הטבע הבין את זה הרבה לפנינו. בעצם הגנים שלנו כבר הבינו את זה מזמן, אבל המח שלנו הבין את זה רק אחרי עשרות אלפי שנים. בעצם, אולי כבר הבנו את זה פעם, אבל בתרבות שלנו המערבית שכחנו שזה רעיון טוב, ואנחנו מתעקשים לנסות לתפוס את הכל.גם וגם וגם וגם. לחזור לתקופת הרנסנס.
התמחות. הטבע אוהב נישות, אוהב התמחויות. בג׳ונגל למשל, יש עצים גדולים, עם שורשים שבולטים גבוה מעל האדמה, ונראים כמו הגאי כיוון של טיל, או מפרשים קשיחים. מה הפטנט? הקרקע כבר מלאה שורשים. אז מר חבר צריך לתפוס אחיזה בקרקע, וגם תזונה מהקרקע, לפני כולם. אבל קומה ראשונה כבר תפוסה בקרקע… אז בונים לגובה! ובאמת, כשמסתכלים על העץ הזה נראה כמו שהוא תמיד היה שם. אבל לא כך. בא לשכונה בחור חדש.
ואנחנו? אנחנו מתמחים חבל על הזמן. אבל שוב ושוב אני רואה, גם אצלי, שברגע של ההחלטה, “מה אלמד”, “במה אעסוק”, היינו שמחים אם היינו יכולים לחבק את כל התחומים לאסופה אחת, ולא להתמקד.
