חנן נסע ירוק

השבועיים האחרונים היו מחולקים בין דרום הארץ לצפונה. שבוע בצאלים, כדוגם ארוסולים אנושי, מה שקורה כשזורקים אותך שבוע במדבר ודואגים שאוסף טנקים ונגמש”ים יסעו הלוך וחזור סביב תו”כ שהם ממוללים את אדמת המדבר לאבקה דקה דקה שאני בטוח שאם הייתי עם ה-AMS שלי היא היתה מצליחה לחדור דרך חריר הכניסה הקטן. לריאות שלי בכל מקרה, היא הצליחה לחדור. כדי להתגבר על האבק, נפשתי לי השבוע בצפון הקריר, באוויר פסגות מעל ראש פינה. וביום שני הספקתי לקפוץ לבקר חבר יקר, דרור צחורי. דרור עוסק בטכנולוגיות נאותות, במישורים רבים. באותו יום ראיתי סוף סוף את הטורבינה שבנה עם תלמידים בקיבוץ יראון, קישור שאני שמחתי לעשות לפני שנתיים, והניב מאז ועד היום גם מערכת סולרית חינוכית שאני גאה להציג פה, ואת הטורבינות המדוברות.

הכיתוב “פסגות” שמופיע פה על ראש המבנה, בבית הספר של הקיבוץ (שנקרא פסגות – ותודה לאיתמר שתיקן אותי), כתוב על הטורבינות. אות לכל טורבינה. אלו הן טורבינות עם ציר סיבוב אנכי, העובדות על עיקרון גרר – האוויר דוחף את הטורבינה, ומכיון שהיא בנויה כך שצד אחד דוחף חזרה פחות מהשני, היא מתחילה להסתובב. התלמידים בנו את הטורבינה! מדובר בפרופילי קרטון, שמחוברים בסנדוויץ אחד לשני לשלישי וכן הלאה, ולבסוף מצופים בעיסת נייר ודבק. התלמידים צבעו את הטורבינות, ואת צביעת האותיות עשה אמן מהקיבוץ. בתחתית כל טורבינה מגנט גדול, ומתחתיו סליל. אני חושב שזה ערך מוסף – התלמידים רואים את הגנראטור/מנוע חשמלי במערומיו, ומכניסים לראש את העיקרון – מגנט נע על פני סליל (או להפך) ויש חשמל!

פרויקט קודם שעשה דרור בקיבוץ, הוא מערכת סולארית קטנה שמזינה את הרשת דרך מונה משלה. בעידן האפל לפני שהועברה התקנה שנותנת 2.01 ש”ח לקוט”ש סולארי פוטוולטאי, כשחיברנו מערכת סולארית לרשת החשמל – היא סובבה את המונה הרגיל. רק הפוך. דרור והקיבוצניקים בנו פה ארון חשמל פשוט, שבאופן ישיר מראה לתלמידים את הכיוון סיבוב כשצורכים חשמל, וכשמייצרים אותו. אם אתה לא מזהים את המונים זה פשוט בגלל שזה דגם ישן שכבר לא משתמשים בו.

הערך החינוכי של שני המונים הוא אדיר. התלמידים רואים את היחס בין מהירות הסיבוב של שני המונים. באמצע היום המונה הסולרי יסתובב הכי מהר. אך עדיין, מחובר ל-100 וואט, זה כלום לעומת קצב הסיבוב של המונה השני. כמה אנחנו צורכים? יותר מהפאנל שבחוץ. כמה פאנלים כאלה צריך כדי לספק את כל החשמל לכיתה? לבית ספר? לקיבוץ??

הנה וידאו קצר של הטורבינות מסתובבות

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא – ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

בסריה של פרקים, שעוברים באופן אלטרנטיבי בין צריכת אנרגיה – תחבורה, חימום קירור, טיסות לחו”ל – לבין ייצור אנרגיה – חוות רוח ביבשה ובים, אנרגיה סולארית על כל גווניה, אנרגית גלים, גאות ושפל – בונה דיוויד שני עמודות, אדומה שמיצגת צריכה, וירוקה שמיצגת ייצור נקי ומתחדש, כדי לענות לכולנו על השאלה – האם אפשרי לייצר את כל האנרגיה שלנו ממקורות מתחדשים? אם לא, איזה שינוי בהרגלי החיים אנו צריכים לעשות, ומה תהיה המשמעות מבחינת שטח עבור כל מקורות האנרגיה המתחדשת העומדים לרשותינו?

דיוויד בריטי, אז המספרים הם עבור בריטניה. אבל מכיוון שהוא עובד ביחידות אנרגיה לאדם, המספרים מאוד קריאים ומובנים. אם אנו יודעים שצריכת החשמל הממוצעת בבריטניה (שזהה לישראל אגב) היא כ-17 קוט”ש ליום, אז קל לנו להבין את המשמעות של נסיעה יומית של 50 ק”מ ברכב פרטי חסכוני – 40 קוט”ש ביום!

הספר הזה, שאפשר להוריד אותו כ-pdf ולהדפיס (דו צדדי – 380 עמודים!) או לקרוא על הרשת, הוא הקריאה היחידה שתצתרכו לעשות בעשור הקרוב כדי להבין את בעית האנרגיה, באופן שיתן לכם את הכלים כדי להחליט מה צריך לעשות.

הנה תקציר, וידאו של דיוויד:

כמה שטח צריך כדי לספק את כל האנרגיה החשמלית הדרושה לעולם ב-2050?

הארגון Desertec יוזם שיתוף פעולה בין מדינות אירופה לצפון אפריקה והמרכז התיכון (אנחנו בין השאר? ) לשם בניית כמות אדירה של תחנות תרמו-סולאריות בצפון אפריקה. התמונה למעלה ממחישה כמה מעט שטח צריך כדי לספק את כל האנרגיה שלנו מהשמש – הריבוע האדום העליון. לחצו על התמונה להגדלה.
90,000 קמ”ר. 4 פעמים ישראל כולה. לא הרבה ביחס לעולם.

הנה קטע מצוטט מכתבה שקראתי הרגע:

“At first, I picked an e-bike because I couldn’t stand the sickening smell of gas from my scooter,” says Zhang Dengming, 50, a construction supervisor in Shanghai. “But after a while, I realized that e-bikes are actually much safer than motorcycles, and better for the environment. Although e-bikes are generally slower than gas scooters, I find them fast enough for my daily commutes. Their price, which is typically just over 2,000 renminbi ($290) is also more acceptable, so I don’t feel as bad when they get stolen.”

האמת – זה תמיד מבאס כשגונבים לך אופניים. אבל אם אופניים חשמליים פשוטים היו עולים פה 1200 ש”ח אולי באמת היינו פחות מבואסים… צריך להזכיר שמשרד התחבורה עובר בימים אלה על התקנת תקנות לאופניים חשמליים, ואני מקווה שיהיה לנו שוק אמיתי של אופניים חשמליים בקרוב שיוריד את המחירים מ-5500-3500 ש”ח, או לחלופין, כי עם 3500 אני חושב שאפשר לחיות, יעלה את איכותם ורמתם, מעבר לנוכחית.
הכתבה מדברת על הניסיון הסיני, עם הכמות הדימיונית של אופניים חשמליים שיש שם – כ-100 מיליון!! לעומת 25 מיליון מכוניות. ולא נדמה שזה ישתנה, להפך – המדינה כבר שנים מעודדת שם אופניים חשמליים, ע”י מקלות לטוסטוסים מזהמים וגזרים לתחבורה נקיה, והמגמה של קניית רכבים עולה באופניים חשמליים את זו של המכוניות.