מתמקמים

כיון שאין לי כונה כל פעם להלאות בהסברים על הנפשות הפועלות בארגון  להלן מוגש הסבר קצר – לגזור ולשמור

. הארגון עצמו נמצא בתוך הבית של מייקל, אמריקאי (ממש  אבל ממש גבוה) הנשוי לקורניה הפרואנית. לכל אחד מהן ילד/ילדה מנישואים קודמים. למייקל יש ילדה אניה בת 16 , ולקרינה ילד בן 12 – רוברטו.

איתם בבית גר ג’ימס מהנדס מכונות אנגלי,  בן 25 שאיתו התכתבנו לפני הגיענו לכאן. ג’ימס מריץ את תוכנית המתנדבים. תוכנית המתנדבים רצה במקביל לחברה של מייקל (שלג’ימס אחוזים בודדים בה) המייצרת ומוכרת טורבינת רוח ליחידים פה בפרו.

בסדנא עובדים שלושה ח’ברה מקומיים: יאן בחור נמוך צעיר וחביב, פרננדו מהנדס מכונות שעכשיו מסיים את לימודיו, סניור האבל קצת יותר מבוגר אב לשני ילדים (16 ו- 12). חבר טוב זה מספר שנים למייקל. בעל אחוז אחד בחברה  (אני חושבת כי לא ניתן להקים חברה בפרו בלי נציגות מקומית). כולם מאד נחמדים. כל הזמן מנשקים על הלחי. לקורינה סיפרתי שאצלנו בישראל מנשקים על שתי הלחיים  ומאז אני זוכה לשתי נשיקות בכל פעם…

מציאת דירה

חדר המגורים

מצאנו דירה! שבוע שעבר התחלנו לחפש דירה. סיבוב ברגל יחד עם קורינה (אשתו של מייקל) וגיי’מס לא הוליד הרבה. מצאנו דירה ב- 800 סול קצת יקרה,שניים וחצי חדרים בלי מטבח ובלי חלונות. ויתרנו. אחה”צ נסענו יחד עם סניור האבל לחפש דירה עם הרכב שלו. מצאנו כמה דירות יקרות, דירה אחת ממש נחמדה ב- 800 סול אבל פשוט גדולה מדי בשביל שנינו (3 חדרי שינה + 3 מקלחת ושירותים + חדר מגורים), לבסוף מצאנו דירה קצת מוזרה במבנה שלה, עם צבעים פסיכודלים במיוחד (צהוב וירוק זרחניים) וגם בלי חלונות  כ- 20 דקות הליכה מהבית של מייקל (יש פה קטע של בניה בלי חלונות) ב- 400 סול ועוד 30 סול להוצאות חשמל ומים. חזרנו למייקל שמחים ומאושרים. מייקל התעקש שניסע לסגור חוזה יחד עם קורינה ששימשה כמתורגמנית. שילמנו את הפיקדון לדירה (חודש מגורים). סגרנו על כניסה לדירה למחרת אחרי ארוחת צוהריים.

למחרת בסביבות אמצע החדר, הגיעה בעלת הדירה עם ה- 400 פקדון לבית של מייקל. מסתבר שהיא השכירה את הדירה למשהו אחר והציעה לנו במקום,  חדרים למגורים בחצי המחיר. נסענו לראות, גם צבעים פסיכודלים, גם אין חלונות. החלטנו להשאיר פתוח.

מייקל נזכר שראה חדר להשכרה ליד הכנסיה שנמצאת ממש ליד ביתם. הלכנו לראות. 500 סול כולל הוצאות. שני חדרים ועוד חדר מגורים. מטבח סמלי (שני כיורים וקצת שיש). קצת התלבטתי בגלל שהדירה נראה לי חשוכה אבל המחיר סבבה, המיקום טוב (בכל זאת, הכנסייה רק במרחק מעבר כביש),אז הינה מצאנו לנו דירה.

לפעמים צריך ללכת הכי רחוק כדי להגיע הכי קרוב.

ארוחת בוקר

דברים שגילנו שנכנסו לדירה: יש לנו פוסטר של ישו על דלת הכניסה, אין מים חמים (בתקוה שזה יטופל ביום שני), יש שולחן אבל אין כסאות (שהראו לנו את הדירה היו, אך שנכנסו הם נעלמו), אנחנו לא גרים בדירה לבד (כל עוד זה ישאר ברמת הג’וקים אז סביר).

חתיך – לא?

כולם עזרו לנו להתארגן בדירה. ממייקל וקורינה קיבלנו כסאות וכלי מטבח. יחד עם סניור האבל, מייקל וג’ימס קנינו מיטה ומזרון שבהמשך ירכשו מאיתנו לטובת בית המתנדבים ע”י הארגון. סניור האבל הלווה לה ארונית זכוכית למטבח.

הקרשים של המיטה מתייבשים בשמש אחרי שרוססו בחומר נגד חרקים

חגיגת מציאת הדירה

אתמול קנינו לכולם בירות כדי לחגוג את הדירה החדשה. שתינו בבית של מייקל וקרינה ושיחקנו משחק שקוראים לו אחד (בספרדית, כמובן) שהוא גרסא פחות מתקדמת של הטאקי שלנו. יש להם משהו דומה לשתיים פלוס אבל הבא בתור חייב לקחת שני קלפים ללא תלות בקלפים שברשותו. חוץ מזה אין להם קלף הטאקי, אין פלוס וכמובן שנשאר קלף אחד לא אומרים טאקי אלא UNO (אחד). שיחקנו 8 משתתפים כאשר המנצח תפקידו לחלק את הקלפים. (קצת מבאס- לא?) אה ועוד הבדל מהותי לאחר שהניצחון הראשון, המשחק מופסק ומתחילים משחק חדש.

בהמשך יצאנו בהרכב חסר. נדחסנו למונית 6 אנשים (לא כולל נהג המונית כמובן). הפאב שרצינו לבקר היה סגור אז הלכנו לפאב עם הופעות חיות. קנינו ארבע ליטר בירה שמגיע במתקן גדול לשולחן. כאשר כל פעם מוזגים כוס מהברז במתקן עד שמתרוקן המיכל. מאד חברתי. הרמנו כוסות המון פעמים לפחות 15 לפי הערכה  שלי.  הייתה הופעה חיה הרוב שירים פרואנים קצת שירים באנגלית. הייתי ממש עייפה אבל חוץ מזה היה ממש כיף.