כבר לפני שנים זיהו את הים כמקום נהדר לטורבינות רוח. הרוח מגיעה ללא הפרעות, והמהירות גבוהה יותר מהמהירות החוף. אבל בישראל, בגלל שמדף היבשה נופל מהר מדי, והים נהיה עמוק במרחק קצר מהחוף, ובנוסף מהירות הרוח מול החוף אינה מספיק גבוהה, אין הצדקה כלכלית לשים טורבינות רוח בים. ראו מחקר שנערך במוסד שמואל נאמן.
אבל אתמול – סימנס הראתה שהאפשרות של טורבינות רוח צפות, יכולה לתת מענה למצבים כאלה. הרעיון מצויר בתמונה הבאה:
הטורבינה מחוברת לצילינדר מתכת ארוך וחלול, שמשמש כמצוף. ניתן לקבוע את מרכז הכובד של המצוף בעזרת מיכל בתחתית. המצוף קשור לקרקעית הים ב-3 כבלים, ועוגן את הטורבינה.
הקונפיגורציה הזאת מקטינה את ההשפעה של הגלים ומזג האוויר בחוץ על שיפוע המגדל. בנוסף, סימנס יחד עם חברת StatoilHydro פיתחו מערכת בקרה, שמבקרת את הטורבינה על מנת לשכך את השפעת הגלים. בפרסום לא מצוין איך הם עושים זאת. הדרך המתבקשת היא דרך הווית הפסיעה של הלהבים. ניתן לשלוט על זווית הפסיעה (מה שקובע את זווית ההתקפה של הלהבים מול הרוח, ומגדיל ומקטין את הכוחות הפועלים עליהם) של כל להב לחוד, בתדירויות מספיק גבוהות כדי להכניס סנכרון עם הגלים באופן שיבטל את השפעתם. יכול להיות שאף אפשר לשלוט על המיכל מים בתחתית העמוד, אך אני לא חושב שזה הכרחי, וזה בטח יסבך את המערכת במידה לא הכרחית.
טורבינות צפות יכולות להיות ממוקמות במקומות בהם הים מגיע עד ל-700 מטר עומק! אם זה יעבוד כמו שצריך, אפשר יהיה לחשוב מחדש על הקמת טורבינות רוח מול החופים שלנו.
אז הטורבינה הצפה הראשונה הוקמה אתמול מול חופי נורווגיה, ותעבוד בשנתיים הבאות, כדי לוודא שהרעיון עומד בסופות ובמזג האוויר של הים. הנה הטורבינה כפי שנגררה למקום ע”י 3 דוברות –
