על התחנה הפחמית ה”חדשה” שמעתם? אתם מוזמנים לעזור לה להשכח. או ליתר דיוק, לשבת בצד בזמן שהאלטרנטיבות השפויות יותר מיושמות. אני לאו דוקא מדבר על גז טבעי, מכיוון שבספר שלי מדובר במשאב מתכלה, ומזהם (אם כי קצת פחות משריפת פחם). אני מדבר על אנרגיה תרמו-סולארית ואגירה שאובה. שתי טכנולוגיות ידועות וקיימות שיכולות להיות מיושמות מחר בקנה מידה גדול, ועמית מור, שכתב את תכנית האב למשק האנרגיה ב-2004, טרח וכתב ב-2005, במימון גרינפיס, את דעתו המלאה בנושא אנרגיה סולארית – הקו התחתון הוא שזה טוב למשק, למרות שזה יותר יקר מחשמל מזהם רגיל.
אבל יש לנו שר תשתיות חדש, עוזי לנדאו, שבא עם דעות ישנות ורוצה להקים את ה-500 מגאוואט שמתוכננים כבר עשור ונדחים בגלל פעילי החברה-סביבה למיניהם (אך, הירקרקים האלה…). עוזי – אתה מתעסק פה עם סיפוק שיא התצרוכת. שיא זה בישראל קורה באמצע הקיץ כשהשמש בשיא המרום וכל ישראל מדליקים מזגנים. הקמת תחנות תרמו סולאריות או/ו פוטוולטאיות בקנה מידה של 500 מגאוואט אפשר בחצי מהזמן של הקמת התחנה הפחמית המיועדת, ובשיא הביקוש, תקבל אותה תפוקה. אגירה שאובה, שאתה כבר מקדם, היא הפתרון הכי נכון לאגירה של החשמל מהיום לערב/לילה עבור השיא השני, בחורף (שהוא נמוך יותר). אתה צריך להגביר את הקצב בתמריצים ליישום שני הטכנולוגיות. תקרא את מה שעמית מור כתב. זה טוב למשק הישראלי! אנחנו צריכים להיות המובילים באנרגית השמש. בארץ ובעולם! במקום להמשיך מסורת ישנה של לשרוף דלקים מיובאים ולהשתעל. ועוד לא דיברתי על חסכון, שזה הדבר הטריוויאלי לעשות קודם כל.
הנה מצגת משעשעת/עצובה של מגמה ירוקה, ובסופה הזמנה למלא טופס התנגדות להקמת התחנה הפחמית החדשה.
אם אני צודק וגוגל לא הטעה אותי, האתר התרמו-סולארי הגדול ביותר בעולם, ANDASOL-1 בספרד, מייצר בסך הכל – 50 מגה וואט בשיא התפוקה על שטח של 510 דונם. ברייטסורס אמורה להקים מתקנים של 180 מגה וואט בשנים הקרובות והיה איזשהו פרסום על הקמת מתקן של 500 מגה ואט על שטח של 18000 דונם במדבר מוהאבי, אבל למיטב ידיעתי אף אחד מהם לא קיים. אגב, 18000 דונם זה השטח של חצי אשדוד כמעט.
גם אם ניקח שטח הקטן פי שניים ונאמין לכל ההבטחות של לוז-2, ערבה פאואר או סולל על היכולות ההנדסיות המופלאות שלהם, אני לא חושב שלמישהו מהם יש את היכולת להרים בתוך כשנה, שנתיים או חמש, מתקן להפקת 500 מגה וואט, או ליתר דיוק חמש פעמים 100.
בשורה התחתונה? השאיפה קיימת בכל העולם, אבל עצם העובדה שאין היום מתקן כזה, ושכל התוכניות להקמת מתקן כזה נעשות באמצעות שכפול של מתקנים קטנים, אומרת דרשני.
לכן על מנת לקבל פתרון מהיר לחוסר בחשמל ישנו פתרון אחד מיידי, הקמה של מערכות מחזור משולב שעדיף היה לו הוחל בהקמתן לפני 4-6 שנים, דבר שהיה מבטיח את פעילותן השוטפת היום.
והקמת תחנות סולאריות? בוודאי. אבל בהתחשב בשטח העצום הדרוש לכל מפעל כזה, בהתחשב במגבלות אחסון האנרגיה שטרם נפתרו ובהשקעה האדירה של יזמים פרטיים בבנייה כזו, ראוי שהדברים יעשו עם שיקול דעת אמיתי ולא בלחץ ובפחד מתי יקפוץ הפקק או יכבה האור באמצע היום.
אבי.
אני לא מסכים.
הפתרון המידי, ראה קליפורניה בעשור האחרון, הוא תוכנית לאומית של חסכון בצריכת חשמל. ניתן להגיע כך ל-20% חסכון, שווה ערך לפי שתיים מהמחז”מ המתוכנן באשקלון.
לגבי מתקנים סולריים. קודם כל, יש את הניסיון של לוז מתחילת שנות ה-90. מדובר על יותר מ-300 מגאוואט הספק מותקן, שעובד באופן רציף מאז ועד היום. אז לא דוקא מדובר על שכפול של מתקנים קטנים.
כמה זמן לוקח לבנות? לא מכיר מספר מדויק. שנים בודדות. כמובן שכמות המגאוואט שתבנה באותן שנים בודדות היא פונקציה של ההשקעה – פרטית או ממשלתית (זה בלאו הכי ממשלתי, ע”י שינוי כללי המשחק – תמרוץ כספי לקוט”ש נקי).
שטח. עצום? אני לא חושב. בשביל לספק את כל החשמל של ישראל, כולל מכוניות חשמליות, ב-2020, לא נזדקק ליותר מ-6% משטח המדינה. זה לא מספר מבוטל כלל וכלל, ואני לא רומז שהוא כזה. אך הוא אפשרי לחלוטין. פי 5 מזה זה שטחי אש של צה”ל היום. האם עדיף להרוג אנשים ע”י ייצור חשמל במחז”מ פחמי? לא חושב.
הבעיה העיקרית היא נושא אחסון האנרגיה. לזה – הפתרון היחידי בקנה מידה גדול שהוא מוכח ועובד זה אגירה שאובה. אצלנו אפשר למקם כאלה תחנות בגלבוע, ורכסי יהודה ושומרון. אגירת חם כלכלית כיום רק עד חצי שעה, וזה נהדר על מנת לגשר על פרקי עננות, אך לא בשביל הלילה.