חנן נסע ירוק

את הקיץ של 2005 ביליתי במגדל הסולארי במכון וויצמן, מה שהוביל אותי בסופו של דבר לאיפה שאני כעת. אבל אני לא נוהג לבקר שם לעיתים תכופות. למרות שאני עוסק במחקר שקשור לניסויים שעושים במגדל השמש, אני עושה ניסוי מעבדתי, ובכלל לא רואה שמש… אז היום ביקרתי לי במגדל וצפיתי בתחילת ניסוי, שסביר להניח שנדחה בגלל העננים בחוץ.

במרכז התמונה פרופ’ אברהם כוגן, שעשה כל כך הרבה בחייו שקצרה היריעה מלהכיל. אני פגשתי אותו בקיץ 2005, ומושא הניסוי שלי קשור לריאקטור עליו משקיף אברהם. אז מה אתם רואים פה? מיכל נירוסטה גדול (הריאקטור), שאליו מחוברים צנורות אין-ספור, ומעליו מראה מרכזת כדורית. את השמש לא רואים פה בתמונה – ובגלל היום המעונן הם בטח סגרו את הניסוי עוד לפני שהתחיל – אבל היא מגיעה מצד ימין, פוגעת במראה שמונחת ב-45 מעלות ומוטה כלפי מעלה, שם היא מרוכזת כלפי מטה ע”י המראה הכדורית ופוגעת בחלק העליון של מיכל הנירוסטה (הריאקטור) שעליו משקיף אברהם, עם משקפי הרתכים שלו. אברהם מנסה לכוון פה את המראה, ונותן הוראות לשמואל שמכוון את הברגים של המראה הכדורית בשביל שהקרניים יכנסו בול.
הרעיון הוא להשתמש בשמש כדי לחמם את הגז שנכנס אליו דרך הצנורות. הריאקטור מאפשר זאת, ע”י כך שהוא גורם לגז שנכנס מלמעלה להסתחרר, ולבסוף לצאת מהפתח שבתחתית. תוך כדי שהוא מסוחרר, חלקיקי פיח שחורים וקטנטנים (מאות ננומטרים) שהוכנסו אליו מתחממים מקרינת השמש, ומעבירים את החם לגז השקוף שמסביבם ע”י מגע ישיר (הולכה). לאחר היציאה מופרדים החלקיקים מהגז. החלקיקים חוזרים לסיבוב נוסף כ”מחליפי חם” , והגז ממשיך לטורבינת גז, מסובב אותה ומייצר חשמל.
הניסוי הזה עוסק בשיפור שיטת חימום הגז בלבד. זה חלק מפרויקט שאברהם מתעסק איתו כבר 7 שנים, וכבר 3 שנים הוא ממומן ע”י תוכנית אירופאית שעוסקת בריכוז קרינה מהשמש לשם יצירת חשמל.

ככה נראה שדה המראות דרך המראה הכדורית. הן הפוכות, כפי שהן בדרך כלל. כל ניסוי משתמש במראה אחת כזאת, וגם זה לפעמים יותר מדי – כל מראה 6*8 מ”ר! זה הרבה שמש.

בימי הביניים נהגו לומר ש-“city air is freer” , כיוון שהוא שיחרר מעול הפאודליזם. כך לפחות אומר מיקל בלומברג בנאום שנשא במאי האחרון בניו יורק, ומתומלל פה, תחת הכותרת “The tragic lag between what we know and what we do”. בנאום יפיפה מתייחס בלומברג לפער בין המדע לבין המדע הפוליטי, שמוביל להבדלים בין מה שאנחנו מבינים (מדע) למה שאנחנו עושים (מדע פוליטי), תוך התיחסות לשני נושאים עיקריים – העישון בניו יורק, בהם הוא יצר תקדים עולמי ב-2002 כשאסר על עישון במסעדות לאחר שזיהה את העישון והעישון יד שניה כגורמי המוות העיקריים בניו יורק סיטי, והגברת אפקט החממה מעשה האדם. הנושא האחרון הוא מה שהביא אותי בכלל לקרוא את הנאום הזה. העברתי השבוע מצגת על החור באוזון במסגרת קורס במכון וויצמן על מאמרים מכוננים במדעי הסביבה, וחיפשתי קשרים בין פרוטוקול מונטריאול מ-1987 שעסק בחור באוזון וב-CFC שיצרו אותו, לבין הסכם קיוטו והמצב הנוכחי של הסכמי הגבלת פליטות גזי החממה.
יש המון מה ללמוד מצמד המדענים שגילו את הקשר בין ספריי לשיער (שמכיל CFC) לבין החור באוזון Molina and Rowland. הם הבינו מיד שלא די בפרסום מאמר. צריך להוביל מהלך. לעשות. מיקל בלומברג גם עושה. הוא מוביל מהפכה באנרגיה שניו יורק סיטי צורכת (80% מישראל בערך אגב) ומבין שהמדע והעיר צריכים ללכת ביחד. הוא מהנדס דרך אגב (לא כותב איזה במאמר). אני חלמתי על ראש עיר אדריכל מתי שהוא בבלוג הזה. גם מהנדס היה חיובי. טוב, חולדאי כבר נבחר עוד פעם, אבל, בקרוב יש לנו בחירות לכנסת, וישנה אפשרות לבחור באנשים שמשתמשים במדע ובידע שהוא צבר לטובת כולנו, ולא מתמרנים את המדע והופכים אותו למדע פוליטי שמנציח את הזיהום והסבל הסביבתי-חברתי הקיים.