The end of the road

למרות שתיקת הבלוג בשבוע האחרון, היו הרבה דברים מענינים שרציתי לכתוב עליהם, אך מה שנקרא “גורם עליון” (אחי התאום במקרה זה) מנע ממני לעשות זאת. נגמרה לי הסוללה ב-EVT. כן, פעם ראשונה אחרי יותר משנה, אבל , זה קרה. למעשה, כפי שכתבתי קודם, עד 3000 ק”מ לא שמתי לב לשום שינוי בטווח של הכלי, ולמרות שהנסיעות היום-יומיות שלי מאוד קצרות, מדי פעם יוצא לי לסוע 40-30 ק”מ, ולפי מצב נורות החיווי והיחס של זה למצב לפני שנה, ראיתי שהמצברים נשארו עם אותה קיבולת. בין ה-3000-3500 לעומת זאת חלה ירידה, ושבוע שעבר גיליתי מה הטווח הנוכחי של הכלי – כ-30 ק”מ בלבד. להזכירכם, הטווח המקורי היה כ-50 ק”מ, וזאת בנסיעה של כ-50-45 קמ”ש ממוצע. גם באותה נסיעה שבוע שעבר, כרגיל, השתמשתי בתאוצה בצורה מאופקת, למרות שב-15 ק”מ הלוך (ת”א-פ”ת) נסעתי על power רב הזמן (מיהרתי). לכן, סביר שנסיעה יותר רגועה ועל economy (ארבעים קמ”ש) היתה מאפשרת גם 35 ק”מ.
הייתי במוסך שבוע שעבר, לבדוק את מצב המצברים – משה , המוסכניק של אקומוטורס, מודד את המתח תחת עומס, כלומר תו”כ משיכת זרם מהמצברים, ולפי רמת המתח הבננו שכל המצברים באותה רמה, כ-80% מהמקורי. לפי הטווח הם כבר פחות מזה, אך הפואנטה היא שאין מצבר אחד שנדפק יותר מכולם, ולכן מה שכתבתי בפוסט האחרון, לגבי החלפה של מצבר אחרי מצבר לאורך השנה הקרובה לא יתאפשר ואני אצתרך להחליף את כולם בבת אחת. וזה רע. למה? כי זה אומר שאם אני ממשיך, הטווח ירד בהדרגה, וברגע שזה לא יהיה מספק אוציא בבת אחת 1600 ש”ח על סט מצברים חדש. אם אחד היה נדפק קודם, הייתי יכול להחליף אותו ולשמור על טווח סביר בשנה הקרובה תו”כ שההעלות היתה מתחלקת על פני שנה. אם אני מחליף את המצברים עכשיו למשל, אז זה אומר שהעלות של ה”דלק” שלי גבוהה בכמה אחוזים מזו של טוסטוס בנזין. כמובן ששכלול הביטוח החקלאי הזול ואפס עלות תיקונים מחזירים את הענינים לטובת החשמלי, אך המוסר השכל הוא – ללכת על ליתיום.
מי שקונה EVT היום – שיקנה ב-14,000 את הגרסא עם הליתיום, שווה את ההבדל.