי הרוח כמובן. וכאן מתחילה ההבנה – שיש להתקין טורבינות רוח, היכן שהרוח נושבת בשיא הכח. תפוקת החשמל של טורבינת רוח עולה כמו המהירות בחזקה שלישית. כל טיפה חשובה.לכן, מומלץ להתקין טורבינות רוח קטנות לפחות 10 מטר מעל כל מחסום ברדיוס של מאה המטר הקרובים.
האם גג של בית עונה לדעתכם על המשוואה הזו?
התשובה היא לא מוחץ! כל טורבינת רוח סטנדרטית (פרופלור, ציר סיבוב אופקי) שהותקנה על גג בית נתקלה בכשלון מוחלט. הרוח הטורבולנטית גרמה למאמצים שפירקו את הטורבינה מהר מדי, הרוח פשוט היתה חלשה מדי ולא יצרה מספיק חשמל!
איפה כן טורבינות רוח עירוניות יכולות להיות יעילות? גבוה כמובן. על גורד שחקים, הרוח מספיק גבוהה כך שמיקום מנוך אפילו מעל הגג יפיק תנובת חשמל נאה.
בנוסף, טורבינות רוח המותקנות על גג בית צריכות להיות מותאמות לאופי הרוח. מכיוון שלא נרים טורבינה גבוה מספיק מעל הגג לעמוד בתנאים שקבעתי (אזור עירוני – אולי זה לא אפשרי בגלל המבנים סביב), הטורבינה צריכה להיות עם ציר סיבוב אנכי ומותאמת למצב. טורבינות כאלה, יש ווירטואלית לרוב. מעשית – נאדה. מלבד התקנות מועטות, אין שום טורבינת רוח עירונית לגג בית שהנה מוצר מוכח ומתאים היום בשוק (אך כולי תקווה שתהיה בקרוב!). ישנן הרבה הבטחות. במיוחד צריך לשים לב לאלה המדגישים כי הטורבינה עובדת גם ברוח של 2 מטר לשניה. זה נחמד. אך אין שם באמת הרבה אנרגיה. האנרגיה – ברוחות החזקות! אין למהירות תחילת הסיבוב , או התפוקה של הטורבינה שום משמעות אמיתי מבחינת כמה חשמל מיוצר בסוף היום. ההבדל בין 2 ל-3.5 מטר לשניה הואאחוזים בודדים אם בכלל.
נחזור לרוח. באיזה ערים בארץ יש משאב רוח מתאים בגובה בו רובנו גרים? אז זהו, שאין ממש. רק אילת. טבריה בשעות מסוימות. בשדה דב לדוגמא המהירות הממוצעת היא כ-4.5 מטר לשניה (או מעט פחות מכך).אי לכך, אין הצדקה להתקין טורבינת רוח בכלל, בטח לא כזו שיושבת צמוד לגג בית ולא משנה מאיזה סוג היא, היא לא תחשף לרוח מספיק חזקה. היוצאים מהכלל הם כמובן גורדי השחקים, או מיקומים מיוחדים, הודות לגיאומטריה של המבנים מסביב, כמו הטורבינה המפורסמת בבחריין, שיוצרים הגברה מקומית של מהירות הרוח.
אז מהי לטעמי טורבינת רוח עירונית? כזו המתאימה לתושב העירוני והערני בתל אביב שלנו למשל? טורבינה גדולה. עם קוטר להבים של 30 מטר לפחות, על מגדל של כ-50-70 מטר. איפה הוא יתקע אותה לעזאזל אתם שואלים?? איפה שיש רוח. והוא לא יתקע אותה לבד כמובן, אלא יצתרף לקואפרטיב, כפי שעשו תושבים בקנדה, וארה”ב לפניו. אנחנו – נבחר באחד מהאזורים ברוכי הרוח בישראל, למשל איזור אילת, שם הרוח הממוצעת היא 6.5 מטר לשניה (23.4 קמ”ש) בגובה 50 מטר.
קואפרטיב אנרגית רוח היא הדרך הכי טובה לנצל אנרגיית רוח באיזור עירוני, החשמל יקזז פליטות במקום אחר, הכסף יחזיר את ההשקעה, וכולנו נהיה מרוצים.
להרצאת פתיחה, לכל המעונין להצתרף לקואפרטיב האנרגיה המתחדשת הישראלי – בואו להרצאה בעץבעיר. ההרצאה בתשלום, ע”י עופר בן דב וכוללת סיור מוקדם בעץבעיר.
להרשמות – הכנסו לכאן.
מיזם קואפרטיב אנרגיה מתחדשת בישראל – הרצאת הכרות
אני שמח להכריז על הרצאה של עופר בן דב, בנושא קואפרטיב אנרגיה מתחדשת ישראלי, במסגרת ערב בסלון האקולוגי של תמי צרי בעץבעיר.
ההרצאה תתקיים ב-24.7, 19:00 בביאליק 23 תל אביב.
הקואפרטיב נמצא בתהליך הקמה, איסוף חברים, ועופר יספר על מודל הקואפרטיב, טכנולוגיית טורבינות הרוח כדוגמא, דוגמאות מהעולם ועל מיזם הקמת קואפרטיב האנרגיה המתחדשת בישראל.
עופר בן דב עוסק באנרגיה מתחדשת כבר כ-10 שנים, בהיבטים של יזמות, סחר בפליטות ותסקירים סביבתיים.
המפגש כולל הכרות עם עץבעיר, סיור מודרך בבית האקולוגי וטעימות ממטבח הפרא שלה, שלאחריהם תבוא ההרצאה.
המפגש וההרצאה בתשלום סמלי של 40 ש”ח – להרשמה – , 03-5254196 alon@citytree.net
50 ק”מ במכה אחת!
טוב, אני מכריז רשמית שבדקתי את נתוני היצרן והם נמצאו נכונים!
ה-EVT 4000 שלי באמת מחזיק 50 ק”מ על טעינה אחת, ואפילו לא במצב economy, אלא במעין נסיעה משולבת – הקטע הראשון, מוויצמן – רחובות ל-air port city (קריית תעופה – איזה כיף לשבת על קפה (סויה!) ולראות מטוסים נוחתים ומשתקפים על הבנין ליד…) היה ב-50 קמ”ש , והקטע השני, דרך יהוד וחזרה לתל אביב. מהירות ממוצעת בקטע השני – 45 קמ”ש (economy מגביל ל-40 קמ”ש, כך שעברתי בין לבין, ההתחלה תמיד איטית ב-economy ואז מעבר ל-power וכיוון המצערת למהירות טיפה יותר מהירה).
הנה מסלול הנסיעה – בבוקר הלוך 28 ק”מ, וחזור כ-50 ק”מ!
כמה נכתב כבר על התחנה הפחמית הבאה המתוכננת באשקלון. כל כך הרבה. כמה דיונים, כמה החלטות, דחיות, הפגנות, בכי וצעקות. ועדיין, פואד בשלו. כמו רבים, הוא לא רוצה לתת למציאות לבלבל אותו. והמציאות, היא שפחם הורג. כן פואד, הוא הורג – גם בוחרים פוטנציאלים (וגם עובדי חברת חשמל).
אז בואו – להפגנה מול משרדי הממשלה, עת עוד דיון בסוגיה יתנהל לו בפנים, ואנו שוב נעמוד מבחוץ ונזכיר, שיש פתרונות נוספים.
שימור אנרגיה – חסכון פשוט – יכול להפחית את הצריכה ב-20%, שזה כמו 2 תחנות מתוכננות.
חשמל ממקורות מתחדשים ונקיים עומד לרשותנו אם רק נשכיל להשתמש בו – השמש הישראלית היוקדת. המחיר המיידי יקר, אך אם נפסיק להיות חלמאים, ונביט במבט עז אל עבר העתיד, נבין שזה הזמן לדבר באלפי מגאוואט סולריים מתחדשים בטווח של ה-5 שנים הקרובות, ולא מאתיים. מדובר בלא פחות מהעצמאות האנרגטית שלנו על כל המשתמע ממנה.
זן ואומנות אחזקת הטורבינה
אני נוסע ביום יום עם אופניים ורכבת, ומשתמש לעיתים בטוסטוס החשמלי שלי, אך לעיתים, בלית ברירה אחרת, נוסע לי ברכב פרטי ומזהם ברחבי הארץ. כפי שנאמר – 
(בהקשר שונה כמובן…)
אז שבת שעברה קפצנו לבקר את דרור יוחננוף, מורה זן-בודהיזם הגר באוטובוס שעבר הסבה לקרווילה, על יד הר מירון. דרור הוא דוגמא לשימוש מושכל במים (10 ליטר בחודש לרחיצת כלים! אם אני לא טועה) וחשמל (הגנרטור שהוא מחזיק מופעל רק לעיתים רחוקות, ובדרך כלל הדלקת נרות מספקת אותו). אך מכיוון שדרור מתחיל לכתוב ספר, הוא החליט שהוא צריך מקור חשמל יותר קבוע בשביל המחשב הנייד שרכש. דרור הגיע לאגרולן על פי המלצתי, והשאיל מהם טורבינת רוח קטנה, שתשמש אותו על מנת להעריך את משאב הרוח ברשותו – האם יש לו מספיק רוח לייצר את כמות האנרגיה החשמלית שהוא צריך?
מבט מרחוק – איפה הטורבינה לעזאזל? טוב, שמתי חץ קטן. אחרת זה באמת קשה. אך למרות שהיא חבויה לה יפה ביער, מקרוב התמונה מראה שיש מרחק קטן מהעצים.
עדיין, זה אינו מיקום אופטימאלי, אך מכיוון שזה על צלע ההר, והרוחות באות מלמטה על פי ניסיונו של דרור (7 שנים במקום) או לאורך ההר, יכול להיות שהמיקום סביר. יותר גבוה תהיה יותר רוח. הטורבינה היא windtalker 400 שאגרולן משווקים –
ובהתאם לכמות הרוח שיש טורבינה כזו יכולה להתאים לצרכיו של דרור.
מה אפשר לעשות בעיר? טורבינות רוח קטנות לא מתוכננות להיות מותקנות על גג של בית. טורבינה קטנה צריכה על פי המלצות AWEA שטח של 2-4 דונם (או 100 מטר אזור נקי ממכשולים עד 10 מטר מתחת לגובה ציר הסיבוב של הטורבינה), או מגדל מספיק גבוה לעמוד בתנאים הללו. זה לא אפשרי באזור עירוני. לכן, עד שיהיו בשוק טורבינות רוח קטנות המיועדות לסביבה עירונית – טורבינות רוח עירוניות – מומלץ לכל מי שמחפש חשמל נקי באזור עירוני – להתקין מערכת סולארית פוטוולטאית על גג ביתו.
למי שעוד לא שמע את החדשות המרעישות – יצאה לה לאוויר העולם תקנה המעניקה תשלום גבוה עבור חשמל סולרי המיוצר על ידי צרכן ביתי ! 2.04 ש”ח לקוט”ש סולרי מפאנלים פוטוולטאים המחוברים לגג הבית ולרשת החשמל.
התוצאה היא – החזר על השקעה בפחות מ-10 שנים. אורך החיים של מערכת כזו, הוא 20+ , כלומר – מדובר ב-10 שנים של חשמל נקי וחינם! עבור כל מי שחושב אם להוסיף עוד 100,000 ש”ח למשכנתא בשביל מיקום שונה, עוד חדר, וכדומה, אז פה מדובר בהשקעה המחזירה את עצמה! ומדובר בכ-40,000-80,000 ש”ח , תלוי בגודל המערכת כמובן. אין חובה לכסות את כל הצריכה הביתית – המערכת עובדת במקביל לחברת חשמל.
לפרטים, ולהזמנות – הנה רשימה חלקית של מתקינים :
נותנים לשמש לעלות!
יש! זהו, לאחר זמן רב בו הנושא בדיונים, נכנס לתוקפו סוף סוף התעריף הירוק לייצור חשמל סולרי ביתי.
הנה כתבה כללית על הנושא.
כפי שכתוב, ההחזר על השקעה , בעקבות התעריף החדש, הוא בין 7-10 שנים.
אורך החיים, ואחריות היצרן, של פאנלים סולריים היא מעל 20 שנה. הממיר חי פחות זמן, אך ניתן להחליפו ועלותו שולית ביחס לפאנלים.
זו סיבה למסיבה, כי עכשיו, ניתן ע”י השקעה של 40,000-80,000 ש”ח לערך לקבל חשמל נקי מהשנה ה-7-10 ועד סוף חיי המערכת! כלומר 10 שנים של חשמל חינם ורווח נקי, תרתי משמע!
זוהי ארץ השמש, וכולי תקווה שכל מי שבבעלותו בית פרטי יקפוץ על המציאה, וה-50 מגא וואט שנקבעו כתקרה לסך ההתקנות שהמדינה תתמרץ, יגמרו לפני שאולמרט יספיק לשים עוד משהו במעטפה.
לפרטים, ולהזמנות – הנה רשימה חלקית של מתקינים :
שמש על המים
הנה רעיון מענין לשילוב תאים פוטוולטאים ללא ניצול קרקע –
להציף אותם על המים! זה בעמק היין האמריקאי, Napa Valley, מייצר את כל החשמל של היינריה המקומית. 1300 פאנלים עם ייצור כולל של 400 קילוואט באמצע היום. לעוד פרטים.
The L-Prize
משרד האנרגיה האמריקאי יצא לאחרונה עם תחרות פיתוח טכנולגיית תאורה מבוססת מצב מוצק – Ledים – המכונה L-Prize.
המטרה – 150 לומן לוואט!! הגרף למטה מראה שמטרה זו כבר מושגת בגופי התאורה המאירים את הרחובות, אך אנו רחוקים ממנה מאוד בנורות הביתיות.
תאורת Ledים קיימת זה זמן רב, בארץ אפשר למצוא מספר חברות המשווקות אותה למטרות עיצוב בעיקר.תאורת לדים מבטיחה מכיוון שאורך החיים שלה ענק – 100,000 שעות ויותר, לעומת 5,000-10,000 בקומפקט פלורסנט ופלורסנט, וכמות מגוכחת של 700-1000 בנורות ליבון. נורות קומפקט פלורסנט יותר חסכוניות היום מנורות Led, אם כי הפערים מצטמצמים. הנה נצילות של גופי תאורה בשוק נכון ל-2005
.
הגרף מראה נצילות תאורה, לומן לוואט. לומן היא יחידת תאורה, יחידה מאוד מענינת שמכמתת את עוצמת התאורה לפי הספקטרום שעין אנשוית יכולה לספוג (שזה הרי מה שמענין אותנו!). וואט, הוא מדד ההספק החשמלי שהנורה צורכת. . ההבטחה של נורות לד – הפוטנציאל – הוא נצילות תאורה גבוהה יותר מנורות קומפקט פלורסנט. הבעיה היום היא מחיר. נורת לד 3 וואט עולה כמו נורת קומפקט פלורסנט 20 וואט. התוצאה, היא שמי שמציע גופי תאורה מלאים (כאלה שאפשר להבריג למשל לבית נורה סטנדרטי) מגיע למחירים מצחיקים (הלינק הזה הוא מוצר לדוגמא – אך לא אפשרי שב-3 וואט הוא מאיר כמו נורת 60 וואט ליבון. אולי 30 לעומת 60 וגם זה נשמע טוב מדי להיות אמיתי. כפי שאמרתי, לנורות לד הפוטנציאל לעבור את הקומפקט פלורסנט, אך היום הם בין פי 1.5 ל-2 יותר טובות מהליבון בלבד, לעומת פי 4 עבור הקומפקט פלורסנט)?
מה צופן העתיד – הנה התוכנית של חברה מובילה בשוק, נכון ל-2005 –
התחרות של ה-DOE האמריקאי לבטח יעזור למגמה הזו להצליח.
Mark Bittman: What’s wrong with what we eat
בשיחה תוככנית אך משעשעת, Mark Bittman, כתב האוכל של ה-New York Times, שופך אור על מה עקום באופן בו האמריקאים אוכלים (יותר מדי בשר, מעט מדי צמחים, יותר מדי junk food, פחות מדי בישול בבית), ולמה זה שם את כל הפלנטה בסכנה.