לפני שנתיים הדפסתי חולצות עם הלוגו הזה
לא מוצא את הקובץ. אמרתי – כמה זה יכול להיות מסובך למצוא אותו שוב פעם? אחרי שעה מצאתי את מה שמוצג למעלה. לא ברזולוציה משהו. יש הרבה ווריאציות, אך את אפקט החור בראש והנתז אני אוהב במיוחד. אם מישהו מכיר איפה יש תמונה כזו ברזולוציה טובה מספיק להדפסה – שדרו.
רוב השיחות שיש לי עם מכרים חדשים, בנוגע לאיכות סביבת המחיה שלנו בישראל, הן פסימיות. אין אכיפה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. תושבי הקריות מחליפים רשמים בקשר לטבעו המדויק של ריח הזיהום לאורך המפרץ. לדעתי הריח העיקרי הוא מתקתק, כמו תרכיז ענבים מחוזק, בערך באמצע הדרך בין הצק-פוסט בואך כפר ביאליק. אבל אולי חוק אוויר נקי יכול לשנות את זה. אולי, אם הוא יועבר כפי שחוקק מלכתחילה. כחוק הקובע של מי האחריות, מאפשר לתבוע את המזהמים, ומבטל כפילויות בחוק שכל כך משמחות פקידים בממשל – “מה פתאום? זה לא בסמכותנו.”… בהזדמנות זאת אשמח ל”הטביע” בפוסט הזה מצגת על חק אוויר נקי. לדיון עדכני נוסף (ומקור המצגת) – סביבה 1.1 .
Annie Leonard עשתה את אחד הסרטים התמציתיים, קלילים (אם אפשר לומר זאת על הנושא הזה) והמענינים ביותר שאני מכיר על תרבות הצריכה. אמנם, ללא כתוביות, אך עם אנימציה מדליקה שמלווה את כל הסרט, תוך כדי שהיא מעבירה אותנו בין השלבים השונים שעובר הרדיו שאנו קונים, או החולצה המעוצבת שלנו, ממדינות עולם שלישי ועד אלינו. מאלף.
כנסו לראות! אם אתם רוצים teaser , אז מצורף הפרק הראשון (כל הסרט – 25 דקות).
גילי תכנן את העפיפון הזה במיוחד לחגיגות ה-60. קיווה למכור הרבה. אתם בטח רואים שהעפיפון יותר מורכב מעפיפון מעוין רגיל, והוא גם עלה טיפה יותר. מספיק יותר כדי שבנק פועלים, שרצה כמות נכבדה, יחליט ללכת על סתם עפיפון מעוין עם אותה כתובת. חבל. עף נהדר. השארתי אותו מחובר לפרגולה על החוף במשך 4 שעות ביום ששי. כל ה-60 הזה, מזכיר לי את ה-668 יום שאודי גולדווסר ואלדד רגב, ו-665 יום שגלעד שליט חטופים ומוחזקים בשבי בתנאים מחרידים. אני אקטיביסט סביבתי-חברתי. בעיקר סביבתי, אך אני מאמין שיש קשר הדוק בין הדברים, והי – צריך להתרכז במשהו. אודי חבר טוב. הוא אוהב טיסנים, והעפיפון הזה, עפיפון ה-60, מזכיר לי אותו. טוב, הרבה דברים מזכירים לי אותו, אני מודה. אז אודי – תחזיק חזק, אני עדיין מקווה לראות אותך שוב. אתה בטח תיקח תמונה טובה יותר של עפיפון ה-65.
לא, לא אל גור שוב. הפטריות! כן, אותו זן שלישי שחולק את הפלנטה איתנו והצמחים. טוב, אני לא יודע אם זה נכון, אבל כך חושב Paul Stamets בכל אופן, ובטד האינטנסיבי הזה הוא יספר לכם כל מה שרציתם לדעת על פטריות, ואני לא מתכוון לפטריות הזיה, אלא לזן שיודע לעשות את זה לנמלה…
במחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה במכון וויצמן, היכן שאני מעביר את ימי, החלטנו למדוד את הרכב החלקיקים בעשן אגזוז של רכב. לשם כך נבחרה לה טויוטה – טנדר ממוצעת (אולי קצת over weight) ובשביל להגן על המכשירים המדויקים שאליהם מגיע הצינור המחובר לאגזוז, חיברנו בדרך משאבה עם פילטר, לינוק חלק מהעשן. בקליפ הראשון רואים את הפילטר הלבן, בשני רואים מה 10 שניות עושות, ובאחרון, את התוצאה אחרי כ-5 שעות. מוות מישהו?
>
טוב. אתמול הגעתי למצוות כפול מאה. 1300 ק”מ על הטוסטוסון החשמלי של EcoMotors , ה-EVT.
נסיעה ממוצעת שלי היא מפינת הרחובות בוגרשוב ובן יהודה בתל אביב, עד בני ברק (7 ק”מ) או עד גבעת שמואל (13 ק”מ). את הנסיעות האלה אני בדרך כלל עושה עם רוכבת נוספת. לעיתים גם משולש בוגרשוב-רמת שרון – גבעת שמואל – בוגרשוב (30 ק”מ). יצא לי לבדוק את גבולות הכלי מספר פעמים, למשל אתמול – בוגרשוב –> רחובות – 48 ק”מ – מתוכם 30 נעשו ב-55 קמ”ש, בקטעים של בערך 4 ק”מ בין רמזורים, והשאר במצב economy בתוך העיר (מניסיוני – 40 קמ”ש בעיר בדרך כלל אומר שאתה מזנק ברמזור, כולם עוקפים אותך אט אט, ואתה פוגש אותם שוב ברמזור הבא…) .
מה אפשר לומר אחרי 1300 ק”מ? הטוסטוס שקט ונעים לרכיבה, זקוק למתלים טובים יותר, ויותר מקום רגליים לנוסע מאחור. בלמים מצוינים, האצה סבירה במצב power, ולהתנהגות של מצב economy, שנותנת מעט השהייה בזינוק, צריך להתרגל (אך זה קורה די מהר). לא ראיתי תחנת דלק פעם אחת – ואני לא ממש מתגעגע… כלי ירוק וחסכוני – בכיס, ובזיהום.
כן, כפי שצוין בכתבה האחרונה רכבים חשמליים נותנים פתרון חלקי בלבד. פתרון המתאים רק ל-66% מהאוכלוסיה.
כן, למרות הטווח הקצר – שזו הבעיה העיקרית של רכבים חשמליים, לא המהירות – כי ביננו, בעיר – לא ממש צריך Suzuki R750 – שני שליש מהנסיעות היומיות בישראל מתבצעות למרחק של פחות מ-20 ק”מ. הלוך חזור על טעינה אחת ב-50 קמ”ש עם ה-EVT בלי בעיה. אופנים, או אופניים חשמליים (גריניבייק) יעשו את העבודה אפילו יותר בזול (בלי ביטוחים וכו’) למי שנוסע 15 ק”מ ומטה לעבודה.
איך אני מסתדר עם ההטענה ביום יום? מצחיק, שאנשים מעקמים את האף סביב זמן ההטענה של מצברים. זה הרי לא כאילו אני נתקע באמצע נסיעה עם מצבר ריק ואומר “טוב, יש לי 6 שעות להרוג, חבל שלא הבאתי ספריה”. כמו כל הגישה התרבותית-צרכנית שלנו, גם כאן דרושה קונספציה חדשה – תכנון. כן, למרות ההרגשה הספונטנית שמיכל דלק מלא נותן, כאילו אפשר עכשיו לסוע גם לאילת בכל רגע, אם רק רוצים, מבט קצר על הלו”ז שלנו, ועל החודש האחרון, יגלה שזו לא ההתנהלות היום יומית של רובנו. לא. יותר כמו בית-עבודה-ביתספר-בית-מינימרקט-בית. בשביל זה, כל הנדרש, הוא לחבר את האופנוע לשטקר בכל חזרה הביתה, ולנתק אותו לפני כל יציאה. כן – משהו כמו פלאפון גדול. לא בדיוק פגיעה בסדר היומי. אצלי – הכבל עולה מעלה מעלה לדירתי בקומה השניה.
זהו. מתי הטיפול הבא (הראשון)? בק”מ ה-6000.
אני חושב שכל מי שהגיע שני בהפרש כה קטן, בבחירות של ארה”ב, מתאים לראשות הממשלה של המדינה ה-52 של ארה”ב בלי שום שאלות. לא? אני בכל אופן הייתי בוחר שוב את המנהיג הסוחף הזה, איש החזון והמעשה, אל גור.
ב-TED הציג אל גור את המצגת המפורסמת שלו בתחילת דרכה, וזה רק מתאים שלשם הוא חוזר עם תוספות והרחבות. בסוף ההרצאה, נשאל אל גור מספר שאלות על ידי המנחה. מהשאלה על עתידו בקלחת הפוליטית, ודעתו על 2 המועמדים למפלגתו והאג’נדות הירוקות שלהם, הוא מתחמק די בפוליטיות אופינית.
תמיד רציתי לשים מצלמת וידאו על האופניים תוך כדי נסיעה בעיר. לא יודע, נראה לי מענין להסתכל על זה אח”כ. אז החברה האלה עשו את זה – בשביל להראות את דרכו של היומם (commuter) , באוסטרליה (אם בולבלתם מכך שהוא נוסע בצד שמאל), עם אופניים חשמליים לעומת רכב פרטי. וידאו יפה המחלק את המסך לשניים, האופנן והנהג, משווה זמן ונוף.
הארגון שהפיק את הסרט, מנסה לקדם את השימוש באופניים חשמליים על חשבון רכבים פרטיים. עלו והצליחו!
