טורבינת רוח צפה ראשונה הוצבה אתמול מול חופי נורווגיה

כבר לפני שנים זיהו את הים כמקום נהדר לטורבינות רוח. הרוח מגיעה ללא הפרעות, והמהירות גבוהה יותר מהמהירות החוף. אבל בישראל, בגלל שמדף היבשה נופל מהר מדי, והים נהיה עמוק במרחק קצר מהחוף, ובנוסף מהירות הרוח מול החוף אינה מספיק גבוהה, אין הצדקה כלכלית לשים טורבינות רוח בים. ראו מחקר שנערך במוסד שמואל נאמן.
אבל אתמול – סימנס הראתה שהאפשרות של טורבינות רוח צפות, יכולה לתת מענה למצבים כאלה. הרעיון מצויר בתמונה הבאה:

הטורבינה מחוברת לצילינדר מתכת ארוך וחלול, שמשמש כמצוף. ניתן לקבוע את מרכז הכובד של המצוף בעזרת מיכל בתחתית. המצוף קשור לקרקעית הים ב-3 כבלים, ועוגן את הטורבינה.
הקונפיגורציה הזאת מקטינה את ההשפעה של הגלים ומזג האוויר בחוץ על שיפוע המגדל. בנוסף, סימנס יחד עם חברת StatoilHydro פיתחו מערכת בקרה, שמבקרת את הטורבינה על מנת לשכך את השפעת הגלים. בפרסום לא מצוין איך הם עושים זאת. הדרך המתבקשת היא דרך הווית הפסיעה של הלהבים. ניתן לשלוט על זווית הפסיעה (מה שקובע את זווית ההתקפה של הלהבים מול הרוח, ומגדיל ומקטין את הכוחות הפועלים עליהם) של כל להב לחוד, בתדירויות מספיק גבוהות כדי להכניס סנכרון עם הגלים באופן שיבטל את השפעתם. יכול להיות שאף אפשר לשלוט על המיכל מים בתחתית העמוד, אך אני לא חושב שזה הכרחי, וזה בטח יסבך את המערכת במידה לא הכרחית.

טורבינות צפות יכולות להיות ממוקמות במקומות בהם הים מגיע עד ל-700 מטר עומק! אם זה יעבוד כמו שצריך, אפשר יהיה לחשוב מחדש על הקמת טורבינות רוח מול החופים שלנו.

אז הטורבינה הצפה הראשונה הוקמה אתמול מול חופי נורווגיה, ותעבוד בשנתיים הבאות, כדי לוודא שהרעיון עומד בסופות ובמזג האוויר של הים. הנה הטורבינה כפי שנגררה למקום ע”י 3 דוברות –

לתמונות נוספות, וסרטים של ההקמה – HyWind, וב-YouTube.

Posted in אוויר לנשימה | Tagged | Leave a comment

יאצק נופל וקם

אתמול לקחתי יום חופש, והשלמתי כמה ביקורים שחיכו לי. קודם כל, הבוקר נפתח בביקור בקורס בניית טורבינות הרוח של נועם דותן, בסטודיו וורטיגו בנתיב הל”ה. מדובר בכפר אומנות אקולוגי, ואף נוצר שם חיבור סוף סוף עם שותפו של איל ביגר בייבוא מד הצריכה המעולה שאני מתכוון לעזור להם להפיץ בארץ, בשביל להתחיל לחסוך פה בחשמל! מומלץ לכל בית. הסברים מפורטים על הטורבינה שנבנתה שם אפשר למצוא בעמודים בנושא בניית טורבינות רוח בצד האתר, עם הבדל אחד, שנועם בחר לייצר להבים מצינורות PVC . את החומר אני לא אוהב, אבל השיטה פשוטה להפליא ונותנת ביצועים סבירים. למעשה, נועם ביקש שאחפש נתונים על מקדמי עילוי של חתכים מעגליים כפרופילים (arc sections), ושלשום חבר דג לי מאמר מ-1947 של ניסויים שנעשו במנהרת רוח, והפרופיל לא נראה כל כך גרוע. לא פרופיל NACA, אבל גם לא רע, עם יחס עילוי לגרר של 50+ בנקודה האופטימאלית.

בתמונה נועם מסביר לחברי הקואופרטיב שהצטרפו לסיור, איך עובד הזנב המתקפל של הטורבינה. מנגנון פשוט, שמשתמש במשקל הזנב כקפיץ מחזיר, ובעצם מקפל את הזנב כנגד דיסקת הלהבים ברוחות חזקות, כדי להוציא את הלהבים מהרוח ולהגן על הטורבינה, תוך כדי שעדיין יש ייצור של חשמל (אם כי פחות מברוחות האופטימליות, בדרך כלל באזור ה-30-40 קמ”ש). מנגנון פשוט, אך קשה להסברה. עוד תמונות מהביקור –

אלעד מסביר על אווירודינמיקה של להבי טורבינה

אלעד מפקח על יציקת הרוטור. הרוטור הוא החלק המסתובב בגנרטור. אתם יכולים לראות 12 מלבנים, שביניהם נמזג הפוליאסטר. המלבנים הללו הם מגנטים נאודיום-פריט-בורון מאוד מאוד מאוד חזקים, שמחוברים לדיסקת פלדה. סביבם יש סרט פיברגלס (או אולי נירוסטה לא מגנטית, לא בטוח מה הם שמו ברוטור הזה) שתפקידו למנוע מהמגנטים להזרק המהירויות סיבוב חזקות. הרוטור מסתובב מול הסלילים, היצוקים גם הם באופן דומה, ומייצרים חשמל כתוצאה מכך.

אחרי הסיור הזה נסעתי לטפס על איזה מגדל בתל אביב למדוד רוח – אני מת על הרעיון של טורבינות רוח עירוניות, אבל כפי שכתבתי פה לא פעם (ראו העמוד – טורבינות רוח עירוניות) טורבינות רוח צריכות רוח, ואת זה אין על רוב הבנינים. יוצאי דופן הם גורדי השחקים. כמו זה –

אבל קודם כל – מודדים. אין שום דרך אחרת לדעת אם שווה או לא שווה להרים טורבינה.

את היום סיימתי אצל אחי התאום בבר אילן, שמתכונן במרץ לתחרות כדורגל רובוטים. מאוד משעשע. צעצועים יקרים – עשרת אלפים יורו לשחקן! כמעט כמו ביורוליג! בכל מקרה, לבעוט לשער הם כמעט מצליחים (התחרות היא על אלגוריתמיקה – הרובוטים כבר בנויים ע”י חברה צרפתית, כל השחקנים שווים). ומה קורה כשהם נופלים? הנה , תראו –

Posted in אוויר לנשימה, חסכון בחשמל בבית, טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל | Tagged , , , | Leave a comment

ההגיון הכלכלי של פיתוח בר קיימא

הטד הזה משתלב עם הטד הקודם ששמתי פה. ובכלל, אחד ההתלבטויות השגויות, שעליהם חושבים פעילים סביבתיים רבים, היא מה בא קודם – הבריאות (סביבה) או הרווחה (כלכלה). תפיסה סביבתית-חברתית-כלכלית הוליסטית אמיתית לא מובילה לקונפליקט. את זה מראים וויליאם מקדונל ומיקל ברונגהרט ב-cradle to cradle ובסרט שהופק סביב התפיסה שלהם (“waste is basically stupid”). בטד הזה, Ray Anderson, שחברתו מייצרת שטיחים (מקיר לקיר או איך שקוראים לזה), מוצר שיוצר על ידם בעבר בשיטות הסטנדרטיות – הרבה נפט לחומרי הגלם, והרבה נפט ופחם לחשמל הדרוש, והרבה זבל בסוף החיים של המוצר – מספר על המעבר לשיטות ברות קיימא ומראה את המשוואה הכלכלית החדשה. בסוף, הוא גם מדבר על השינוי התרבותי שחיב לבוא יד ביד. בתפיסה הזו, הכל מתלכד. כשאנו מזהמים פחות ומשתמשים בפחות חומרי גלם, יותר נשאר לדור העתיד, ויותר נשאר גם משסביבנו. הענייים, שסובלים פעמיים, הן מהחוסר הכלכלי שלהם שמתבטא בדיור,מזון,תחבורה, והן מהחוסר הבריאותי שלהם, כתוצאה מכך שהם תמיד בתחתית צינור ה-Nimby ,not in my back yard , וזו תמיד החצר האחורית שלהם איפה שכל הזיהום המסרטן ומאסטם (מלשון אסטמה) ופוגע באיכות חייהם מהעריסה ועד הקבר. אז מעבר לייצור מעריסה לעריסה, תורם לכלכלה, לחברה ולבריאות. ושיהיה לבריאות.

והנה הסרט על התפיסה המקבילה של מחברי cradle to cradle:

Posted in TED טב"ת | Tagged | 1 Comment

להרוג צרפתי ולנוח

Posted in TED טב"ת | Tagged | 4 Comments

ספיירים זה מציאות

בסופ”ש האחרון אני וגבריאל השכרנו לראשונה את העגלה הסולארית כמערכת הגברה עצמאית (עד עכשיו סיפקתי חשמל למערכות הגברה קיימות, מגברים של גיטרות וכו’). אני עוד לא הייתי בטוח שיש לנו פה עסק, אז רכשתי רמקולים ומגבר יד שניה לפני כשבוע, במה שהסתבר כתרגיל לא מוצלח במיוחד. לאבי יש מעבדת אלקטרוניקה שלא היתה מביישת את הפקולטה לפיסיקה בוויצמן או בטכניון, וניסיון רב עוצמה עם רמקולים. כשפתחתי את המגבר אצלו, שיתן מבט, התגובה שלו היתה זעזוע תהומי (אני חושב שהדחקתי את המשפט המדויק שאמר). טוב. היה לי ברור מה אני קונה ב-1000 ש”ח. ויאמר לזכות המגבר – שהוא עובד. אבל חורניות זה under statement רציני עבור הגועל נפש הזה. אז ביום ששי זוג הרמקולים, שעל האלמנטים שלהם מופיע הכיתוב solar audio (ומה זה אם לא סימן משמיים שנועדנו זה לזה…), העגלה והמגבר עשו את דרכם לראשון לציון. מכיוון שיש לי מד הספק ואנרגיה צמוד לאופניים החשמליים, אני יכול לדעת כמה מהמצבר הולך על ההגעה ליעד. במקרה הזה – כ-200 וואט-שעה עבור 20 ק”מ נסיעה (זה 100 ק”מ לקוט”ש!  שווה ערך ל-240 ק”מ לליטר אם הייתי מטעין בחשמל מהרשת (לפי נצילות המרה של 30% מפחם, כולל הפסדי הולכה והטענת מצברים). אפשר להסתכל ב-way ToGo כדי להבין איפה המספר הזה עומד ביחס לאחרים על הכביש. כתבה מענינת מאוד. אבל מכיוון שאני מטעין סולארית, אז אני נשאר באותו מטבע, חשמל. אם אני אקח את נצילות התאים (15%) אני אגיע למספר קטן, של 120 ק”מ לליטר, שאין לו משמעות – אני הרי לא לוקח את נצילות המרת אנרגית השמש לפחם בחישוב הקודם. אז אני אצתרך לחשוב על מה מקביל פה למה.). המצבר מכיל כ-720 וואט-שעה, כך שזה מספר הגיוני להוציא על נסיעה לארוע. בעצם, המגבר הזה די חלש, והוא לא צרך יותר מ-70 וואט במהלך הארוע (מקסימום), וסכ”ה כ-200 וואט-שעה בכל ה-8 שעות שהיינו שם. זה גם קשור לעובדה שאחרי שעתיים נשארנו עם רמקול אחד, אחרי שהמגבר המזדיין שרף אותו. כן, אני יודע, שמעתי כבר, אין דבר כזה לקנות בזול. להגברה הבאה נצטייד ברמקולים מוגברים נורמאליים.

אפשר יהיה להשכיר דרכנו גם מערכות סולאריות וציוד הגברה שלא נגררים ע”י אופניים, פרטים בקרוב.

ואם תהיתם איך נשמעת מוזיקה סולארית, אז זה מאוד דומה ל-Tracy Chapman.

Posted in חשמלי דו גלגלי, כללי | Tagged , | 4 Comments

דיבורים לחוד ומעשים לחוד (מה חדש)

אני שותף בשנה וחצי האחרונים למאבק התושבים באזור קריית ספר על הקמת פארק ברחוב קריית ספר. לאחרונה הם אף נחלו הצלחה מול העיריה, וקיבלו הבטחה לפארק על רוב השטח.

מה שהפך את ההרס והפינוי של כל השטח המיועד, ע”י הבעלים הזמניים (בעלי החניון על חלק מהשטח) למזעזעים עוד יותר. אתמול, ללא שום התערבות של העיריה, הגיע הבעלים והרס את המבנים שנותרו בשטח (של המשטרה שזה היה מוסך שלה עד לפני מספר שנים), אך הוא גם הרס עציצים ופסל שהתושבים שמו במקום. אני יכול להבין את הבעלים, רוצה לממש את זכותו על הקרקע, אך אין הצדקה לכזו פעולה ברוטלית כשהתושבים באזור נמצאים שם ומדברים איתו, ואף יותר מרתיח העובדה שהעיריה לא עשתה דבר. תתעורר חולדאי!!

לקרוא את כל ארועי היום – כאן יש תעוד של רותי עם תמונות ופרטים מלאים.

Posted in ללא שיוך | Tagged | Leave a comment

דן אריאלי מדגים שוב כמה אנו לא בשליטה

Posted in TED טב"ת | Tagged , , | 2 Comments

אופנוע מחשמל

כן. אני רוצה אחד. ה-mission one הצתרף לרשימת הרכבים החשמליים האולטימטיביים שהייתי שמח לרכוש, אם רק היה לי איזה 70,000$ פנויים איפשהוא. הם עוד לא מייצרים, ה-50 הראשונים יחולקו לרוכשים המאושרים ב-2010.
240 קמ”ש ו-240 ק”מ טווח. Too good to be true. בעצם זה הרבה יותר פשוט. זה פשוט Too expensive to be bought …

מה עוד ברשימה שלי?

מ-HDT-USA, דיזל (מה שאומר אפשר להניע ב-home made ביודיזל), כמעט 40 קילומטר לליטר (קצת מאכזב האמת, לפני שנה, שזה פעם אחרונה שהסתכלתי באתר שלהם הם דיברו על 50). מיוצר כרגע לצבא האמריקאי, הגרסא האזרחית (מה שבתמונה) בעיכוב.

וכמובן, אם מכונית, אז הדבר הזה יתלבש עלי כמו כפפה -ה-Twike!

85 קמ”ש, 160 ק”מ, מקום ל-2, וגם פדלים! מה עוד צריך בן אדם…

Posted in חשמלי דו גלגלי | Tagged | Leave a comment

האם אופניים חשמליים מתאימים לירושלים?

בגדול – חלק כן וחלק לא. תלוי במסלול קודם כל, ותלוי במשקל הרוכב הרבה יותר מבמישור. וכמובן – באופניים.

יש לי פנטזיה זה זמן רב, לבנות דף אינטרנט שבו אפשר יהיה לסמן מסלול, ולראות איזה אופניים חשמליים מתאימים (מתוך אוסף דגמים כולל קיטים), או לחלופין לבחור קיט, משקל רוכב ונקודת התחלה, ולראות “שושנת רוחות” של מסלולים אפשריים אמיתיים – לא סתם מעגל מוערך (כפי שאני מראה לפעמים). אבל עוד לא הגעתי לזה. רחל הגיבה ושאלה אם מתאים אופניים חשמליים לירושלים, אז היא הדליקה אצלי רצון להתחיל לחשב את זה.

סימולציה של המנוע+מצבר יש אצל ebikes.ca. מתוך זה אפשר לדעת מהירות לעומת צריכת אנרגיה ומומנט אפשרי. לחישוב למטה לקחתי נתונים של יצרני מנועים וקיטים מעולים, crystalyte. את זה צריך לסגור מול האנרגיה הדרושה עבור מהירות נסיעה ושיפוע של כביש. זה כולל בעצם את המשוואה שמופיעה פה. ועכשיו כל מה שחסר זה להצליב עם מידע לגבי המסלול, מתוך google maps או כל תוכנת GIS אחרת ויש תוצאה. התוכנה הזו שמבוססת על גוגל יודעת להוציע חתך של מסלול, אבל מכיון שאין לה את ישראל (יש איזה סינון של המידע הגיאוגרפי של ישראל במפות של גוגל שתלוי במיקום השרת. פוליטיקה בגרוש. או בביט), זה נראה כך –

וזה חתך העליות לעומת מרחק נסיעה (בערך – הייתי צריך לנחש לפי המסלול שגוגל חישב בין גילה להר הצופים) –

אז כשמחשבים קטע קטע את ההספק שצריך, לעומת המהירות האפשרית עם המנוע בכל שיפוע, מקבלים על המסלול הזה (19 ק”מ) כ-45 דקות נסיעה, עם צריכה כוללת של כ-350 וואט-שעה. זה מצבר רציני, קצת יותר גדול מהמקובל. מצברים על אופני 36 וולט יהיו 10 אמפר-שעה באופן רגיל, שזה כאילו מספיק (10*36 = 360 וואט-שעה) אבל לא באמת, כי אי אפשר לפרוק עד הסוף אף פעם. צריך פה לפחות 12 אמפר-שעה. כמובן שזה לפי מנוע כללי, ויש פידול משולב (יש שיפועים של 20% במסלול הזה!), אבל אם מחשבים, רב האנרגיה מגיעה מהמנוע.

אבל – אין תחליף לניסיון.

מה שכן אפשר לומר בודאות לגבי ירושלים – היא שהיא תרוויח הרבה מאופנים חשמליים. המסלול של רחל הוא גבולי, אבל למסלולים של 5-10 ק”מ יש התאמה נהדרת לאופנים חשמליים. אבל צריך הספק של 350 וואט. זה מוביל אותי לספר, שהתקנות שאומצו בתקופת מופז במשרד התחבורה היו של האיחוד האירופי, שלקח 250 וואט בתור המקסימום שלו. זה יהיה מאוד עצוב לחיפה וירושלים אם אנו נאמץ זאת. עדיף ללכת כמו מדינה אירופאית אך הררית, שוויץ, שהחליטה שההספק יהיה 500 וואט. עכשיו שישראל כץ נמצא במשרד התחבורה – זה הזמן להפציר בו להעביר את האישור לתקינה של אופניים חשמליים, ולהתחשב בירושלמים שביננו באותה הזדמנות, ולהעלות את ההספק ל-500 וואט.

Posted in ללא שיוך | Tagged , | 7 Comments

coolerado

חבר שלח לי את הלינק הזה אתמול. משהו מהפכני! חסכון אדיר במיזוג! האתר והסרטים בו מבטיחים הרבה. בינתיים, עדיין לא ברור לי מה נכון ומה לא. מדובר בקרור באידוי. לא משהו חדש בתור קונספט. אבל עם פיתול חדש. קרור עקיף באידוי, עם מספר שלבים. הם טוענים לשתי נקודות עיקריות:

  • האוויר שנכנס לחדר הוא יבש (עם לחות נמוכה).
  • האוויר יכול לרדת לטמפרטורה הקרובה לזו של נקודת הטל

הנקודה הראשונה אפשרית וידועה. בקרור רגיל באידוי, מה שעובד רק במקומות מספיק יבשים (לא תל אביב), האוויר מוזרם דרך ספוג מלא מים, המים מתאדים ומקררים את האוויר בתהליך, שיוצא קריר ולח. כדי להכניס אוויר יבש וקריר, פשוט צריך להשתמש במחליף חם – בצינור אחד האוויר הלח, ובשני האוויר היבש. כמובן שיש איבודים, ולכן התוצאה מעט פחות קרירה – אך יבשה.

לגבי הנקודה השניה, אני לא בטוח אם זה אפשרי. והם טוענים לא רק לזה, אלא גם לכך שהם יודעים לעשות את זה באזורים לחים. יש להם איזושהוא “heat and mass transfer system” (אבראקדאברא!) שמשתמש במספר מחזורי קירור ואידוי.
טוב, זמן לעשות חושבים.

Posted in אוויר לנשימה, חסכון בחשמל בבית | Tagged , , , | Leave a comment