חנן נסע ירוק

כמכור לחדשות אנרגיה אני מנוי על Energia News ( 🙂 ). העורכים של המגזין הזה כוללים את המומחים שכתבו את תוכנית האב למשק האנרגיה שהוגשה לממשלה ב-2004 ומשמשת בעיקר כמצע לגידול פטריות באיזה מגירה. לא שהסכמתי עם כל מילה שהיתה כתובה שם, אבל אי השימוש בתוכנית מעיד על חוסר התכנון ברמה הממשלתית שהוא המוליך אותנו ב-64 השנים האחרונות. ספינה בלי קפטן קרא לזה פעם בכיר בחברת חשמל. enter קיץ 2012. הגידול המתמיד בצריכת החשמל, כמו גם המלחמה של ירוקים כמוני בהקמת תחנות פחמיות חדשות, יחד עם הכשלון המתואר של המדינה לאפשר הקמה של תחנות ייצור באנרגיות מתחדשות כגון שמש ורוח בהיקף מספק ותוכנית התייעלות אנרגטית מחייבת ולאומית, הביאו אותנו למשבר האנרגיה החשמלית שבפתח. אז Energia news מביא כמה תגובות על הנושא הזה שמאוד מעניין לקרוא. אחד המעניינים הוא ירון זליכה. לוחם שחיתות ידוע, עם רקורד מרשים, שנשכר ע”י SBY – יזם הגגות הסולריים – לעשות השוואה של מחיר החשמל מהשמש לעומת מחיר החשמל מהפחם וגז ולכלול את כלל העלויות למשק. אותי התוצאה לא מפתיעה. למעשה – עורך עיתון Energia news נשכר לפני כמה שנים לעשות עבודה דומה ע”י greenpeace בישראל. התוצאה היא שעדיף לנו כלכלית חשמל סולארי. אז למה זה כל כך מעניין פתאום? בגלל התזמון, ובגלל הכותב. ירון זליכה, שהיה החשב הכללי בממשלת נתניהו הקודמת, הוא דמות מוכרת ומכובדת בחוגים הכלכליים של המשק. איך יתייחסו אליו ואל הדו”ח החיצוני שלו? לא יודע. אך זה מצתרף לקריאה של איתן פרנס – יו”ר איגוד חברות האנרגיה המתחדשות – לאפשר הקמה של גגות סולאריים ע”י פתיחת התעריף (שבמבט מלא – כולל ההוצאות על בריאות ומימון החוב של חברת חשמל ומחיר החשמל הזול בישראל – יוצא זול יותר ממחיר החשמל הרגיל עם הסבסוד כאמור).

אגב – המקסימום הסולארי מאוד מתאים למקסימום צריכה במשך היום – וכך גם הרוח בקיץ. אני משחק עם נתוני השמ”ט (שרות מטאורולוגי) בחודשים האחרונים, מאז שהם שוחררו לחופשי (למרות שחסר עוד המון metadata מסודר על המדים, הכיול שלהם וכדומה) והנה גרף שמראה את התפלגות עוצמת הרוח (מהירות הרוח בחזקה שלישית) באתרים בהם תחנות השמ”ט מדדו מעל 3 מטר לשניה ממוצע שנתי וידוע שיש פוטנציאל רוח ממדידות יותר קצרות אך בגבהים שיותר מייצגים טורבינות רוח. המדידות מנורמלות – כך שהערך לא מעניין, רק השעה ביום בה הוא מקסימלי (כלומר 1). הנה התחנות בהם השתמשתי (המספרים מתאימים לדיסק המידע שהשמ”ט שחרר):

וזה התוצאות – כל גרף בצבע שמתאים למספר במפה למעלה. באדום עבה זה הנתונים של הקרינה הסולארית בשדה בוקר באותו חודש. בשחור עבה נתוני הצריכה מיום הצריכה המקסימאלי בקיץ (אוגוסט 2010). כל הנתונים הם ממוצע של ה-3-6 שנים האחרונות (תלוי בתחנה).

ולבסוף, אם לוקחים את הממוצע של כל תחנות מדידת מהירות הרוח, והמקסימום, נקבל את הגרף המתומצת הבא:

קודם כל – מה שאתם רואים הוא שהרוח משמשת כמעין “אנרגיית שמש אגורה”. זה מאוד הגיוני – הרוח בקיץ בישראל קשורה מאוד לחימום ע”י קרינת השמש. הקרינה הסולרית מתחילה לעלות ב-5:00 לערך (תחילת הקו האדום בגרף) ובגלל הבדלים בין הבליעה וקצב החימום של הים מול היבשה, היבשה מתחממת מהר יותר. האוויר מעליה עולה, ואוויר קר יותר מגיע מכיוון הים. התוצאה – העליה של עוצמת הרוח מפגרת אחרי העליה בעוצמת השמש, גם בהתחלה – וגם בירידה. ומה שאנחנו רואים אם נחבר בדמיוננו את הקו האדום עם הקו הכחול העבה – הוא שאנרגיית שמש ורוח ביחד יכולים לתרום לייצור החשמל בקיץ ממש בשעת השיא! הקו הכחול הדק הוא המקסימום של הממוצעים הרב שנתיים שמוראים בגרף הקודם בו מובאות כל התחנות בהם השתמשתי, הוא מראה שבגלל הבדלים בין השעה של השיא של הרוח בריזה מהים הזו, אנחנו מקבלים שאם נקים טורבינות רוח בחלק מהאזורים האלה נקבל פיזור יפה יותר שיכסה אפילו עוד יותר משעות מקסימום הצריכה בין 11:00-19:00.

עוד שני הערות מעניינות ניתנו ע”י מרכז המחקר והמידע בכנסת שמבקר את המחוקקים על עיכוב היישום של אנרגיות מתחדשות. ואחרון חביב צור שיזף – הכותב על אותו מחדל בדיוק, והחוסר במימוש הפוטנציאל הסולארי במדינתנו. הוא מרחיב וכותב מצוין, אבל מכניס נושא אחד באופן מוזר – השטחים. כשצור מדבר על השטח שתופסות טורבינות הגז והקיטור (פחם) הוא מדבר על הכיעור שלהם בנוף “תחנות החשמל הישראליות מזדקרות בגסות על החוף בזיקים, אשקלון, אשדוד, תל אביב, חדרה, חיפה. יש טורבינת גז מכוערת בנחל תות לא רחוק מצומת אליקים.”. אבל כשהוא מדבר על הפתרון – הסולרי (ומתייחס בשורה לכיעור של טורבינות הרוח כמה שורות קודם לכן) הוא כלל לא מדבר על שטח. אני כידוע – חסיד של פתרונות ברי קיימא לאנרגיה. אנרגיה סולרית ורוח הן כאלה – הן לא מייצרות זיהום, החשמל שהן מייצרות במהלך חייהן גבוה פי כמה מעלות הייצור שלהם (מבחינת אנרגיה), אין הן תלויות בדלקים מיובאים או כאלה שהם סופיים (כמו המשאבים שנמצאו לאחרונה מול חופינו) ואין הן תורמות לזיהום אוויר או לפליטת גזי חממה. אבל שטח הן תופסות. כתבתי על זה כבר בעבר. השטח הוא סופי, והוא ביכולתנו. אם נכוון גבוה ונדבר על עתיד עם אגירה כלכלית (למשל אגירה שאובה בגלבוע, בצוק מנרה ובעוד אזורים בהרי יהודה ושומרון למשל) אז אפשר לדמיין את המספר 10,000 מגאוואט. כמה שטח זה? באופן גס (עם המספרים של משרד האנרגיה והמים) מדובר ב-200-650 קמ”ר, או בין 1-3% משטח מדינת ישראל. לשם השוואה, כ-30% משטח המדינה משמשים לשטחי אימון של צה”ל. אפשר לשים שליש מזה על גגות אם רוצים (זה פשוט יקר יותר – אך כפי שזליכה הזכיר לנו, כלכלי!) אבל השאר יהיה על קרקע. החלופה היא לזהם עצמנו לדעת כפי שאנחנו עושים כרגע, או לסכן עצמנו לדעת עם חלופת גרעין. אין אופציות אחרות. לסולארי אני פשוט מוסיף רוח – מהסיבה שזה כלכלי יותר, ומאפשר שימוש כפול בשטח – החקלאות תמשיך באין מפריע מתחת לטורבינות. וכפי שרואים למעלה – רוח ושמש בקיץ הישראלי תורמות זו לזו בדיוק בשעות השיא.

  ולבסוף – TED. את סוף השבוע האחרון העברתי בחאן בארותיים (מומלץ בחום) בארוע המכונה TentTech, ומישהי שמה אמרה לי שהיא מבקרת בבלוג שלי בשביל ה-TEDים שאני מציג שם. אז הנה אחד מעולה – כסף לא יכול לקנות אהבה אמורה החיפושיות. כסף לא יכול לקנות שמחה אומרים לנו. או שמה כן?

וכמובן, אחרי כזו הרצאה אני לא יכול שלא להפנות אתכם לאפשרויות לתת שאני אשמח שתקחו בהם חלק – אם זה היוזמה של הקמת עמוד מדידה למהירות רוח שנתוניו יהיו זמינים לכל עבור הקמת טורבינות רוח קהילתיות בגליל, או אם זה מגמה ירוקה, גרינפיס או אדם טבע ודין. כיד הדימיון. העיקר – לתת!

כמה טוב שאני משעשע את עצמי מהכותרות האלה. יום ראשון שאני חובש את עצמי. כתף וירך. אז את הירך כבר ראיתם קודם – היא נראת הרבה יותר טוב עכשיו. הכתף לעומת זאת… זה סיפור אחר. כמעט לא האמנתי לרופא היום בצהריים כשהוא הוריד את הסיכות האחרונות. חשבתי שעוד נשאר לו איזה תחבושת להוריד. מה – הדבר החום/צהוב/אפרפר הזה זה הכתף שלי?! טוב, אומנם התחושה עדיין לא לגמרי שם – אבל זה מה יש. אז עכשיו חבשתי את זה בעצמי לראשונה. די מאתגר אני חיב לומר. והנה, אני מוסיף עוד משהו לרשימת הדברים שללמוד טיסנאות (בקלוב התעופה לישראל אה! לא בחוגים חאפריים) עוזר לך. על העור המושתל על הכתף (שמתגעגע לימים הטובים על הירך לדעתי) מורחים משחת ווזאלין עם סטרואידים ועליה מניחים רשת ספוגת וזלין. הנחת הרשת אינה ענין של מה בכך, ודומה מאוד לאקט של הספגת בדי קרבון/קבלר/פיברגלס בשרף אפוקסי. אתה לומד עם הניסיון את היחס בין לחיצה כל הבד בעדינות עם האצבעות תוך כדי מעבר לאורכו, לבין הפעלת תנועות מריחה ארוכות. נו, אותו דבר פה. ומה עם קפיטליזם? שיטה חביבה. לא הנאו-ליברליזם שמנסים לדחוף לנו בתור ה-one size fits all . אלא השיטה המשלבת את השוק עם המדינה. סוציאל דמוקרטיה למשל (כמובן – אפשר לכוון גבוה יותר). לפני שבועיים ראיתי ראיון בידיעות אחרונות (סופ”ש, אנחנו קוראי ידיעות בסופ”ש. לא מוצא את הכתבה ברשת, אך הנה אחת מהארץ) עם Ha-Jonn Changבעקבות צאת ספרו החדש 23 Things They Don’t Tell You About Capitalism (Penguin Books Ltd; 2010) ISBN 978-1608191666 .
אחד הדברים הנחמדים ב-kindle הוא שמיד הספר הזה היה לי ביד. כשנכנסתי לאשפוז לפני שבוע הורדתי את הספר הקודם שלו, Bad Samaritans: The Myth of Free Trade and the Secret History of Capitalism (Bloomsbury; 2008) ISBN 978-1596915985 ואני עכשיו איפשהוא בפרק 5 שלו. אני מציע לכל מי שבטוח שהפרטה היא הדרך היחידה והמדינה אף פעם לא תוכל לנהל דברים ביעילות כמו השוק החופשי לקרוא את הספר הראשון, או השני, או שניהם, ולקבל מהכלכלן דנן שיעור בהיסטוריה ובריאליזם. בתור מישהו שממדל את הזרימה על פני האטמוספרה במשוואות מאוד מסובכות, שעדיין לא תופסות את כל מה שקורה שם, אני תמיד מודהם מהפשטות של המודל האנושי במשוואות הכלכלה הניאו-קלאסית. אבל אני לא שם מיליארדים על המשוואות המקורבות שלי, והם כן…

שבוע מרתק. ניתוח להסרת מלנומה בכתף + ביקור של ג’וסף פסח מקים קואופרטיבי רוח גרמני עם ותק של 30 שנה בתחום. לא תזמון מצוין לניתוח, אבל זה מה יש. הניתוח יצר את הפוסט הלא צפוי הזה. שואלים אותי הרבה “כמה רעש עושות טורבינות רוח?”.אז יש לי תשובה במהופך. באחד הלילות ישן בחדר בחור בעל יכולות ניסור יוצאות מהכלל. כל כך מבריקות יכולתיו היו, שמצאתי את עצמי ער ב-24:00 אחרי שעה של ניסיונות שינה. חיפשתי מה לעשות, והחלטתי להקליט אותו. הקלטתי פעמיים – פעם אחת ליצירת קובץ מוזיקה, ופעם אחת בעזרת תוכנת andoSensor על האנדרויד שלי למטרת הקלטת עוצמת הנחירה. האם התוכנה מכוילת? נראה לי לא רע. דציבל כידוע זו סקאלה לוגריתמית – כל 3 דציבל שווים להכפלה של עוצמת הרעש. מתוך שלל מקורות אינטרנטיים (1, 2 ו-3 אם כי 1 ו-3 לא מסכימים ביניהם לגבי הצד של השקט, אני נוטה לכיוון 1 מכיוון שהוא נראה יותר מדעי) אפשר לראות ש:

• 30 דציבל זה שקט מופתי במדבר (לא קיים בשום מקום בתוך העיר)
• 40 דציבל זה חדר שקט
• 60 דציבל זה שיחה רגילה
• 70 דציבל זה שואב אבק במרחק 3 מטר
• כל דבר מעל 80 דציבל נחשב עם פוטנציאל
• 100 דציבל זה מסור סרט

אז השכן הזמני שלי (פרטיו שמורים במערכת) הפעיל רעש של בין 55-60 דציבל במרחק של 2 מטר ממנו (אשתו כמובן – סובלת יותר…). הגרף למטה משווה את הנחירות לעוד פעולה אנושית – צרחות. אם אתם תוהים של מי הצרחה שמוקלטת – אז היא שלי. אם אתם תוהים למה צרחתי ואתם לא מוטרדים מדם, תסתכלו על התמונה הזו. מפה לקחו עור בשביל לכסות את החור בכתף שלי. וכשמחליפים מזה תחבושת זה הררררררבה יותר כואב מאשר הכתף עצמה (שאינה ממש מורגשת בינתיים, תכלס. אם כי היד שלי תפוסה ומוצמדת לחזה כדי שאני לא אזיז ואפריע לעור להיקלט). שימו לב שבגרף למטה התהפכו לי הצבעים – השחור זה השקט בחדרי בבית החולים, הכחול זה כמובן הנחירות עם ה-6 שניות בערך בין פגז לפגז. את הצרחות לי אי אפשר לפספס.

אז איך זה מתחבר לטורבינות רוח? זה לא. אין שום קשר למעשה. אבל זה מעניין להשוות את זה. אז בוידאו למטה אתם תשמעו את מר X נוחר, ומתחתיו 4 קווים – שהם הרעש שנשמע כתוצאה מטורבינת רוח endurance E3120 שהקואופרטיב שוקל להקים באזור משגב, במרחק 80, 100, 120, 140 ו-160 מטר מהטורבינה.

ולבסוף – את אשר פספסתי. ג’וסף הסתובב עם רוני סגולי, מנכ”ל הקואופרטיב, מצפון לדרום לדבר על טורבינות רוח המוקמות ע”י מימון קהילתי מקומי. הנה קטע קצר שרוני צילם באופן סלולרי:

אתמול שמתי את עצמי בסיטואציה משעשעת, של סחיבת שני עציצים גדולים עם צמחים בגובה של יותר ממטר על הסבל של האופניים. למה? החלטתי (בעזרת השיעולים הבלתי פוסקים של בתי בעלת הברונכיט בין השאר) לממש את עצתו של Kamal Meattle ולהביא הביתה צמחים שידועים ממחקרו כמייצרים אוויר נקי. לא מימשתי עדיין ממש את עצתו, מכיוון שהוא מדבר על יותר צמחים ממה שאני מדבר. אני רכשתי את הצמחים במשתלה בהוד השרון (כחול ישראלי, המוכר היה בקיא בחומר ומאוד מאוד אדיב! על הכניסה להוד השרון בצד שמאל למי שמגיע מכביש 5 ויורד בכביש 40 לכיוון צפון). כמה זה עולה לשים את כמות הצמחים עליה ממליץ kamal?

• דקל אריקה – (דקה 1:08 בוידאו) 4 דקלים בגובה כתף לאדם. עלה לי 110 ש”ח צמח אחד. אנחנו 2 אנשים (אני לא מחשיב את ביתי כי הראות שלה נושמות הרבה פחות, אז אני מניח שזה בטל ב-60) – יעני 880 ש”ח.
• בנוסף – לנקות את העלים פעם ביום בערים מזוהמות, ופעם בשבוע במקום פחות מזוהם.
• הוא הוציא אותם חוצה (מחוץ לבית – מרפסת למשל) פעם ב-3-4 חודשים
• הוסיף דשן תולעים, או גידל הידרופוני. אני כנראה אדבוק בדשן תולעים.
• סנסוויארה -שמות נוספים: כידונן תלת פסי (בעל המשתלה לא הכיר את השם הזה), או “mother in-law ear”. אגב – זה צמח טרופי ובפרו שמעתי גם את השם הזה…
  מה צריך? 6-8 צמחים לאדם. הצמחים צריכים להיות בגובה המותניים. זה עלה לי כ-50 ש”ח, כלומר עוד כ-800 ש”ח לערמה.
• פותוס זהוב – הוא לא ציין בוידאו את הכמות המומלצת. אני לא קניתי את זה אגב, אלא לקחתי מאמי. אז אין לי מושג כמה זה עולה.

חוץ מזה, התקינו לי אתמול בעלות של 1000 ש”ח מתג חכם לדוד החשמלי, של חברת גרוף תעשיות, המוכרת אותו תחת השם esense. במה מדובר? מדובר בגוף חימום המכיל מדי טמפרטורה בכמה נקודות לאורך הדוד (מתאים רק לדודים עומדים). המדידה הזו מנותרת ע”י מעבד שנמצא במתג החדש שיותקן אצלכם, כשאתה המדידות הוא מקבל על גבי חוטי החשמל הקיימים. בעזרת המדידות האלה המתג החדש יכול להציג את אחוז המים החמים בדוד. מה זה מים חמים? המתקין לא ידע להגיד איזה טמפרטורה. למעשה – התרמוסטט המקורי עדיין קיים, כך שהוא מגביל ל-60 מעלות (המקסימום, אולי קצת יותר מזה) צלזיוס. הרעיון הוא שניתן עכשיו לתכנת את המתג לתת לכם אחוז מים חמים מסוים בשעה מסוימת ביום, בכל ימות השבוע או בחלק מהם (9 תכנותים ליום, ופשוט אפשר לכבות את התכנותים באיזה יום שרוצים או להשאיר אותם בכל הימים). איך אתם יודעים כמה אחוז מים זה טוב לכם? ניסוי וטעיה. אתמול יערה השתמשה ב-35%, וטענה שזה קצת קר לה (היא אוהבת להפוך לרמזור אדום במקלחת). לעומת זאת כשהיא יצאה המד הראה שנשארו 30% מים חמים. כלומר היא בענין של מקלחת קצרה, אך עם מים סופר חמים. המסקנה מזה היא כמובן שאנחנו צריכים דוד קטן יותר, אך מכיוון שזו דירה בשכירות זה לא יקרה.

לבסוף, סתם כי זה משעשע אותי, ביתי בעלת הברונכיט מתחילת הפוסט, היא חובבת אופניים רצינית! תשאלו כמובן איך זה יכול להיות מכיוון שהיא רק בת 10 חודשים. אז כל מה שאני יכול לעשות זה להראות את התמונה של הברומפטון החשמליים המקופלים שלי, שעומדים בפינת הסלון, עליהם היא יכולה לגהור במשך דקות ארוכות תוך שהיא מסובבת את הפדלים או משחקת עם חוטים אלה ואחרים.

אתמול אני ורוני (מנכ”ל הקואופרטיב) היינו בקיבוץ יחד על רכס יודפת. קבענו פגישה עם תושבים מקומיים שתכליתה קידום הקמת טורבינות רוח קהילתיות, בגודל של 15-50 קילוואט באזור ושיתופם בהקמה של קואופרטיב מקומי שישקיע בטורבינות, יחד עם הקואופרטיב שלנו. היה מגניב! זו אינה משימה קלה, ואם תעברו פה באתר תמצאו הרבה התייחסות לסיבות בגינן עדיין אין טורבינות רוח חדשות בישראל מאז שהחווה של מי גולן הוקמה ברמת הגולן, וספציפית אין טורבינות רוח קטנות מ-50 קילוואט מותקנות למרות התעריף הירוק המעודד את הקמתן שנכנס לתוקפו בספטמבר 2009 (!). אבל – כאמור יצאנו מעודדים, ואני משוכנע שעם התושבים באזור ברוך רוחות זה נצליח להרים פרויקט ייצור חשמל מהרוח מוצלח. אחד המשתתפים הביא לי את הכתבה הבאה שפורסמה בעיתון מקומי – נו, קדימה! כולנו רוצים אנרגיות מתחדשות! (הקליקו על התמונה לכתבה בגודל קריא יותר)

גאוני. במקור שלחו אותי לפה (הקטע אחרי השיר – יצור הזדהות עם כל מי שיש לו תינוק/תינוקת. כמוני). נכנסתי לאתר של הבחור – ומצאתי את זה. עשוי היטב!

שבוע שעבר התכנסנו ביוטבתה במסגרת פורום אילת אילות למדיניות אנרגיות מתחדשות. כבר כמה שנים שמנהלת אילת אילות – בהובלת נועם אילן ודורית בנט ושיתוף הדוק של ראש המועצה אודי גת – עורכת כנס שנתי מפואר שהפך לכנס המרכזי של מדיניות אנרגיות מתחדשות בארץ, ואף מעבר (טכנולוגיה, תעשיה). השנה הם שינו את המתכון. בכל השנים שעברו היה כנס שנתי בפברואר. השנה הכנס השנתי עבר לנובמבר (אני חושב שהוא הפך להיות גם בתמיכה רשמית של המדינה, ולכן הועבר) והתווסף הפורום. במה מדובר? הפורום היה המתכונת של יומיים. ביום הראשון היו סדנאות בוקר, וסדנאות ערב. לכל סדנא הוזמנו אנשים מהתחום בו עסקה הסדנא – אנשי עסקים, תעשיה, פקידות ממשלה רלוונטית ומלכר”ים. הסדנא היתה במשך שעתיים וחצי, ובה התבקשו חברי הקבוצות לנסח את החסמים בכל תחום, ואת הפתרונות שהם מציעים (!) לאחר סיעור-מוחות. בסוף היום יוצר סיכום של הסדנא, והיא הוצגה בפני כל הקהל למחרת. המודל – מצוין. והוא נוהל ע”י חברת SIT שעשתה עבודה מקצועית. אבל שעתיים וחצי !? אני הייתי בפורום ה”אתגרים, חסמים ופתרונות בדרך ליישום משמעותי של אנרגיית רוח בישראל” וניהלתי את הפאנל יחד עם עו”ד איתן פרנס, ראש פורום חברות האנרגיה המתחדשות. אני חושב שאת הביטוי לאי התאמת הזמן המוצע לגודל המשימה ראיתי בהבעת פניה של פאני שפפורטה ממנהל מקרקעי ישראל, כששמעה שיש לנו 15 דקות להציג ולרשום פתרונות לחסמים שתוארו.

אז מה היה לנו בסדנת הרוח? כמובן, החסמים הראשיים להקמת טורבינות וחוות רוח גדולות וקטנות כאחד בארץ הקודש הם החוסר של מסלול תכנוני לקבלת התרי בניה. מסלול שאמור להינתן ע”י הנחיות משרד הפנים ואליו מחכים כל המועצות האזוריות שמעליהם זורמות הרוחות החזקות בארצנו. רפי רייש, מנהל אגף בכיר לבניה במשרד הפנים, השתתף בפורום והינו האדם שמוביל את כתיבת אותו מתווה תכנוני במשרד הפנים. ביולי 2011 נערך המפגש הציבורי הראשון בו הוצג המתווה המתוכנן. למשתתפים במפגש היו טענות רבות אל המתווה שהוצע, וגם לי היו. באילת רפי סיפר שחלק מההערות והטענות נכנסו והשפיעו על שינוי אותו מתווה, ועד אפריל המתווה הזה – שיתבטא בתמ”א ייעודית (תוכנית מתאר ארצית) – יועבר למועצה הארצית לתכנון ובניה. זה מבורך מאוד, במיוחד מכיוון שלפני המפגש לא שמענו על תאריך שכזה. כמובן – זה שלב בתהליך, ולא הסוף. כשהתמ”א המוצעת תגיע למועצה הארצית לתכנון ובניה היא אח”כ תעבור תהליך של עריכה וכתיבה. רפי חושב שזה יקח מספר חודשים. פחות משנה אני חושב שהוא אמר. זה הרבה זמן. בעיקר בהקשר לטורבינות הרוח הקטנות – שלהם אין שום דרך לקום. אני מדבר על טורבינות עד 50 קילוואט (עד 20 מטר קוטר להבים לערך) שלהם יש תעריף מאז ספטמבר 2009 (מהרגולטור – הרשות לשרותים ציבוריים חשמל) אבל אף מועצה אזורית לא איפשרה להם לקום (מלבד 2-4 טורבינות קטנות צמודות לגג).

נושא נוסף שעלה והוא מהותי לקידום התחום הוא התרי בניה לעמודי מדידה. רוח – שלא כמו שמש – תלויה מאוד במקום. ההבדלים בין אתר אחד לשני יכולים להיות פרויקט סופר כלכלי, ופרויקט שלא יחזיר את העלות גם ב-20 שנה. אז איך מבדילים? משתמשים בנתוני רוח קיימים, ועל פיהם מבצעים מדידות רוח באתר המוצע. אם זה עבור טורבינה בודדת, או חוות רוח. עמודי המדידה הם בין גובה של 15-80 מטר. והם זמניים – 1-3 שנים של מדידה, אז הם מקופלים ועוברים למקום אחר. אין חשש ל”פילים לבנים” פה, מכיוון שזה ציוד יקר והיזם מת לקפל אותו ולהעבירו למקום אחר כי זה עולה לו כסף. בנוסף, החתימה החזותית מינימאלית – מדובר בתורן דק עם מספר שכבות של כבלים המתוחים אל הקרקע בזווית של כ-45 מעלות. לכן – בעולם נהוג לאפשר היתר בניה מהיר עבור עמודי מדידה. הבעיה – אם התמ”א (שכוללת התייחסות לזה לפי רפי רייש) תעבור רק עוד שנה, כל השוק יתעכב בעוד שנה. לזה דרוש שינוי דיסקט ויצירתיות מצד משרד הפנים. אחרת אנחנו נוסיף עיכוב על עיכוב על עיכוב והסוף הוא שאנחנו נמשיך עם עסקים כרגיל, שריפת פחם וגז, ולא נעבור לאנרגיות נקיות ומתחדשות. לא לפי המתווה הרצוי, ולא לפי המתווה שממשלת ישראל קבעה ב-2010 (10% ב-2020 למי ששכח). פעם אחת כבר פספסנו את המתווה הזה. אנו צריכים לפעול על מנת של נפספס שוב את הרכבת.

עוד הערה – אני מעדכן את האתר, והדפים העוסקים באנרגיה. אכניס התייחסויות לכל הנושאים המעסיקים אנשים הרוצים פתרון נקי ומתחדש – שטחים פתוחים, ציפורים, אולי פשוט נעסוק בהתייעלות?, אופטימיזם טכנולוגי, קונספירציות מכונות תנועה מתמדת (מהסוג הראשון כמובן) וכדומה. stay tuned!

היה מצוין/מאכזב/מעודד/מקדם מחק את המיותר. אכתוב קצת מחר. בינתיים, לכל המעונינים – טד מצוין. הומור תמיד עוזר להעביר את המסר. אולי ננסה את זה בפורום באילת שנה הבאה!

לא שזה הרבה להתרברב בו, אבל הנה – וידאו של התכנסות פתרון נומרי של זרימה על גבעה דו מימדית (יש טיפה יותר הסברים בתוך ה-description של ה-youtube video עצמו) –

אני כמובן משחק עם זה במטרה ללמוד ולהתקדם לסימולציות על אזורים אמיתיים, בשביל מטרת המחקר שלי, שהיא פיתוח שיטה יעילה יותר למיקום טורבינות רוח באזורים הרריים. בעצם – השיטה עליה אני מדבר היא שילוב מודלים נומריים כאלה יחד עם מדידות, במהלך קמפיין המדידה, כדי להבין להיכן כדאי להזיז את עמודי המדידה. אבל – אני כמובן מקדים את המאוחר. כי בשביל שאפשר יהיה להזיז את עמודי המדידה – צריך היתר בנייה לעמוד מדידה! זה, אני מפחד, התוכנה שלי לא תדע לתת… למשרד הפנים פתרונים.