מד דלק חשמלי אמיתי
אחד החוסרים הכי גדולים בכלים החשמליים הדו גלגליים שאפשר
למצוא בארץ, וזה כולל את הטוסטוסים החשמליים של אקומוטורס, וכל זוג אופניים חשמליים שעבר הסבה, או טרקרים למיניהם, הוא העובדה שאין מד דלק. אין. בדרך כלל מה שתמצאו הוא אוסף נורות, 3 למשל, בצבעי רמזור שכאלה. אם ירוק – המצב טוב, כתום – תחפש שקע, ואדום – עדיף שתעצור. יוצא הדופן הבולט בקיטים לאופניים הוא ה-bionx.
מה ששולט על הדלקת הנורות הוא מעגל שמודד את המתח של הסוללה. למה מתח? כי זה הדבר הפשוט והזול ביותר לעשות. הבעיה, היא שסוללות מתוכננות כך שהמתח לא ממש משתנה, עד שמאוחר מדי – כלומר כשהסוללה כבר גמורה. בנוסף לכך, המתח של הסוללה תלוי בעומס עליה. כלומר – אם אתם במישור, מפדלים יחד עם המנוע, המתח במצבר 36 וולט (נאמר עופרת חומצה, 3 מצברים בטור) יהיה 38 וולט (לצורך הענין. יכול להיות כל דבר בין 33-40 במצבר במהלך עבודה). אותו מצבר, כשאתם לוחצים על המצערת עד הסוף, בעליה, יעמיס את המצבר ויכול להוריד את המתח ל-35 וולט למשל. מד דלק מבוסס מתח אם כן יהיה מאוד מטעה.
הפתרון הוא כמובן למדוד זרם, כל הזמן, מהרגע שהתחלנו לסוע. סכימה של הזרם בכל רגע ורגע נותנת אינדיקציה אמיתית לכמה אמפר-שעה ירדו מהמצבר. אחרי נסיעה אחת מלאה, נדע כמה באמת אנו יכולים להוציא מהמצבר, ונוכל להשתמש במד שסופר את האמפר-שעה שצרכנו כמד דלק אמין. הדבר היחידי שחסר עכשיו, הוא אמצעי למדוד כמה פעמים הוטען המצבר – כי לכל המצברים אורך חיים סופי, ואנו רוצים לדעת כשאנחנו מתקרבים אליו, כי המצבר מפסיק להכיל אותה כמות אנרגיה.
ה-cycle analyst של ebikes.ca עושה בדיוק את זה. ב-125$ זו קניה חשובה לכל מי שרוכב על כלי חשמלי קל. הצג כולל מד דלק אמיתי על בסיס אינטגרציה של הזרם העובר מהסוללה למנוע, ומודד מהירות (עם מגנט על הגלגל וחישן סטנדרטי), ואפשרות לעקוב אחרי סך הכל מחזורי הטעינה של הסוללה (יש כפתור לאיפוס המדידה, וכל איפוס שהתרחש לאחר שירדו 1.6 אמפר-שעה מהסוללה נחשב מחזור). הנה הצג –
בנוסף, קניתי מהם לדים חזקים שבאים עם ממיר מתח שמתאים לתחום רחב של סוללות (15-100 וולט) ולכן מתאים במיוחד לאופניים חשמליים. אחלה תאורה, בצריכה של 1 וואט!
ביקור אצל איל ביגר – האיש והיוזמה
במסגרת קואופרטיב האנרגיה המתחדשת, קבענו סיור מודרך אצל איל ביגר בו השתתפו כ-16 חברים. איל עוסק כבר עשור + בנושאי אנרגיה נקיה ואקולוגיה מעשית. הוא החל את דרכו בייצור ביודיזל משמן משומש (וידאו בהמשך), נסע לדנמרק ללמוד על אנרגיות מתחדשות (הדנים עוסקים ביותר מטורבינות רוח כשזה בא לאנרגיה נקיה!) ולפני כשנתיים הקים את יוזמת האנרגיה הטובה, שמטרתה לווסת פליטות פחמן בעזרת פרויקטים של שימור אנרגיה וייצור אנרגיה נקיה. נשמע דומה למשהו… לקואופרטיב שלנו למשל! כן, איל ביגר והיוזמה שלו הם השראה לכולנו בקואופרטיב. למעשה איל ראה את היוזמה באופן דומה למטרה שלנו, אך הפך למלכ”ר (מוסד ללא כוונות רווח) לאחר שהחברים ביוזמה (היא גם מבוססת השקעה ראשונית מצד הרבה משקיעים קטנים, מניה של היוזמה עלתה 500 ש”ח) החליטו שהם מעדיפים זאת. הקואופרטיב שלנו לעומת זאת, קואופרטיב יזמי כפי שאני מגדיר אותו, הוא יוזמה כלכלית לחלוטין. אין לנו זכות קיום ללא רווח כספי. את קואופרטיב האנרגיות המתחדשות מובילה האידיאולוגיה, ייצור חשמל נקי שאינו הורג ויכול להיות חלק מתרבות ברת קימא, ושיתוף ציבור ע”י מודל האגודה השיתופית, ואנו ניישם זאת על טכנולוגיות ומודלים שיהיו כלכליים לחלוטין.
מה בסיור?
אייל הפך את הבית שלו ושל ליזבת למרכז הדגמה לטכנולוגיות של חיים עם טביעת רגל מינימאלית. הבית ממוקם במושב, אך חלק ניכר מההצעות והניסיון של איל ישים לאזור הבנוי. איל פתח את הסיור בפינה הסולארית של הבית. קודם כל – דוד שמש. החוק מ-1976 מחיב דודי שמש בכל דירה הנבנית בישראל מלבד בנינים גבוהים שבהם שטח הגג אינו מספק. דוד השמש מחזיר את ההשקעה בכ-8 שנים, שזה גם אורך חייו לערך. עם זאת, בראיה לאומית דודי השמש מייצרים מספר אחוזים יפים מתוך צריכת האנרגיה הביתית בארץ והם הישג מרשים וחשוב. שלב שני – 500 וואט סולאריים. לאיל מערכת פוטוולטאית שגם מצלה על המרפסת שלו. הוא התקין אותה עוד לפני התעריף הירוק שהרשות לשרותים ציבוריים נתנה. לבסוף, יש את התנור הסולארי. בשבילנו, לבשל עם השמש זה קוריוז. לאיל תנור קטן שהוא לוקח לטיולים, ותנור גדול יותר שמשמש אותו בבית (ביצה קשה בשעתיים בתוך גרב שחורה). איל השתתף בוועידה כלכלית סביבתית בין לאומית לפני כשנתיים, שם למד על פער תפיסתי בין העולם השבע (אנחנו למשל) לעולם הרעב (אפריקה בסיפור זה). העולם השבע מנסה לדחוף פתרונות של אנרגיה “נקיה” ממקורות ייצור מרכזיים, כמו כורים גרעיניים. האפריקאים מצידם אומרים, שרוב בעיותיהם יפתרו ע”י תנורי שמש שיחליפו שעות רבות של שיטוט למציאת עצים להסקת התנור, ופאנלים פואוולטאים קטנים (100 וואט) לכל משפחה, לצרכי תאורה ורדיו למשל (הטענת פלאפון …). תנור שמש הוא אמצאי פשוט שמשתמש באנרגיית השמש לחמם סיר ל 100-150 מעלות. אפשר לבשל כך יופי. למידע מקיף – solarcooking.org .
במקום לכתוב על הביקור, צילמתי אותו עם מצלמת הוידאו של ה-iphone. שני קטעים לא צילמתי – אחד זה הפתיחה הסולארית שתוארה לעיל, והשניה זה התאור של מערכת המים האפורים והבניה של מזגן הגיאותרמי, המתבסס על אוויר קריר מתוך בור ספיגה שלא בשימוש כמה עשורים, והרצתו דרך הבית ע”י משאבה. צילמתי את איל בקטע הזה, אך מכיוון שעדיין לא טיפלתי בבעיית הרוח על המקרופון, זה לגמרי לא מובן… איפה קונסטנטין כשצריך אותו?! כל שאר הקטעים מופיעים בוידאו שיופיע כאן ועכשיו:
אין חדש מעל האספלט
ביום עצמאות הסתובבתי עם מגמה ירוקה ועם העגלה הסולארית ברחובות, יחד עם מסע האופניים המסורתי שלהם, ושידרתי תעמולת בחירות בשבילי אופניים. אנחנו מנסים להכניס תוכן אנושי-סביבתי לעיתוני המכון (ויצמן), אז כתבתי משהו שמסכם את הארוע. זה כמובן לא דברים חדשים, אין הרי חדש תחת השמש, חוץ מעוד אספלט. יוכי, דוברת מגמה ירוקה, הצליחה לפרסם את זה בטור דעות באגף המקומי של nrg. ומסתבר שבן כספית, באיזה תוכנית בערוץ 23 שאני שוב שוכח את שמה, אוהב לעשות פינה קבועה שבה הוא מראין מישהו על טור דעה שכתב. אז אני אצלו ביום ראשון. הייתי מעדיף לדבר על נושאי אנרגיה נקיה, והתיעלות אנרגטית, או על קואופרטיב האנרגיה המתחדשת שאני עוסק בהקמתו, או לחלופין לתת למישהו אחר ממגמה, או ישראל בשביל אופניים שסופר מבינים בתחום התחבורה ברת הקימא לדבר, אבל מה לעשות, זה או אני או שהוא עובר הלאה. אז כדי להזכר פניתי ל-TED ותיק של אדם שאני מעריץ, וגיליתי להפתעתי ש-TED התחילו ביוזמה מעולה של הכנסת כתוביות למצגות המוסרטות שלהם! ויש את הקטע של ג’ימי לרנר עם כתוביות בעברית!
אי אפשר להטמיע את זה עם כתוביות בעברית לצערי, אז הנה הקישור לוידאו עם הכתוביות בעברית, והנה הוידאו – סוף סוף הם תקנו את הבאג שבגללו אי אפשר היה להטמיע ב-wordpress את הוידאו שלהם מאז שהם שידרגו את התוכנה – ללא הכתוביות.
הגברה סולארית בפארק קריית ספר
בסוף שבוע האחרון ביצעתי הגברה ראשונה עם המערכת הסולארית! מארגני הארוע השנתי “בתים מבפנים” הזמינו את פעילי פארק קריית ספר להשתתף בארוע, ולהב – שהפיק את הסופ”ש הנ”ל – הזמין אותי לתת הגברה.
כך נראת העגלה בדרך לארוע –
וכך – בשטח, כשהרמקולים פרוסים (אפשר להרחיק עוד) –
וזו עמדת הדי-ג’י הסולארי
deadline זה דבר שימושי, ולכן בשבוע האחרון חיפשתי מערכת הגברה מתאימה. הרכבת רמקולים על עגלה בנויה מטילה את ההגבלות שלה, מבחינת גודל, ולכן חיפשתי רמקולים 12″. אבל קודם כל בררתי מה קיים, ומה צריך בשביל להגביר באופן סביר ארוע בחוץ של נאמר עד 300-200 איש. כולם כיוונו אותי לרמקולים מוגברים (מוניטורים), והמחירים שראיתי היו די גבוהים. אני עדיין לא יודע מה יהיה הביקוש להגברה סולארית, אז החלטתי בעצת חבר (של חבר) ללכת על מערכת יד שניה. זה יכול להיות רעיון טוב, אך אני די מיהרתי, ורכשתי ב-1100 ש”ח זוג רמקולים בריאים עם מגבר די חולה. די עשיתי את כל הטעויות האפשריות בבחינת המערכת. הקשבתי לה בפנים, בחדר מפוצץ ברמקולים, כשחיים (המוכר) משמיע לי אוסף שירים שהוא הכין מראש. כשחזרתי למועדון הטיסנים להרכיב את הרמקולים על העגלה, והקשבתי להם שוב, הגעתיע למסקנה שנדפקתי קצת. הם לא נשמעו באותה איכות שזכרתי. לכן, בשביל הארוע, החלטתי גם להלוות מערכת לגיבוי, מרעות סדאקה (תודה!).
הסופ”ש לעומת זאת היה מוצלח מאוד! ביום ששי המערכת הגבירה להקה של 5 נגנים, שנשמעה בכל רחבי הפארק. מדדתי את הצריכה תו”כ. 120 וואט היה מספר אופיני, כש-150 היה המקסימום שראיתי על הצג. תמיד זה מפתיע כמה מעט אנרגיה צריך כדי לעשות רעש. המערכת שלי יודעת לתת עד 350 וואט, ולהחזיק הופעה כזו במשך כ-5 שעות. בהופעה כל אחד מהלהקה השתמש במגבר שלו, והמערכת שהבאתי שמשה רק למקרופון. בעצם, בסוף היום הראשון, כשסוף סוף הפעלתי את המערכת שלי, די נרגעתי. מסתבר שהיא נשמעת סביר בחוץ, ולא כל כך זוועתי כמו שהרגשתי במועדון. יש עבודה על המגבר – ספריי חיבורים, אולי לפתוח ולנקות, אבל הוא נשמע סביר. הנה מיכל ברזל כהן, מסבירה על הפארק והמאבק של התושבים ב-13 שנים האחרונות, כשהיא עומדת מאחורי העגלה הסולארית, ומשני צידיה הרמקולים החדשים שלי. בצד שמאל עומד התנור שמש – אבל ביום שבת השמש לא ממש יצאה, כך שהוא סתם עמד כקישוט.
עוד תמונות מהארוע -בדף הפליקר שלי http://www.flickr.com/photos/hanan_levy/
גלגל-ירוק מתחיל לעשות נסיעות מבחן לאופניים חשמליים
אני מודה, התפקיד של Jeremy Clarkson יותר מגניב, אבל אני אסתפק בשלב זה בבדיקת אופניים חשמליים, ותחבורה חשמלית קלה באופן כללי. המודל שלי הוא מגזין AtoB , שמשווה בין אופניים חשמליים שונים באירופה ומשמש כמקום היחיד אליו את/ה צריך/כה לגשת כדי להחליט מה הכי הגיוני לך, בתקציב שהחלטת להוציא. מה משווים באופניים חשמליים?
ביצועים – טווח, מהירות, שיפוע מירבי, עלות לק”מ – לפי עלות המצבר (והחלפת המצבר) לעומת כמות ההטענות והק”מ שניתן לעשות בטעינה מלאה (עלות ההטענה זניחה, אבל נכנסת לחישוב בכל זאת) ונצילות האופניים – ק”מ לקוט”ש מהשקע (מקביל לק”מ לליטר בנזין ברכב בעירה פנימי). פרמטרים נוספים הם רעש, איכות הקיט, איזה “מד דלק” יש?, נוחות רכיבה – איך הקיט משנה את מרכז הכובד של האופניים (מנוע קדמי, מצברי עופרת שממוקמים גבוה) וההתנהגות שלהם ומשקל.
אני מתכוון למדוד את כל הפרמטרים האלה על זוגות אופניים של יצרנים בארץ. על מנת למדוד נצילות, ועלות הטענת מצבר (מה שכולל גם את נצילות המטען) אני משתמש במד צריכה שמתחבר בין שקע החשמל למטען, לעומת מדידת אורך המסלול ע”י GPS ומד מהירות/ק”מ רגיל של specialized. אני מודד גם את צריכת המנוע המקסימאלית בעליה ע”י מד צריכת חשמל נוסף עם אגירת נתונים שמתחבר בין המצבר לבקר מנוע. למד זה מתחבר ה-GPS שמוזכר קודם, שגם מאפשר למדוד שיפוע מקסימאלי.
היום נפגשתי עם פבל מאקורייד. אקורייד מוכרים אופניים חשמליים עם קיט המתחבר למערכת התמסורת. זהו קיט זהה ל-cyclone (או פה) שפבל מרכיב בעצמו בארץ מרכיבים שבחלקם מגיעים מסין וחלקם מיוצרים כאן. מנוע 250 וואט (עם פחמים) מתחבר לגלגל שיניים מנירוסטה, עם כ-42-48 שיניים (פבל מתאים לפי הלקוח), שמחליף את הגלגל שיניים הראשי של האופניים, ומחובר עם פריילוף לגלגל שיניים נוסף שחובק את השרשרת. זה מאפשר סיבוב של הגלגלים כאילו אין מנוע, ובנוסף, שימוש במהלכים יחד עם המנוע. זוהי התנהגות שאני לא רגיל אליה, כיוון שרוב הקיטים עליהם נסעתי השתמשו במנוע צירי (hub motor). יש לזה יתרונות – השימוש בהילוכים מאפשר להוציא תחום עבודה רחב יותר מהמנוע (שכבר מלכתחילה יש לו תחום רחב), ואם פבל התאים לכם גלגל שיניים, תוכלו לעזור למנוע בכל הילוך. לעומת זאת, המנוע מסתובב בסל”ד מהיר ומשמיע רעש דקיק, שלא קיים במנועם הציריים.
עלות הרכבת קיט עם מנוע 24 וולט 250 וואט, ומצברי ליתיום-יון (Lithium ion) שצריכים להחזיק ע-800 טעינות לפי היצרן (מספר הגיוני) היא כ-3500 ש”ח. אחד המחירים הזולים בארץ, אם לא הזול ביותר, עבור מצברי ליתיום איכותיים.
לקחתי היום לסיבוב אופניים מתקפלים זולים שלהם חובר הקיט – סכ”ה נסיעה נעימה, אך קשה להתרגל למנוע 250 וואט אחרי שנסעתי כל כך הרבה זמן על 350. אני מחכה לנסיעת המבחן המלאה שאעשה בקרוב, ובה אמדוד את כל הפרמטרים שציינתי למעלה. זה יסמן את חידוש הדף שלי בנושא אופניים חשמליים. נכנסו הרבה שחקנים לתחום הזה, נראה מה הם שווים.
האם אפשר לחזות גזענות?
כן. אם אתה גר בסביבה של גזע אחד – אתה תהיה יותר גזעני בממוצע ממישהו שגר באזור מעורב. כך טוען Nate Silver , שמשתמש בנתונים מהבחירות האחרונות בארה”ב, בשביל לספר בקצרה סיפור מרתק על הקשר בין הקהילה לבין המחשבה. האם זה נכון גם לישראל? אני חושב שכן. בין מזרחים לאשכנזים – בודאי. בין יהודים לערבים – זה כבר לא כזה דומה, כי ברור שבארה”ב אין מלחמה בין שחורים ללבנים. אבל אין ספק שהריחוק תורם. קל יותר לשנוא או לחשוב ששונאים אותך כשאין קשר יום יומי.
ולסיום, שירם של flight of the choncords – על אלבי, the racist dragon…
יצא לשימוע – תעריף מיוחד לייצור חשמל נקי מטורבינות רוח קטנות!
שבוע העצמאות הזה מסתיים עם עוד הבזק של תקוה לאלו מאיתנו שמייחלים ליום העצמאות האנרגטי. היום בבוקר, במהלך סיור בטורבינות הרוח בגולן, שמענו ממשה שטרית על כך שממש עכשיו הוא הוציא לשימוע את התעריף וכלל התקנות שמסדירות אותו (לאיזה גודל טורבינות, כמה ביתי, כמה מסחרי). מה זה אומר? שיש לנו חודש, עד ה-1.6, להגיש הערות והתנגדויות לאופיו של התקנון.
אבל השבוע הזה, היה מלא כל מיני פעילויות אנרגיה למיניהם. את העגלה הסולרית התחלתי לשפצר מחדש, ויום שלישי הוצא כולו על התקנת מערכת מפסקים למצברים, שתעביר אותם מחיבור טורי (3*12 = 36 וולט) למקבילי (12 וולט). למה אני צריך כזה דבר? המנוע של האופניים החשמליים עובד על 36 וולט. אז יש לי 3 מצברי עופרת חומצה פריקה עמוקה מחוברים בטור. לעומת זאת, אין לקנות ממיר ממתח ישר למתח חלופין 220 וולט (המתח של רשת החשמל הרגילה – שממנו עובד על מכשיר חשמלי, למשל מערכת הגברה) שעובד מ-36 וולט. יש מ-12,24 ו-48. למה אופניים חשמליים עושים דוקא מ-36? שאלה נהדרת. אם הייתי קונה מנוע 24 וולט הייתי פותר את הבעיה. אבל, יש לי מנוע 36, אני די קשור אליו, ויש אופניים חשמליים רבים, וקיטים רבים ב-36 וולט, כך שזו השקעה לטווח ערוך במערכת שתדע לעבוד עם אחד. טוב. אז מתג מסחרי שמעביר בין חיבור טורי למקבילי ועומד בזרמים שאני רוצה אין. לקח לי את כל הבוקר של יום שלישי לגלות, אבל אין. מה שכן מצאתי בעומדי בעליה 41 בחנות החשמל העירונית, הוא את ליאו. ליאו, בחור כבן 70, נוסע עם קיט ביוניקס של 250 וואט, ללא מצערת – כלומר אחד כזה שנכנס לפעולה אוטומאטית כשאתה מדווש.
אני כידוע מעריץ גדול של ביונקס, בעיקר מהניסיון שלי עם הקיט 350 וואט, שכן מכיל גם מצערת שמאפשרת, בנוסף לפעולה האוטומאטית עם הדיווש, הפעלה מתי שרוצים. לליאו יש טענות רבות על המערכת. הוא חושב שהיא חלשה מדי, אבל יותר מזה – מפריע לו החוסר אחידות של הפעלת המנוע ע”י המערכת. הוא צריך מצערת, ללא שום ספק. הוא בקשרים עם היצרן – ואני מקווה שיצליח לקבל החלפה בעלות מינימאלית, של הבקר ללא המצערת שלו, בבקר עם מצערת.
אני, הסתפקתי לבסוף בשימוש ב-3 מתגים סטנדרטיים, שעכשיו ממתגים לי בגאון בין חיבור טורי למקבילי. הנה החיווט לפני שסגרתי את המכסה – שורת החיבורים למעלה היא של הטורי (עם החוטים הכחולים), במרכז נכנסים ה-6 קטבים של המצברים, ומלמטה היציאות המקביליות – כל הפלוסים ביחד (3 חוטים) וכל המינוסים ביחד)
בדקתי אותם אתמול – נסעתי 30 ק”מ לרחובות, השתתפתי במסע אופניים מסורתי בעיר, כחבר מגמה ירוקה וישראל בשביל אופניים, וסחבתי שלט של “רחובות רוצה שבילי אופניים” ומוזיקה שמחה מאת גבריאל וינוגרד. אז זה עובד. האמת – לא הייתי בטוח שאני לא יכול לקצר מצבר ע”י הרמת אחד המתגים (הרי התכנון הוא להרים את כולם בבת אחת) עד שלא ניסיתי. לא מקצר!
היום היה הסיום המרתק של השבוע. נקבעה מבעוד מועד פגישה ברמת הגולן בנושא טורבינות רוח קטנות והתעריף המוצע. את הסיור ערך אבי זעירא, הבעלים של טורבינת הרוח הזאת באלוני הבשן.
פתחנו את הסיור בקצרין, שם שמענו ממשה שטרית שאת ההצעה לתעריף הוא פרסם היום בבוקר. מכיוון שאחת התהיות שלנו היתה “מתי לעזאזל הם מפרסמים את התעריף!?” הפגישה החלה מיד ברגל ימין! לעומת זאת, יש לי מספר השגות על התעריף:
– למה יש תעריף נמוך יותר לטורבינות רוח קטנות, בהשוואה למערכות פוטוולטאיות?
איך שאני רואה את זה, המדינה החליטה לסבסד חשמל שהוא מוסרי יותר, לא הורג את אזרחיה, ומנצל משאבים טבעיים באופן שלא פוגע בדורות הבאים או מחייב תלות במדינות זרות. אם יש הבדל בין ההתאמה של טכנולוגיה כלשהיא ליתרונות האלה – אז כמובן, יש להבדיל ביניהן. אבל טורבינות רוח קטנות ופאנלים פוטוולטאים מתאימים כולם להגדרות הנ”ל – למה להבדיל בתעריף? הנושא הוא כלכלי בעיקרו. כך הגיעו ברשות (לשרותים ציבוריים:חשמל. להלן “הרשות”) להחלטה. אבל – רוח שונה מאוד משמש כמקור אנרגיה. אין שוייון בין הרוח במקומות שונים בארץ. בשמש – הקרינה ברמת הגולן לא מאוד שונה מזו שבתל אביב. ברוח – ההבדל יכול להיות פי 2. מכאן – שהתעריף הוא זה שיקבע איפה ינצלו רוח ע”י טורבינות רוח קטנות (ביתיות או עירוניות). שימו תעריף נמוך – ורק במספר מקומות מצומצם יעשה בהם שימוש. השוו את התעריף לזה שנותנים לפוטוולטאי – ויהיה ניצול רב יותר של המשאב הנקי והמקומי הזה! מכיוון שעשו בחכמה ברשות, ונתנו תעריף על אנרגיה המיוצרת בפועל, ולא על מתקני ייצור, לא נגיע למצב שבו מותקנים טורבינות במקומות שבהם הם לא ייצרו חשמל – כי זו תהיה התאבדות כלכלית! אז אין סכנה בקביעת תעריף גבוה. להפך, תעריף נמוך יצור הפליה מיותרת. אין סיבה להפלות בין טכנולוגיות שלא על בסיס ערכי. אם יש תעריך פר קוט”ש – ויש סכום שנקבע מראש על פני תקופה מסוימת – אנו נקבל את הקוט”ש הנקי הזה בכל מקרה, וכאן כוחות השוק יחליטו על מה מתאים יותר, ולא החלטה שרירותית של הקטנת התעריף לטורבינות רוח קטנות לעומת פוטוולטאי. בעיני, גם עצם העובדה שהתעריף מפלה בין הטכנולוגיות הסולאריות השונות (פוטוולטאי ותרמוסולארי) הוא מיותר לחלוטין. אם יש הגדרה – למשל ביתי עד 15 קילוואט, ומסחרי עד 50 קילוואט, ומחיר אחיד פר קוט”ש – אז למה להגביל טכנולוגיה? מה – יש למישהו ברשות פטיש לסיליקון כחול?? זה יפה, אני מודה. אך אין לזה בלעדיות.
– ההגבלה על 50 קילוואט ב-10 מטר לשניה כגודל מקסימאלי של “טורבינת רוח קטנה”
שוב – הגבלה שרירותית. בפאנלים פוטוולטאים אין לגודל המדויק שמגבילים משמעות מבחינת המוצר. הרי המערכת מודולרית ומורכבת מפאנלים ביחידות של 100-200 וואט, שמחוברות יחדיו להגיע לגודל הרצוי. לא כך הדבר בטורבינות רוח. פה מדובר במוצרים שמגיעים בגדלים קבועים, ובלאו הכי – התפוקה אליה יגיעו בפועל – תלויה ברוח! לכן ההגבלה צריכה להיות גדולה יותר, שכן היא תמנע ממוצרים מסוימים להכנס לתעריף, מוצרים כלכליים יותר בד”כ, ולא זו המטרה.
– הוא יכנס לוואקום הן מבחינת היתרי הבניה, והן מבחינת נתוני הרוח החשופים לציבור.
בלי לעשות משהו לגבי שני הנושאים האלה – תהיה פה חומה בירוקרטית, וחומה של ידע חסר. את החומה הבירוקרטית אפשר להסיר רק ע”י הגופים הממשלתיים האמונים על הנושא. משרד התשתיות, משרד הפנים והרשות צריכים ליצור מפגשים בהקדם, בין יזמים ובעלי ענין, תושבים ואנשי סביבה על מנת להגיע לנוהל שהוא יותר מצומצם מהרגיל, ולא מביא למצב שכל מי שרוצה להרים טורבינת רוח קטנה צריך להמתין חצי שנה לוועדה ולהגיש טפסים שעליהם עורך דין יגבה כמו הטורבינה, ומצד שני כמובן חייבים לאפשר לכל התושבים באזור (טורבינה קטנה חברה – מדובר על 12-18 מטר בכל זאת. לא מגדל אייפל) להכיר את המיזם ולהביע דיעה (ולהצתרף, ולהתקין ביחד טורבינה גדולה יותר שתקטין עוד יותר את הזיהום!) . את חסר הידע צריך ורצוי לפתור גם כן מהצד של הממשל. ישנם נתונים רבים שאינם גלויים לציבור, וחלקם פשוט עדיין לא הוצאו כמפה מסודרת כמן מפת הרוח של הנגב והערבה. בכל מדינה שבה מעודדים את התושבים להתקין טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל ע”י תמריץ כספי, דואגים ליידע אותם בנתון החשוב מכל פה. מהירות הרוח הממוצעת באזור שלהם. זוהי אינדיקציה ראשונית, אך הכרחית. בלעדיה – אין לנו מלבד זקני צפת. והם חכמים, אבל הם לא עמדו שנה על עמוד של 20 מטר, עם סבתא 10 מטר מעליהם, והוציאו אצבע כל שניה, מרחו ברוק ומדדו את הרוח. אז אנחנו צריכים מפה מסודרת, לכל הארץ, כדוגמת זו. למעשה, צריך פתרון מקיף שנותן את כל המידע לצרכן ואף משווה בין מוצרים. ואנחנו צריכים גם עזרה עם השלב השני – מדידה נקודתית. תוכנית השאלת מדי רוח כמו זו – תהיה נהדרת.
והנה – עכשיו סוף סוף, הגענו לעמק השווה עם האנרגיה הסולרית – אנו יודעים מה המשאב, ויכולים להעריך את הכלכליות של התקנת טורבינת רוח במקום מסוים. אם לא מתכוונים להגיע לעמק השווה, ברור שצריך לפצות על זה בתעריף – ויש לכך התיחסות בפרוק המחיר לקילוואט מותקן במסמך שהוצע לשימוע – אבל אז התעריף יהיה כמובן גבוה יותר מחברו הפוטוולטאי!
אי התיחסות לשני הסעיפים האחרונים, כמוה כזריקת מצוף לאדם אבוד בלב ים ללא דרכון. אין לא מושג לאן לשחות, וכשהוא כבר מגיע – אף אחד לא נותן לו להכנס…
הסיור החל במפגש בקצרין, שכלל שיחה עם מהנדס העיר קצרין, אבי זעירא, יהודה גליקמן מאגרולן, משה שטרית ואביעד מהרשות, ואלי וזוהר מחברת windflex. המשכנו לאתר של אבי זעירא באלוני הבשן, שם עומדת טורבינה של 250 קילוואט על מגדל מסבך, ולידה טורבינה קטנה – בעצם בתחום הנמוך של ההגדרה “טורבינות קטנות” – של 2 קילוואט, שלא הסתובבה כי היא עוד לא חוברה למצברים ולכן היתה עם הברקס בזמן הסיור. בוידאו למטה, שלא שומעים בו כמעט דבר בגלל הרוח, אפשר לראות שלמרות הברקס הטורבינה מסתובבת באיטיות! זה אינדיקציה לרוח מאוד חזקה. מדובר בברקס חשמלי, כלומר קיצור של כל הסלילים. במצב כזה כח העצירה יחסי לזרם שנוצר, כך שהטורבינה אף פעם לא תעצור לחלוטין, כי במצב עצירה אין זרם! אבל מאוד מאוד קשה לסובב אותה. אני מצרף את הוידאו, כי עדיין אפשר לשמוע כמה קטעים (תצתרכו להגביר, אבל בלי אוזניות או שרעש הרוח שיופיע לפתע יהיה חזק מדי). את הסיור סימנו בחוות הרוח של מי הגולן בתל עסניה. אבי מספר על הבירוקרטיה המטורפת, שמתיעלת משנה לשנה, ולכן משנה לשנה קשה יותר לעשות משהו…
תחי האוטומציה!
מתי פעם אחרונה שיחקתם בלגו? אני – אתמול.
בניסוי שאני עושה במסגרת המסטר שלי בוויצמן, אני צריך למדוד את פרופיל הטמפרטורה לאורך תנור. מדובר בפעולה מונוטונית של הזזת מד טמפרטורה (צינור דק שבקצהו צמד תרמי – טרמוקפל) מספר ס”מ, המתנה שהמדידה תתיצב, וחזרה על הפעולה. ההמתנה היא כ-2 דקות. ואורך התנור 80 ס”מ. ואני צריך לחזור על זה עבור כל מיני תנאים – מהירות זרימה דרך התנור משתנה, והכיוון של גופי החימום של התנור משתנים. התוצאה היא ששבוע שעבר חצי מהשבוע הלך על הסיפור הזה. לכו תנסו אתם להספיק משהו ב-2 דקות שבין הזזה להזזה. זה לא שאי אפשר, זה פשוט שהראש במקום אחר.
אז החלטתי לנסות לעשות לעסק אוטומציה. על בסיס לגו NXT, שני מנועים עם שליטה זוויתית, אחד מזיז “פה” שתופס את מד הטמפרטורה, והשני מזיז אותו. לא מושלם, אבל עובד! הוידאו למטה נעשה בשעה מאוחרת אתמול, עם רעש בלתי פוסק (משאבות, משאבות) ובלי הרבה מידע שאני תורם, אבל אפשר לראות את הרובוטריק. צריך לשפר אותו, וכמובן שבדברים מהסוג הזה תמיד השאלה היא האם אני בסוף אשקיע יותר זמן בלבנות ולשכלל את הרובוט מאשר לעשות את העבודה לבד! מה שבטוח – יותר כיף לבנות את הרובוט!
שעה לכדור – 2009
עוד שנה, עוד שעה. גם השנה כמו בפעם הקודמת, עזרתי לאיל ביגר ויוזמת האנרגיה הטובה עם מתקן הדיווש המטורף, שמשלב 4 צירים המסובבים 2 גנרטורים, ע”י כ-20 רוכבים, על מנת לייצר חשמל. שנה שעברה הפעלנו את האורות תווים של התזמורת. השנה לא היתה תזמורת – אבל היו אסף אבידן – אם לא הייתי מביט הייתי יכול להשבע שמישהו העלה באוב את ג’ניס ג’ופלין – והבאלקן ביט בוקס עם תומר יוסף הגדול, אז הדלקנו זרקור של 800 וואט רוב הזמן. זה נאה, אם כי אפשר לעשות הרבה יותר עם 20 רוכבים. אפשר עד 2000 וואט רציף. אך בשביל זה צריך גנראטור לכל זוג פדלים, ולא ציר משותף לכולם. עסק ידוע זה, שהשילוב במקרה הזה לא שווה לסכום חלקיו. לא רק שאין סינרגיה – יש איבודים בגלל חוסר התזמון בין הרוכבים, כך שאם רוכב אחד במערכת הזו מייצר 10 אמפר, 20 מייצרים 50 בממוצע, ולקראת הסוף כשלחצנו אותם לשבור את השיא של שנה שעברה (70 אמפר) הם הצליחו (75 אמפר!), אך עדיין – לא מדובר ב-200 כפי שאפשר לצפות. לא נורא, שאר האנרגיה יוצרה מביודיזל שיוצר בתורו משאריות שמנים ממסעדות – דלק מוסרי לכל הדעות.
נו, זוהי רק שעה, אך היא חיובית אני מניח, כל עוד נראה אותה כקטליזטור להמשך השינוי שאנו חווים, לעולם עם accountability גדול יותר, ולא כתרוץ להתחמק מאחריות. תרמתי כבר בשעת כדוה”א. אני – אני דיוושתי!
ואם אתם רוצים לדווש עוד – ולהנות מוידאו ארט משעשע – לכו לאזור האוזן השלישית, קינג ג’ורג’ פינת שדרות בן ציון, ותראו את האופניים הבאים. ישיבה על המושב סוגרת מעגל, ודיווש מייצר חשמל ומפעיל את הסרט במסך ה-LCD לפניכם. מזעזע ומצוין. לצפייה ללא פידול – לחצו כאן.
