חנן נסע ירוק

ראיתי עכשיו הרצאה נוספת של שי אגסי ב-TED. אגסי מרצה מצוין באנגלית (לא חושב ששמעתי אותו בעברית), וההרצאה, וגם הראיון עימו מענינים ומלהיבים. זוהי כמובן לא הנוסחה לפתרון בעיות התחבורה, הצעד הראשון בשביל זה הוא לא צעד טכנולוגי אלא צעד תפיסתי, המכניס את התחבורה הציבורית למקום הראשון. אבל כשיטה להפעלת תחבורה פרטית אני חושב שהוא בכיוון הנכון.

לאון, חבר אוסטרלי שלומד איתי במכון וויצמן הביא לי קישור להרצאה של Ian Lowe, מרצה אמריטוס מהאוניברסיטה שלאון למד בה באוסטרליה, מוסד סביבתי היפי לפי תאוריו. הקשבתי להרצאה הזו פעמיים. איאן מדבר ארוכות ומפורטות על הצורך המידי בשינוי אמות המידה שלנו, הדרך בא אנו משתמשים במשאבים ובאנרגיה. באיזשהוא קטע הוא מצטט מרצה מאוניברסיטה אמריקאית (stanford, prichard daily) שנשאלה האם היא חושבת שיש קשר כלשהוא בין הפלישה האמריקאית לעירק לבין כלכלת הנפט. היא שאלה את המראיין כמה הוא חושב שארה”ב היתה מתענינת בעירק אם לעירק היה 10% מרזרבות הברוקולי של העולם?! זה שיעשע אותי מספיק בשביל לגזול את ה-15 דקות שהייתי צריך כדי להמיר את התפלגות הרזרבות המוכחות של נפט בעולם בחתיכות ברוקולי בגדלים המתאימים.

בשביל המפה האמיתית – תעתיקו את הקישור למטה –

http://graphs.gapminder.org/world/#$majorMode=map$is;shi=t;ly=2003;lb=f;il=t;fs=11;al=50;stl=f;st=f;nsl=t;se=t$wst;tts=C$ts;sp=6;ti=2007$zpv;v=0$inc_x;mmid=XCOORDS;iid=phAwcNAVuyj1jiMAkmq1iMg;by=const$inc_y;mmid=YCOORDS;iid=phAwcNAVuyj2tPLxKvvnNPA;by=const$inc_s;uniValue=8.21;iid=pyj6tScZqmEfJfS1WYrLeBA;by=ind$inc_c;uniValue=255;gid=CATID0;by=grp$map_s;sma=49;smi=2.65$cd;bd=0$inds=i104_r,,,,,,

הבטריה במרכז, בטריית אצבע שמנה, D size, סיימה את חייה זה עתה לאחר 8 שנים בבעלותי. אני חושב שזו בפירוש אחת המערכות יחסים הארוכות שערכתי עם בטריית אצבע. היה סביר אני מניח. בעצם, זו המערכת יחסים הכי ארוכה שניהלתי עם משהו או מישהו/י שאינו בן משפחתי… היא עבדה לה 5 שנים בתוך שעון מעורר, ומאז מחכה בשקט במגירה. אין תלונות. הסוללה הזו נקניתה בארה”ב בתקופת שפל בחיי, עובד הובלות בחברת moving ישראלית בשיקאגו. הקדמה להרפתקאה ששינתה את חיי באקוודור. לא פחות. ומה שפתח את המאורע היה תאמינו או לא, ארגז מלא סוללות כמו אלא שבתמונה. ניזכרתי בהם עכשיו, כשרוקנתי את הערימה שלי שחיכתה בשקט, לתוך מיכל הזכוכית. ערימת הסוללות באקוודור עשתה עבודה חשובה יותר. התנדבתי באותה עת בייעור מחדש בשמורת הטבע bilsa, שבאזור esmeraldas, שבאקוודור. חור של ממש. בית המתנדבים יש לו בסוף דרך עפר של באורך 13 ק”מ, שמתחילה כבר בלב הג’ונגל, בעיירונת הנקראת la ye de la laguna, על שם, לא תאמינו, הלגונה היפיפיה שנמצאת שם ליד. לגונה של מי גשם, ללא נחל הזורם אליה, מעשה מי הגשמים המרובים באזור. יפיפיה. בית המתנדבים הואר בעששיות עם נרות, ולמי שתפעל אותו היו פנסים עצבניים שעבדו כל אחד על 4 בטריות D אם אני לא טועה. במשך השנים, הם הצטברו להם ומילאו מספר ארגזים שנגלו לפני עיני מספר ימים אחרי שהגעתי לשם. “אבל יש פה אחלה רוח, ואחלה שמש” חשבתי לעצמי. ורוח מילאה את ראשי, אחרי שבישראל הספקתי לעבור דרך ספרים כבדים בנושא, ולבנות התחלה של טורבינה לפי ההוראות של otherpower.com , ולקרוא את המתכון של hugh piggot. להבים לטורבינות רוח קטנות לייצור חשמל עושים מעץ. לא חסר פה עצים… עצים נופלים ביער מדי פעם, כך שחיפוש קצר הוביל אותי למהגוני נפול שמצא דרכו למחנה. החלטתי להכין להבים כדי להראות להם כמה קל לבנות טורבינת רוח. למה לעבוד עם סוללות חד פעמיות אם אתם יכולים לעשות קצת חשמל ולהטעין סוללות נטענות? לקח לי חודש לבנות את הלהבים, בין עבודות הייעור הרגילות, ולבסוף מימנו את שאר חלקי הגנרטור (מגנטים בעיקר) מתנדבים של ארגון אחר נפלא שהכרתי שם (human nature). אז לאן הבטריות שלי יגיעו בסוף? לרמת חובב, לחבית גדולה. הארגז באקוודור מתמלא לו גם כן סביר להניח.

התראיינתי לכתבה הזו במעבדה שלי בוויצמן, על רקע הרעש הלא פוסק ממליון המשאבות שמריצות את הניסוי שלי, אז אני מבסוט שהכתבת שמעה את כל מה שאמרתי. עם זאת, היא כתבה שמשרד התחבורה אישר תקינה המקבילה לתקינה האירופאית, אך לא צינה שעוד חסר אישור ממשלה! כלומר הסיפור עוד לא גמור. זה עדיין לא חוקי ואני מפציר בישראל כץ, שר התחבורה החדש שלנו, להביא זאת לאישור הממשלה בהקדם, סעיף קטן וחשוב, שאסור שישכח.
לגבי כמות האופניים החשמליים בארץ – מה שאמרתי לדנה זה שהיא צריכה לשאול את פרידמן, שכן הוא הכי וותיק בארץ והוא בטח יודע, ושאם הייתי צריך להעריך על סמך הפניות שאני מקבל בעקבות הבלוג הזה (והאתר שהקדים אותו) שעוסק באופניים חשמליים 4 שנים, הייתי אומר שבטח לא יותר מ-1000.

לגבי מי שדחף הכי הרבה את משרד התחבורה, הרי זה דודי מזרחי ואביחי, ושוב – כל הכבוד לכם!

לקריאת הכתבה הקליקו על התמונה שלה.

נועם מעביר קורס בניית טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, לפי המודל של Hugh Piggot שאני המלצתי לו עליו כשהכרנו.
שיטות הבניה של Hugh מוכחות, והטורבינות שלו עובדות בכל העולם. אבל תמיד יש דרכים טובות יותר, או קלות יותר לעשות משהו. נועם כבר הוסיף כמה שיפורים משלו בבסיס הטורבינה – הברזלים שמחזיקים את הזנב והגנרטור, ומחברים בינם לבין המגדל. בלהבים, נועם עבר לאחרונה לייצור להבים מצינורות PVC גדולים. בוידאו תראו את הטורבינה של נועם, לפי התכנון של Hugh אך עם להבי PVC.

אני לא אוהב PVC. לא אחד מהחומרים היותר ידידותיים לאדם ולסביבה. את הכתבה הזאת אני ממליץ לא לקרוא לפני השינה למשל. היא מספרת על מפעל PVC בישראל שנסגר זה מכבר. PVC הוא פשוט לא פלסטיק ככל הפלסטיקים. הוא בטח לא לבד, אך בתור חומר כה רעיל לייצור ולשימוש הוא הכי נפוץ שיש. מכרטיסי אשראי עד צינורות ביוב ופרקטים, בכולם אחוז מסוים או 100% PVC. אפשר להבין את המתכננים. מדובר בחומר עם תכונות מכניות טובות, ומאוד קל לעבד אותו (לחתוך, לשייף). הבעיה הקטנה היא שהמונומר ממנו הוא עשוי, הוניל כלוריד (VC) הוא חומר מסרטן ידוע, ומכיון שתהליך הפילמור אף פעם לא מלא, תמיד ישארו מונומרים רעילים בתוכו. זה מה שנקרא “טעם של פלסטיק” (או ריח של פלסטיק, אפרופו ריח של מכונית חדשה וכדומה). אך להבדיל אלפי הבדלות מהריח של המכונית החדשה, או הבגד מהבד הסינטטי החדש שיוצאים מהאף כמו שהם נכנסים, או טעם הלואי של בקבוק הפלסטיק (PET) שיוצא כמו שהוא נכנס, הוניל כלוריד ישאר ברקמות השומניות ויגרום לסרטן. למה לכרוך דבר יפה כמו טורבינת רוח במשהו כה הרסני כמו PVC?

אם הצינור נזרק לפח – אני מסכים שיש פה שימוש חוזר מצוין. אך לייצר להבים מצינור PVC חדש זה משהו שאני לא יעשה אף פעם. וכך כמובן אם כל חומר שאגלה כמסרטן וממית.

אז ביום שבת עשינו להב מעץ. העץ – אורן קרוליינה, משאב מתחדש, מגודל ביערות המיועדים לכך. הנה שלבי העבודה (הרבה יותר מפורט באתר של יו כמובן).

העץ הגולמי, ישירות מהאתר.

נועם חותך את הצורה הכללית – מבט העל של הלהב. טרפזי, עם מגרעת של 120 מעלות בשורש לחיבור 3 להבים יחדיו.

יצירת הפיתול. כל העץ שנעלם בין התמונה הזאת לקודמת, אחראי על הפיתול של הלהב. את הורדת העץ עשינו עם מקצוע חשמלי של bosch, מקצוע ידני, ןכלי האהוב על נועם – הדיסק החשמלי הידני. מדובר בפיתול טרפזי, זהו החלק של הלהב שפונה אל הרוח.

זה אני מנקה את המקצוע הידני תוך כדי עבודה. אני עדיין מרגיש את השרירים בידיים…

נועם מביט אל הלהב בסיפוק. אחרי יום של עבודה, הלהב מקבל צורה של פרופיל אווירודינמי אמיתי (NACA 4415), כשהשורש עדיין מלבני, כמו קורת העץ המקורית.

והנה, כך נראת הטורבינה של נועם עם להבי ה-PVC מבעד לעדשת ה-iphone שלי. זמן הצילום ועיבוד התמונה האיטי של ה-iphone, תוך כדי שהלהב מסתובב מהר ברוח העזה של השבת האחרונה, יצר תמונת ראי עקומה ומגניבה.

בקורס תלמדו איך לבנות טורבינת רוח קטנה לייצור חשמל, מא’ עד ת’ , ע”י נועם דותן ואלעד אוריין, להם עזרתי בקורס שהועבר בסכנין לפני מספר חודשים. המחיר של השתתפות בקורס הוא 2000 ש”ח, ולא 2500 כפי שמופיע ב-pdf.