טרוחיו – שבוע ראשון | חנן נסע ירוק

[יערה] אוטובוס לילה לטרוחיו. דוקא רצינו אוטובוס צוהריים כדי לראות את הדרך אבל לא היו מקומות. לקחנו כרטיסים VIP , כורסא נוחה, ארוחת ערב כמו במטוס, סרט הוראות בטיחות , כמו במטוס (רק שפה צריך לחגור חגורות בטיחות כל הנסיעה). אני ישנתי טוב, חנן פחות.
בתחנה בטרויחיו חיכו לנו ג’ימס ומייקל מהארגון. מייקל הוא מייסד הארגון, הרושם הראשון שלנו ממנו שהוא ממש גבוה… מייקל אמריקאי חיי בפרו יחד עם אשתו הפרואנית. ג’יימס האנגלי בא לחיות ולעבוד עם ג’יימס למספר שנים.
קפה, ארוחת בוקר. שיחות הכרות. סיור בסדנא הנמצאת בכניסה לבית. קבלת פנים מסבירת פנים. הכרה עם עובדי הסדנא. הכרות עם הבת של מיקל (אניה, 16) ועם הבן של אשתו (רוברטו, 12). אחד העובדים של מייקל הסיע אותנו לצ’ה צ’ה שם לקחו מלון נחמד קרוב לים עד שנתארגן פה ונשכר דירה בעיר. חזרנו לבית מייקל. ארוחת צוהריים.
אחר הצוהריים מייקל וסניור אבל (אחד העובדים) וחבר טוב של מיקל, לקח אותנו ל”בוניאס איירס” מבנה אבן עגול על חוף הים הנמצא בנחלה השייכת למייקל. דגם המבנה במזרח, בעל צורה אליפטית מושלמת, באמצע ניתן לשמוע את ההד. את המבנה בנה מייקל בעצמו על פי התכנון של מבנה הינדי מסורתי.

[חנן] את המבנה העגול בבואנוס איירס (השם של האזור טיפה צפונית לטרוחיו, או השם שהם נתנו למקום – המשמעות של זה היא הרי “רוחות טובות”, וזה מה שהם עושים שם – בודקים טורבינות רוח!) בנה מייקל לפי מבנה מסורתי הינדי. משהו שדומה ליחס הזהב – זה אמור להיות הצורה שמקבל עלה דק וצר כשמחזיקים אותו במרכז. הוא אומר שהוא העסיק פועל להניח לבנים, והוא אמר לו להניח אותם ב-offset לפי התכנית שהראה לו. כל פעם שהוא נשאר עם הפועל – הוא הניח אותם כפי שביקש. ברגע שהלך – הפועל התחיל להערים אותם ישר! זה חזר על עצמו כמה פעמים עד שבקטע העליון הפועל בכלל לא הסכים להערים את הלבנים, הוא פשוט פחד שזה יפול עליו… אז מיקל וסניור אבל הניחו את שארית הלבנים. חייבים להודות שהם לא עשו עבודה משהו סכ”ה… מבפנים זה נראה יפה. מה שכן – בטרוחיו כמו בפרדס כץ, גרפיטי, חלונות מנופצים…

[יערה] כבר במקום הזה נתגלתה לנו פרו הקצת שונה מלימה וקצת מטרוחיו שראינו עד כה. עובדי אדמה, מבנים ארעים, שדות מוריקים.

בימים הקרובים נסענו כל יום חזרה מוונצ’קו היכן שאנו לנים (חדר קטן, 3 דקות מחוף הים), פה לבית. כרגע עוד הכל די בהתחלה, חנן בעיקר מסיים השלמות עבודה מישראל ואני בעיקר משוטטת באינטרנט.

שבת, מנוחה. נשארנו בוונצ’קו. באחד השיטוטים שלנו בחוף פגשנו את בארט, בחור האמריקאי המתוגרר יחד עם אשתו סינתיה ושני ילדהם פה בטרוחיו. בארט קשור לתוכנית המתנדבים ב- WindAid. הם גרים בעיר כשנתיים. הם עובדים כמסיונרים במטעם הכנסיה הקתולית. הם להבדיל ממיקל אינם מתגוררים באיזור המרכזי והעשיר של העיר אלא בפאתי העיר באיזור העני יותר של העיר ושם מבצעים את עבודתם החברתית. הם הזמינו אותנו לבקר – ואכן צריך להיות מעניין מאד לראות את העולם המקביל לפה…
אתמול יום ראשון , חנן הוזמן לשחק כדורגל עם העובדים בסדנא של מייקל (סניור אבל ואחיו בע”מ), היה משעשע. הקבוצה של חנן זכתה בשתי משחקים (חנן אפילו הבקיע שני גולים!!!).כך חנן הרויח 2 סול (2.4 ₪).
חוץ מזה נמצאו התיקים שלנו והוטסו עד לשדה התעופה המקומי. כך שנהיו עמוסי ציוד.

[חנן] כולם רוצים לשים טורבינות על הגג, ו-windaid אינם שונים. זה בדרך כלל מתחיל ממישהו שמבקש טורבינה לגג. במקרה הזה יוריק, מיסיונר גרמני או שוויצרי, שגר בקומה שישית בבנין קרוב לסדנא של מייקל. אז יצא לי השבוע החוויה המפוקפקת להוריד את הטורבינה מהגג בשביל להחליף לה את הסטטור (החלק הנייח בגנרטור, שמכיל את המגנטים בתכנון הזה). הרעיון הוא שהסטטור החדש יעשה פחות רעש כתוצאה מהרמוניות בגלל סלילים לא זהים. תכלס הם פשוט שמו את הברגים שמחזיקים את הסטטור בתוך שרוולי גומי. נראה. כי כל פעם שהטורבינה הזו התחילה על הגג זה נראה לי די מפחיד. החברה לפחות חגרו רתמה מאובטחת, השפעה של ג’ימס (בריטי בטיחותי. הבחור עם משקפי השמש. פרננדו (המהנדס מכונות הצעיר) מימין, ויאן הקטן משמאל). את הפרוק עשינו ביחד, באמת לא חוויה מומלצת. בחור אחד על סולם באמצע הגג הקטן של הבנין הזה, כשאנחנו מחזיקים את הסולם, ואת הזנב. קודם כל מפרקים את הזנב, שהעסק לא יסתובב. כדי לפרק את הלהבים, דוחפים משהו בין הפלטות של הגנרטור, ומקווים שלא יהיה משב רוח חזק. לא לבעלי לב חלש. את ההרכבה הם עשו בשבת כשאני ויערה היינו על החוף ב-huanchaco. לכולם שלום.