ישבנו היום בארוחת צהריים, ודיברנו על שחיתות בפרו. אני חושב שבארט ניצח עם סיפור על מכר, שהוא כומר בקהילה בטרוחיו. באחד הימים בשבוע האחרון, בא אליו לוידוי שופט בבית המשפט של טרוחיו (עיר של כמעט מיליון תושבים להזכירכם, שלישית בגודלה בפרו). הוא לא סיפק פרטים, אבל הוא אמר שאחרי הוידוי של השופט הזה, הוא איבד את שארית האמון שהיה לו במערכת המשפט הפרואנית.סיפור שני שסופר הגיע ממייקל. מייקל יצר לאחרונה שותפות עם חברה בשם guillermoli. המשפחה שבבעלותה guillermoli היא אחת העשירות בפרו. ג׳ימס היה עם מייקל בפגישה איתם בלימה, והם שמעו מאחד הבנים את הסיפור הבא: לפני 3 שנים היה ארוע, בו השתתפו 15 המשפחות העשירות ביותר בלימה (יעני פרו). למועדון בו התרחש הארוע פרצה כנופיה, ושדדה את הנוכחים באיומי אקדחים וכדומה. כדי להגדיל את ההכנסות, תפסו השודדים את המשפחה הנ”ל, אבא, אמא ובן, והכריחו אותם להוביל אל ביתם. כשהם הגיעו לבית, הם הוכרחו לפתוח את הכספת (אבל אף אחד לא שם שם שום דבר מסתבר). השומר של הבית (מה – לכם אין שומר?) הצליח לברוח בזמן, וניסה להזעיק את המשטרה המקומית (שוטר אחד לבד, לא יכול לצאת, ׳צטער) ושומרים אחרים (כל הזין אח שלנו) ללא הצלחה. מזל שהמשפחה הצליחה להפעיל את האזעקה השקטה. לחוסר מזלם, השודדים שמו לב לזה גם כן… הם הכניסו את כולם חזרה לרכב וניסו לברוח, אך המשטרה המרכזית של לימה – זו שאליה מחוברת האזעקה – כבר שלחה רכב חמוש אליהם. הרכבים חלפו זה על פני זה, והשוטרים – שזיהו את השודדים – לא הססו, ופתחו באש. האב נהרג במקום. בקיצור, לאחר מרדף הסיפור נגמר, אבל כך גם חייו של האב. המשפחה תבעה את השוטרים – ועכשיו אנחנו מגיעים לקטע של השחיתות סוף סוף. בתחילת המשפט, השופט הבהיר למשפחה טוב מאוד מה הם צריכים לעשות כדי שהצדק יעשה. ובאמת, עכשיו, לאחר 3 שנים שהמשפחה מסרבת לשחד את השופט, המשפט עומד להגמר. והשוטרים שהרגו את האב להשתחרר. פשוט – יש תוקף להאשמות כאלה, והוא 3 שנים.
טוב, יש עוד המון סיפורים, אך תמיד זה מזעזע מחדש. לנו בישראל מספיק שחיתות משלנו, אך אין מה לומר, לרמה הזאתי היא לא מגיעה. לפחות לא כל כך בגלוי. אני אישית מנוי על המיילים השבועיים של איתמר ״אופנן״ כהן בשביל להתעדכן על נושאי השחיתות בארצנו, או הון-שלטון.
אבל הנה עוד סיפור יותר רגוע על שחיתות מקומית, שסיפר לי סניור אבל אתמול, כשהעברנו דברים לבית המתנדבים החדש. זה מתחבר להרצאות שאני שומע על הבסיס של הכלכלה הנאו-קלאסית (כן, למרות שהמרצה די ליברל בשביל כלכלן, עדיין כואב לי לפעמים לשמוע תרוצים כלכליים לפעילות לא מוסרית – פרק 12 במיוחד – אבל אני רק בפרק 13 אז עוד נראה!). טוב – מסתבר שיש הרבה אנשים שנוהגים בלי רשיון בפרו (כן כן, בשלב הזה של הפוסט זה כבר לא כל כך מפתיע, הא…). אז מה עושה שוטר שתופס אותם? יש כמובן קנס בסכום שנקוב בחק. אבל זה לא הולך ישירות לכיסו של השוטר. לא, השוטרים נוקבים בסכום משלהם. ופה זה נהיה מעניין. מרכב רגיל הם דורשים בין 50-100 סול (1₪ = 0.8 סול) לפי מצב הרוח. אבל ממונית הם ידרשו פחות! רק 10-15 סול. כמובן, שאם נחשוב על הנושא מנקודת מבט של ״אנשים הנוהגים בלי רשיון הם מסוכנים, ואנשים העושים כך באופן קבוע כמו נהגי מוניות הם לכן ממש מסוכנים״ נחשוב לתומנו שצריך לקנוס אותם יותר. אך אם נבין שיש פה מקרה ניאו-קלאסי של היצע וביקוש, הענין יתבהר. מכיוון שנהגי המוניות נמצאים כל הזמן בכביש, וגם השוטרים, הם יפגשו לעיתים תכופות. אז הביקוש – השוטרים ושחיתותם, יאלצו להתאזן עם ההיצע – הכסף בכיסם של נהגי המוניות, שכנראה לא מתחדש בקצב שמאפשר יותר מ-15 סול בפעם. מי אמר שכלכלה זה לא מדע?! (טוב, אני בין השאר).
אז יש עשירים בפרו. כמו בכל מדינת עולם שלישי, תמיד יש עשירים, ותמיד יש עניים. כמו בישראל! ההבדל הוא בפער, ובהגדרה של “עני”. עני בפרו זה מישהו שמקושש עצים לחמם את הבית ולבשל, ואוכל מזון בסיסי ביותר. על מים זורמים הוא לא בטוח שמע, וחשמל גם לא בטוח יש לו. או אולי הוא נאלץ לעבוד מגיל 8 בתנאים לא תנאים כמו הכורה במכרה cerro rico בפוטוסי בוליביה בתמונה למעלה. לעומת זאת, עשיר בפרו – יש לו אותה רמת חיים של עשיר בישראל. יש לו פחות כסף, אבל רמת החיים שלו זהה לעשיר בכל מדינה מערבית. מכונית יפה או שניים, בית מפואר באזור הכי טוב בעיר, שומר קבוע, אוכל במסעדות טובות יום יום ומבלה בקאנטרי קלאב. כשהגעתי ל-windAid ופרו, נתתי מבט ב-gapminder.org לראות את המצב של פרו ביחס לשאר העולם, ודי הופתעתי! חשבתי שהגעתי למדינת עולם שלישי, אבל בעצם – פרו נמצא די יפה באמצע, לפי אמות המידה המקובלות – תוצר לאומי גולמי מחולק בכמות האוכלוסיה, כלומר תוצר לאדם , לעומת תוחלת חיים ממוצעת.
פרו נמצאת צמודה מימין לסין, שהיא העיגול האדום הגדול במרכז. לכו והורידו את ה-pdf לתמונה יותר מפורטת. הסקאלה של הציר האופקי היא לוגריתמית, ולכן מושכת את כל המידע לצד הימני. אבל מהתמונה הזו אפשר לבוא ולומר – הי, אני במקום הלא נכון של העולם! הבעיה היא באפריקה (ובהאיטי למשל). אז הבעיה היא כמובן שזו תמונה של הממוצע בכל מדינה. אם היינו מפרקים כל מדינה לאזורים בתוכה, היינו רואים את הפערים, ואזורים מסוימים של סין למשל היו מופיעים לצד ארה”ב (בפינה הימנית העליונה) או ליד אתיופיה (למטה בצד שמאל). וכנ”ל בפרו. העוני פראי, וכך גם העושר של המעטים שמחזיקים בו.
