בדרך חזרה מרמת הגולן. עוד מילואים עברו להם לאיטם. האיטיות איפשרה לי לוודא – 8 מתוך 10 הטורבינות על רכס חזקה הסתובבו להם באופן קבוע במשך כל השבוע האחרון, פרט לאמצע היום (שתיל) ואמצע הלילה (וואלא, ישנתי – אז אני לא יודע). הטורבינה של אבי זעירא הסתובבה לה במהירות רבה בצד השני של הפאנורמה שנגלתה לעיני בעודי דוהר על הנגמ”ש הגומע ליטר וחצי לקילומטר של אבק סלעים גרוס ובזלת. מענין אם הלהבים של הטורבינות סובלות מכל הפודרה באוויר. אבל למה רק 10 טורבינות? חוות הרוח ברמה מייצרת חשמל לכמחצית מתושבי הגולן. אך ניתן לייצר מהרוחות בגולן הרבה, הרבה יותר. אם נשים את הענין הפוליטי בצד (גם חשמל ירוק על אדמה סורית יעבוד) מתסכל לראות שרק לאחרונה, לאחר שהחווה עובדת אוטוטו 20 שנה, אנו יכולים לקרוא בעיתון על הגדלה משמעותית של החווה ל-200 מגאוואט (מ-6 מגא כרגע) הצפויה בקרוב. למה לא לפני 10 שנים?
הסיבות שאני שמעתי נעות בין התנגדות חיל אוויר (מכ”מ) לבין פוליטיקה. פוליטי-בירוקרטיה. כל זה על רקע של החלטות תקדימיות על תעריפים ירוקים לייצור חשמל פרטי משמש (קיים) ורוח (בקרוב) שהיקף ההספק המותקן בהם יהיה 100 מגאוואט תוך 7 שנים (או פחות), וזה לעומת הספק מותקן של 10,000 מגאוואט בישראל!
צריך להפסיק עם כל החסמים הללו, ולפתוח את הברזים הבירוקר-פוליטיים לרווחה, על מנת שניתן יהיה להתקין אלפי מגאוואט של תחנות כח סולריות, וטורבינות רוח בארץ המשתעלת הזאת.
בזלת, פודרה ורוח
