סדר כבר לא יהיה בפוסטים האלה. היה כל כך הרבה לעשות בחודשיים האחרונים, אז כתבתי הרבה פחות משתכננתי, ויש כל מיני דברים שבטח אכניס אחר כך. עכשיו אני כותב פשוט כי יש לי משהו אחר לעשות, ואני עוסק לכן באומנות הידועה של procrastination (אחד המנחים שלי החזיר לי לעריכה מאמר שמבוסס על העבודת מסטר שלי…). אך לעניננו – שבוע שעבר עשינו (אני ויערה, עם ג’ימס) סיור בקהילות שאיתרנו דרך קשרים עם שני ארגונים לא ממשלתיים (NGO. או בספרדית ONG או-אן-חה) ובררנו לפי נתוני 3Tier first look שיש להם כנראה מספיק רוח. היה מדהים להפגש עם הקהילה הראשונה ב-Nuebo manjania (תפוח חדש בספרדית. כן, לא ברור).
מקום שמתאים כמו כפפה ליד שמתקינה את טורבינת הרוח. אזור מנותק (שעתיים עם רכב שטח מהעירה הקרובה) בלי חשמל או מים (צנור אחד מוביל ממרכז הישוב למיכל אגירה במעלה ההר. כשמלא – מלא). 3Tier היא חברה שמספקת שרותי הערכת פוטנציאל של אתר, ועושה זאת בכמה רמות. הרמה הבסיסית, המכונה first look, נותנת מפת רוח של מהירויות רוח ממוצעות בגובה 20,50 ו-80 מטר. המהירויות האלה מבוססות על מדידות לווין של NASA, ששולבו עם מודלים נומריים של זרימה, שמשתמש במדידות הרוח בגובה, ופותר עבור המהירות סביב ההרים והמישורים לפי פילוג צמחיה בתים וכדומה. אפשר להגיע עם מודלים כאלה לדיוק מרשים, אך הכל תלוי בנתונים הראשוניים. והנתונים של נאסא הם בגובה רב (יחסית לטורבינות קטנות, 100 מטר ומעלה זה גובה רב), הם ברזולוציה של קילומטרים אחד מהשני, ופחות מדויקים ממדידות של אנמומטר – מד רוח שתקוע על עמוד. התוצאה – כלי נהדר להערכה ראשונית, אך לא יותר מזה. כלומר אף אחד לא מרים טורבינה ומבטיח למישהו תשואה על ההון של 11% רק לפי אנליזה כזו. אז הגענו לשטח. איך מעריכים עכשיו שבאמת יש רוח? גם ככה אנחנו בונים על הספרדית של ג’ימס (אני בדרך עוד בענין הזה, אבל משתפר) שהיא לא רעה, אך לא מספיקה כדי להכנס לדקויות של “אנחנו לא באמת נדע אם הטורבינה תעשה לכם מספיק חשמל עד שהיא לא תקום ותפעל כי אין לנו מספיק אנמומטרים כדי לשים אחד גם אצלכם” (יש לנו אחד… ומדגם גרוע במיוחד אגב שבחיים לא הייתי משתמש בו). אז מה עושים? מרימים מד רוח, אומרים איזה מספר רואים, ושזה אחלה.
טוב, האמת שאני הייתי מאוד מאוכזב כל פעם שג’ימס עשה את זה. הרמה של מד רוח יידני היא ענין לתחרויות ריצה או טיסנאות, כדי לדעת אם הרוח עברה את הרף החוקי. המשמעות של זה כשזה בא להערכה של מהירות רוח ממוצעת רב שנתית זהה להרמת האצבע אחרי שליקקת אותה והערכה לפי כמה קר לך בחלק שמתחת לציפורן. (ראו אותי בתמונה מדגיש את הענין) אבל ג’ימס התעקש שזה נחמד לאנשי הקהילה. טוב. אחלה תמונה…
את ההערכה האמיתית, שמתווספת להערכת 3Tier first look (יותר מזה והם דורשים כסף, שאין לנו) אפשר לעשות רק לפי הצמחיה, בלי אנמומטר. והאמת שזה כלי לא רע. באזור הזה אפשר לראות צמיחה כיוונית של העצים, באלכסון, ממש כמו בספר.
הקהילה הבאה אליה הלכנו היא Tinajores, באזור שצמוד לגבול עם אקוודור הרבה יותר משציפינו. למעשה – אם היינו מבינים איפה זה לא היינו הולכים לשם, כי לפי 3Tier המהירות נמוכה מאוד. יש לומר אגב שהחברה של WindAid כבר ייצרו מפת JPG ל 17 מגהבייט לפי תמונות מסך של המדול החינמי של 3Tier, אבל לפני חודש בערך 3Tier שינו את האתר, ובמקום מהירות ממוצעת במטר לשניה, גודל שאפשר באמת לעבוד איתו ולהעריך ייצור אנרגיה, הם נותנים “אינדקס רוח” שניתן באחוזים. אז זה כלי השוואתי בלבד בשלב זה (והם עוד כותבים באתר שזה “שדרוג”. תודה רבה באמת…). אז החלטנו לפחות להתקין שם אנמומטר, כי כפי שאמרתי – המודל יכול לטעות, בגלל הנתונים עליו הוא מבוסס, ולך תסרב לפנים היפות של ילדי הקהילה. כן, זה כבר היה מאורע שהזכיר לי את ימי ב-La Ye De La Laguna באקוודור לפני 9 שנים. אותו קנה במבוק מגודל שעליו הרמתי את טורבינתי שדאז שימש להרמת האנמומטר. והוא נכנס בול! ממש קנה מהונדס אנמומטרית. קצת חוט ברזל, והופה! 8.5 מטר מכובדים למדי, וקרובים ל-10 מטר הסטנדרטי. כמובן, שמכיוון שיש עצים בכל האזור, הייתי מרים את המד הרבה יותר גבוה אם הייתי יכול (10 מטר מעל הצמחיה, כפי שהטורבינה צריכה להיות).
זהו. ילדים שמביטים בך תוך כדי שאתה מרכיב משהו מסובך זה תמיד נחמד. אבל הדבר העיקרי שמדאיג אותי זה האוורור של הפאנל אגירת נתונים. מכיוון שהטווח של השידור מהתחנה במעלה המגדל אל הפאנל הזה מוגבל, והעמוד מוקם באזור פתוח לכיווני הרוח העיקריים מה שלא הצטלב עם קרבה לאחד הבתים, נאלצנו לחבר את המד לעמוד. מכיוון שאנחנו צריכים הגנה מגשם, שמנו אותו בקופסת עץ אטומה. מכיוון שצריך שהפאנל יהיה מאוורר, עשינו בה חורים. אני פשוט לא יודע אם מספיקים, כי זה נעשה ברגע האחרון בשטח (כן כן, היינו צריכים להיות מוכנים לאפשרות הזו). בפעם האחרונה שמייקל (מקים WindAid) הרים את המד הזה, הוא קבר את הפאנל באדמה, מפחד שיגנבו אותו. באמת לא גנבו אותו, אך הוא הפסיק לעבוד אחרי יומיים, ולדעתי מהתחממות יתר. נו – נראה עוד חודש (עוד נקודה בעיתית. זה הזמן שהפאנל הזה יודע לאגור נתוני רוח ממוצעים על פני 10 דקות. וחודש כידוע, זה מעט מדי זמן בכל קנה מידה. אבל – עם מד אחד, והרבה קהילות – מה תעשה??).
הקהילה האחרונה שביקרנו היתה באזור חולי, שעתיים גם כן מהעיר הקרובה. כן, כל אחד מהמקומות האלה היו באזור עם צמחיה וטופוגרפיה שונה. מסתבר שבפרו יש יותר מ-60% מהמגוון הביולוגי שבעולם, ובאזור Piura, שבו היו 2 הקהילות האחרונות שלנו בסיור זה, יש 80% מהמגוון הביולוגי של פרו! אכן מרשים. זה אזור עם רוח לפי 3Tier, והדרך הכי פשוטה בה קיבלנו אינדיקציה שלא רק 3Tier חושבים כך, היא שכבר היתה שם טורבינת רוח.
כן, למי שלא ידע – טורבינות רוח לשאיבת מים לא עבור מהעולם. ממש לא. זו אומנם לא פעלה, והותקנה בסוף שנות ה-80 על ידי המועצה המקומית, אבל הדגם הזה (Novia לפי המקומיים) דומה לרבים שאפשר לרכוש היום, רובם דומים לתכנונים המנוסים והוותיקים שרווחו בארה”ב לאורך מסילות הברזל ובמערב הפרוע ב-150 שנה האחרונות. Paul Gipe בספרו המומלץ Wind power for home and buisness משווה אף בין טורבינה מודרנית, המייצרת חשמל שמנותב למשאבה עם בקר מתאים, לטורבינה השואבת מים באופן ישיר. אומנם הטורבינות המודרניות נצילות הרבה יותר, עם מספר הלהבים המועט ומהירויות הסיבוב הגבוהות יותר שתורמות לנצילות בשילוב הפרופילים האווירודינמיים של הלהבים, אך התחרות מאוד צמודה בפועל, הודות ליעילות בחיבור ישיר ללא הפסדי ההמרה לחשמל.
לא היה לנו אנמומטר להתקין שם, אז יש לנו רק את 3Tier ואתהטורבינה הזו והזכרון של התושבים מאיך שהיא עבדה.
אתם יכולים לתהות מה החברה האלה עושים בחור הזה? ממה הם חיים? בקהילה הראשונה, התושבים עוסקים בגידול פרות ומכירת חלב, ומגדלים תפוחי אדמה לאכילה. למעשה ארוחת הצהריים שלנו אצלהם כללה 3 סוגים שונים של תפוחי אדמה, רוטב חריף מבוסס “אחי” שזה השם המקומי לפלפל חריף, ושימורי טונה.
מה הקהילה השניה עושה למחייתה אני לא זוכר, אבל הקהילה האחרונה הם חוטבי עצים. האזור החולי בו הם נמצאים הכיל הרבה עצים יבשים, עצים טבעיים – לא כאלה שנשתלו על ידי אדם – והם עוסקים בחיתוך העצים ומכירתם לעיר הקרובה. הם עובדים רק יומיים-שלוש בשבוע מסתבר, אני מניח שזה קשור לצורך בעצים בעיר הקרובה (ותחרות עם עוד מקומות) ולכך שהארנונה לא יותר מדי גבוהה שם… העצים קשורים מאוד לקהילה הראשונה שביקרנו, שהיתה בהרים באזור ללא שום עצים. גם הם בישלו על עצים. ועוד איך בישלו, כשהגענו ראיתי עשן מגיע מאיזה שהוא מקום, ולא ממש הבנתי מאיפה. רק בסוף הביקור כשנכנסנו לאיפה שהנשים בישלו ראיתי שהוא מגיע מהדלת של החדר בו היו, וכל החדר מלא עשן הבישול אותו הנשים נשמו.
“למה אין ארובה” שאלתי? ונעניתי שקר שם בלילה והארובה הורסת את הבידוד… טוב, יש מה לעשות. זה אולי אחד מהסיבות גם שראש הקהילה התלהב מהתיאור של תנור שמש שניתן לו ע”י איש הקשר שלנו ב-NGO המקומי. אז אנחנו עובדים על זה גם, וננסה להביא להם טכנולוגיה של תנורי שמש שמתאימה לחומרים הזמינים להם – לא מסובך במיוחד האמת, עסק די ידוע.
