להקשיב לרוחות הסילון

יש הרבה רעיונות מגניבים שמסתובבים, על איך לעשות חשמל נקי. אני מת על זסלבסקי וארובות השרב, מעריץ את רעיון התחנה הסולארית בחלל, אבל הרעיון ששבה אותי הכי הרבה הוא טורבינות הרוח בגובה רב, המיועדות לתפיסת רוחות הסילון.

רוחות הסילון, הם אותם רוחות, הנוצרות בתווך שבין שני תאי האדלי. האינטרקציה בין שני הזרימות האלה, יוצרות הפרעות וגלים, שהם למעשה אותם רוחות סילון. הרוחות נמצאות גבוה. ממש גבוה. בין 10-15 ק”מ מעלינו. מה שיפה איתם, הוא שהם יחסית קבועות (מחזוריות, באופן עונתי שניתן לחזות), ושהן חזקות. כמה חזקות? שעה וחצי הבדל בין טיסה לארה”ב ומארה”ב.

זה הרעיון הראשון שהדליק אותי. האתר שלהם לא השתנה הרבה ב-4 שנים האחרונות, הפעם האחרונה ששלחתי להם קורות חיים. הוא השתנה בפרט אחד מהותי – הם עכשיו מוכרים חולצות עם הלוגו! קצת מגוחך לטעמי, אבל הי – אם זה עובד זה עובד. ואולי זה רק להרגיע את כל אותם נלהבים (כמוני) שביקשו לעזור.

את החברה האלה ראיתי לפני כמה חודשים, ובעצם היה פרויקט אחר דומה שרץ באיחוד האירופאי והיתה לו אחלה סימולציה ווידאו כבר לפני כמה שנים. הוא כבר לא קים, אבל יש ניסוי אחד בעמוד הזה.

אני כבר שנים מת על הרעיון הזה. מדובר בכמות אנרגיה ענקית, במשאב די קבוע. התוצאה תהיה אלפי חוטים שיעלו למעלה עד לגובה רוחות הסילון, וינהגו עפיפונים. העפיפונים ימשכו אחריהם את הגנרטור, ויסובבו אותו ב”גלסים” שיעשו (למעלה למטה, מסלול 8 שכזה). הפתרון של לשים את הגנרטור למטה הוא קפיצת מדרגה, שכן ברעיון הראשון הכבל לא רק צריך להיות קל מספיק כדי לא להכביד משמעותית על העפיפון (ולגנוב מהדחף שהוא מייצר לא לטובת סיבוב הגנרטור) וחזק מספיק לעמוד במתיחות שנוצרת הן מהדחף של העפיפון והן מהמשקל העצמי, אלא גם להעביר חשמל בלי הרבה הפסדים! אפשרי אך מטורף! הם אולי עוד יצליחו, ויניבו סביר להניח כמה פריצות דרך בדרך… אבל העפיפונים עם גנרטורים על הקרקע פשוט יותר נכונים הנדסית. אתמול ראיתי TED של Saul Griffith, וחזרה לי ההתלהבות. כל כך התלהבתי, ששלחתי להם קו”ח. זה פשוט רעיון מעולה. מעולה!