חדשות האופניים החשמליים/ות
כן, גם במכון התקנים קוראים לזה אופניים חשמליות. לא הערתי על זה בשום שלב, כי נראה לי שפשוט צריך לשנות במילון את אופניים מזכר לנקבה. תכלס. אז – היה דיון אתמול במכון התקנים של וועדת המומחים מטעם המכון, שכללה (אלו האנשים שהיו בדיון – לא כל חברי הוועדה) את דוד ליטבק ראש אגף תקינה במשרד התחבורה, נתן שהחליף את לימור ארגמן בריכוז וניהול הישיבה, זיו גולדשמידט ממצמן ואיגור דוסקולביץ – איש חשמל של מכון התקנים שצורף כי התקן עליו דיברו, שהוא התקן החדש לאופניים בכלל, כולל בסעיף 5 שלו התיחסות לאופניים חשמליים.
אז כשאני אומר דיון, אפשר אולי להוסיף לו את המילה מכור. למה? כי נדמה שהתוצאות היו צפויות מראש. על מה מדובר? בנוגע לאופניים (סעיפים 1-4) לא היו התנגדויות, חוץ מבקשה להמשיך ולאשר את תקן ISO הקים, כי אחרת כל האופניים המיובאים וקיימים בארץ הופכים לא תקניים (וזה רסמי לא חוקי). הדיון היה ברובו ככולו על אופניים חשמליים. האורחים, מלבד חברי הוועדה, היו כל מי ששלח התנגדויות והערות לתקן המוצע. זה אגב, דבר יפה שלעצמו. תמיד מרשים אותי לראות דיון שהציבור מעורב בו. אבל אני אשמח שלא רק יקשיבו, אלא גם יפנימו. כל האורחים (אני, אורי ספקטור, אשר – יצרן אופניים ישראלי פנסיונר, “חרש אופן” המיתולוגיים (עוד מייצרים!), רונן ניר מ-goPed ועוד אחד ששמו לא זכור לי) דיברו על אותו דבר. לפי סדר חשיבות:
1. תנו אפשרות להשתמש במצערת, ולא רק “pedelec” (כלומר מצב בו המנוע נכנס לעבודה רק כשמפדלים)
2. אמצו את התקן האמריקאי, המתאים יותר לישראל. משמעותו: העלאת ההספק מ-250 וואט. ל-350 וואט (כפי שבנורמה של מוצרים שנמכרים בארה”ב ואוסטרליה למשל) או 750 וואט כפי שמצוין בתקן האמריקאי. והעלאת המהירות מ-25 קמ”ש ל-32 קמ”ש.
מבחינתי אגב נושא המהירות פחות קריטי. גם 25 קמ”ש יהיה בסדר. אבל ההספק חיוני שגם אנשים ששוקלים יותר, או שחיים במקום עם שיפוע כמו ירושליים וחיפה יוכלו להנות מאופניים חשמליים שאשכרה מאפשרים להם להגיע לעבודה בשילוב פדלים ומנוע, בלי שהם סופרמן.
את הטענות שלנו לגבי למה מצערת היא קריטית ליצירת שוק אמיתי לאופניים חשמליים בארץ שטחנו בפני ליטבק, ראש הוועדה לנושא תקינת אופניים חשמליים (וועדה אחרת מזו – זו וועדת מומחים לאופניים) במספר מקרים. אורי ספקטור נפגש איתו 3 פעמים, אני ואביחי פעם אחת, ואני מנחד שעוד נפגשו איתו. אנשים לא יקנו אופניים חשמליים שמחייבים אותם לפדל. לא מספיק אנשים בכל מקרה. מוצר שעולה 5000 ש”ח ואני עדיין צריך לפדל?! לא ילך טוב. המצערת היא אמצעי חיוני, כי אם יש אותה אנשים יתלהבו מהרעיון ויעברו לנסיעה היום-יומית שלהם מרכב לאופניים חשמליים (ה-30% מהאוכלוסיה שעובדת במרחק שקטן מ-20 ק”מ מהעבודה). ברגע שהם יתחילו לרכב, השימוש בפדלים יכנס אט אט פנימה. הם יראו שזה מגדיל את הטווח של הסוללה, יראו שהשד אינו נורא. אבל בתור חיוב – זה יהפוך את זה משוק אמיתי, ומהקטנת זיהום באופן מרשים, למשהו איזוטרי.
אבל דוד ליטבק לא מאמין שאופניים הם כלי רכב אמיתי בכל מקרה. איך אמר? “אופניים חשמליים לא צריכים להחליף כלי רכב אמיתיים”. מה זה כלי רכב אמיתיים אתם שואלים? אוטו,אופנוע וטוסטוס. אז מה אנחנו עושים בדיון הטפשי לעזאזל?! מופז נתן לליטבק וחבריו את המנדט לקבוע תקנים לאופניים חשמליים (ושוב כל הכבוד לדודי ואביחי!) והנה ראש הוועדה לא ממש חושב שזה רלוונטי. וזה משתלב עם השמרנות הקדושה של משרד התחבורה – אימוץ התקנים האירופאיים. כלשונם. מינימום עבודה, מינימום אחריות. בהמשך, הוא קצת סתר את עצמו לטעמי: “צור תנאים – אנשים ישתמשו” אמר – לגבי אופניים. ואין נכון מזה. התנאים – שבילי אופניים. על זה אין וויכוח. אבל תנאים זה גם “מנוע עזר חשמלי”. מנוע עזר חשמלי בארץ חמה ולוהטת כמו שלנו תאפשר לאנשים להגיע לעבודה ללא הזעה! אני הרי חושב שכולנו צריכים לגור קרוב למקום העבודה, ולהגיע עם אופניים. אך זאת לא המציאות! אני משוכנע שרבים מהאוכלוסיה יהנו מהיתרון של הגעה לעבודה על אופניים חשמליים, אם יאושר תקן לאופניים חשמליים שמתאים לאקלים הישראלי. מבחינתי 25 קמ”ש יכול להשאר – רק תן מצערת ותן הספק נאות! נושא ההספק אגב מאוד משעשע כשמשווים את ההספק שמותר בחוק להספק שאדם מייצר. בעוונותי ניסיתי לשכנע את הדיקן של הפקולטה לאווירונאוטיקה להשתתף בתחרות מסוק מונע אדם. זה לא באמת אפשרי לאורך זמן, אך הפרס, המכונה – פרס סיקורסקי – ינתן למי שישהה באוויר 60 שניות ויעבור גובה של 3 מטר. וכמה הספק צריך לזה? 500 וואט. כן. אדם יכול לתת גם 500 וואט – אך בפרץ אנרגיה קצר. לאורך זמן אנחנו נותנים כ-150 וואט. לכן הגבלה ל-250 וואט היא מצחיקה, כי העובדה שאני יכול לתת כפול מזה, אפילו אם זה ל-20 שניות, מספיקה בשביל להבין שלתת לי מנוע שיודע לייצר כזה הספק לא משנה את תכונות הרכיבה של האופניים!
מה שהכי הרתיע אותי, הוא שדוד ונתן חזרו על העובדה שאנחנו מאמצים את התקן האירופאי (הרבה הגיון יש בזה, גם לדעתי אגב) אך עושים בו שינויים שיתאימו לישראל. אבל כל פעם שחזרנו על השינוי היחידי שמתאים לחק בארץ (כי מסתבר ש-25 קמ”ש ו-250 וואט הם חסם תחתון להגדרה של כלי רכב דו גלגלי כמנועי, ואז הוא חיב ביטוח וכדומה – ראו EC 200224) שהוא הוספת האפשרות של מצערת לתקן האירופאי, חזר דוד על המנטרה “זה יעכב את התקינה, ויחיב הקמת וועדת מומחים נוספת שתשקול את ההשלכות של זה”! מה לעזאזל?!! השלכות של הוספת חוט עם פוטנציומטר??? מה הוא רציני? כן. מאוד מאוד רציני. לבסוף, נתן, שריכז את הדיון, הציע להצבעה 3 הצעות (אנחנו רק הבטנו בתמהון):
1. לאשר את התקינה האירופאית כלשונה (עם תיקונים ל-4 הסעיפים הראשונים שעוסקים באופניים, והוסכמו על כולם) – עבר.
2. להמשיך לבדוק את האפשרות לשנות את התקינה האירופאית ולהוסיף לה את האפשרות למצערת (דוד ונתן הצביעו בעד. כל הכבוד דוד!) – עבר.
3. לבדוק את התקינה האמריקאית.
לגבי הסעיף השלישי – אפשר שיהיו יותר מתקן אחד למוצר או תחום כלשהו.
טוב – מה הזמנים רבותי? מתי זה יקרה? במהרה בימינו אנו.
אני הבאתי זוג אופניים חשמלי לדיון, שיהיה. בסוף הדיון הצעתי סיבוב. איגור, חבר הוועדה – שהובא כיועץ לנושא החשמלי, קפץ על ההצעה. הוא לא נסע אף פעם על אופניים חשמליים (!). אז נתתי לו סיבוב למטה. הוא הגיב בערך כמו שהגיב דוד ליטבק כשנתתי לו סיבוב לפני חודש. זה מהיר, זריז, עם כוח. והוא לא עבר את ה-25 קמ”ש, ונסע במעגלים על המדרכה. מה?! והוא רוכב על אופניים. טוב, גם במסות קריטיות כשנתתי את האופניים לניסיון, בדרך כלל לנשים, קיבלתי תגובות דומות לעיתים. אני מניח שצריך להתרגל לשקט הזה. אם זה היה עושה רעש של מנוע של מכסחת דשא, אני חושב שהם היו מתפים ליותר, ומופתעים – אבל בכיוון ההפוך!
ומשהו לא קשור – מאז שהתקנתי את המתרגם של עופר וולד פנה אלי בחור הולנדי, שגר בקטאר, ורוצה לעשות טיול אופניים חשמלי סולארי מקטאר ל-cape town בדרום-דרום אפריקה. תהיתי איך הגיע אלי – וראו זה פלא! גם כשמחפשים באנגלית (קישור ששי מלמעלה) – מגיעים לפוסטים שלי מתורגמים מעברתי לאנגלית. התרגום הוא מילה במילה, מה שתמיד מבדר (תקראו, זה משעשע. הוא שאל אותי למשל מה גרם לי לשנות את עורי לירוק. הרי שם האתר הוא hanan went green… קשה להסביר על שיר של רעש, זה לא עובר תרגום מסתבר). אז תודה עופר!
חגגו את חוסר הודאות! רק דרכה, יש סיכוי להגיע להבנה.
קובץ TEDים משובח נחת עלי. למי שעדיין לא מכיר – www.ted.com . קחו חצי שעה, כוס תה, וצפו באחת מאוסף ההרצאות המצולמות המרתק והמשמח (בד”כ) שיש שם. הכותרת היא תרגום חופשי למשפט שאמר Beau Lotto ב-TED למטה : “celebrate uncertainty! Only through uncertainty is there a chance of understanding”. משפט משובח ממשהו שמתעסק עם אשליות אופטיות.
סוסיה וחוק שימור אנרגיה
בשבת האחרונה ביקרתי סוף סוף בסוסיה. מה יש לחפש שם? אני הולך אחרי הרוח, ו-comet-ME התקינו שם טורבינת רוח ומערכות סולאריות לקהילה הבדואית, שנמצאת בין הפטיש לסדן (הרשות ואנחנו) ומנותקת מרשת החשמל למרות שיש קווי מתח בקרבת מקום, והם בדיוק סוג הקהילות שמרוויחות פלאים מטורבינת רוח של 1 קילוואט, או אפילו פאנל PV של 100. אני הכרתי את הפרויקט לפני מספר שנים כשנועם דותן פנה אלי, וייעצתי לו בקשר לטורבינות שכדאי לו לעבוד איתם. הם עשו שם עבודה נהדרת, ואפשר לראות איך נראת טורבינה “עשה זאת בעצמך” שמותקנת באזור עם אחלה רוח (דרום הר חברון – יתיר, הר משא. אחלה רוח!)
זוהי טורבינה שנבנתה מקיט של other power, ועומדת על מגדל של 12 מטר. ברוח של 12 מטר בשניה (~40 קמ”ש) תראו ממנה כ-1000 וואט לערך.
ומה הולך יד ביד עם אנרגיה מתחדשת? התיעלות. המקרר שהותקן וחושמל ע”י הטורבינה למעלה ועוד פאנל סולארי קטן, נבחר בקפידה. במערכת כזאת שווה לשלם 6000 ש”ח על מקרר 5 כוכבי אנרגיה, שצורך 330 קוט”ש לשנה, עם נפח של מקרר ביתי (כ-600 ליטר אם אני לא טועה). לשם השוואה, המקרר שלי (לשעבר – נמכר הלאה לפני חודש) צרך 365 קוט”ש לשנה אבל עם נפח של 240 ליטר ומקפיא של 100 ליטר, ועלה 1400 ש”ח.
ולמה שימור אנרגיה?
פורסם היום מאמר על הרעיון היפה של ד”ר לוסי אדרעי-אזולאי ופרופ, חיים אברמוביץ (ואם אני שוכח מישהו אז סליחה) שאצל שניהם למדתי ואצל האחרון גם עבדתי כסטודנט ואח”כ כמהנדס צעיר. המעבדה של חיים אברמוביץ מתמחה בחומרים פיאזו אלקטריים כחישני מעוות – או בעברית – שבר. כשמנסים לשבור קורה, היא מתעוותת ביחס שקשור לכמות המאמץ שמפעילים עליה – עד שהיא נשברת. חומרים פיאזו-אלקטריים מייצרים מתח קטנטן מהעיוות הזה, ואפשר למדוד אותו, וכך למדוד את כמות העיקום (מעוות) שעברה הקורה. הרעיון היפה שלהם היה להשתמש בחשמל הזה לעשות עבודה – לייצר אנרגיה חשמלית שימושית מעבר למדידה. כמו שעושים במרעום של RPG למשל – אם תעקם את החומר פיאזו אלקטרי , ויהיו מספיק יחידות של חומר כזה, ותחבר את כל החשמל ביחד 0 תגיע לכמויות חשמל מענינות ושימושיות.
אז למה שימור אנרגיה?
כי חברת אינוואטק בחרה לשים את השטיח הפיאזו אלקטרי הנ”ל בכביש. ולתת למכוניות שעוברות עליו למעוך אותו over and over again.
ועכשיו נשאלת השאלה “מאיפה האנרגיה?”
מאיפה באמת? אנרגיה לא נוצרת יש מאין. זה רק פוליטיקאים יודעים לעשות. היא מגיעה מהרכבים. אם תסתכלו בחלק התחתון של הכתבה תראו הרבה תגובות עניניות, שמאוד שימחו אותי. למשל תגובה 7. there’s no free launch אמרו כבר לפני. או שזה מס דלק עקיף, או שזה הופך את הכבישים לקשיחים יותר. וכנראה שזה שילוב. אני כאחד, מאוד אשמח לראות ניסיון של מכונית שעושה נסיעת מסלול על קטע כביש כזה, לעומת קטע כביש זהה אחר ללא השטיח הפיאזו. אני יכול לנחש מה יהיו התוצאות.
ככה לא נראה עץ
אני מכריז בזאת על הקמת התנועה להחזרת העץ לספקטרומו הטבעי.
כל פעם שאני רואה עץ באיזה גן ארועים, מוקרן בזרקור ירוק מזעזע, זה משגע אותי. ככה לא נראה עץ!
אני יודע. עץ זה ירוק. אבל יש ירוק ויש ירוק (את זה אנחנו הרי יודעים אחרי הבחירות האחרונות…). אסכם בתחינה לכל קבלני התאורה של גני הארועים – האירו נא את עציכם בפנסים צהובים/לבנים וחזקו את צבעיהם הטבעיים! בשם כל בעלי הכנף. ולשם תזכורת, כמה תמונות של עצים –
היה עוד מאורע משמח בגן הארועים הנ”ל, מלבד שמחת החוגגים. פגשתי חייל – פקוד לשעבר. כל כך רחוק ממני כל הענין הזה המכונה סדיר בצה”ל. אבל אני מכיר בעובדות – הייתי מניאק כמפקד במסלול (טירונים וכדומה). אז אני מקווה שהצלחתי להעביר לטימור את סליחת יום הכיפורים שלי עבור כל המחלקה – מצטער, וואלה, הייתי יכול להיות קצת יותר נחמד!
הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות הוקם רשמית (סוף סוף)
אחרי אין סוף התרוצצויות, כתיבת ועריכת התקנון הזמני, הקמנו את הקואופרטיב ביום שני!
בתמונה מימין לשמאל: נועם סגל (טוב, הוא מוסתר – אבל היה נוכח), ערן אברם – אחראי חברים, רוני סגולי – יו”ר זמני, שחר דולב, יצחק יואל יו”ר מרכז הקואופרציה אליו אנו מסונפים ובעזרתו כתבנו את התקנון, דקלה – עורכת הדין של האגודה שערכה שינויים בתקנון בהתאם לבקשותינו, רמי נחושתן, ואני. עכשיו – מחכים לאישור התקנון. שלב הבא יהיה פתיחת חשבון בנק וגיוס חברים! הפרויקט הראשון כבר מחכה, ואם לא יהיו הפתעות אני מאמין שתוך חודש נוכל להתגאות בשדרוג מערכת מים חמים משריפת גז לשימוש במשאבת חום – וחסכון של 2/3 מהאנרגיה!
פורסמה השבוע כתבה לה התראיינתי, על אופניים חשמליים – כמה פרטים לא מדויקים, כמו העובדה שזה עדיין לא חוקי , עדיין לא עברה תקינה (וזה הזמן לשלוח מייל למשרד התחבורה ולהפציר בהם לסיים את התקינה במהרה בימינו אנו) אבל כתבה יפה סכ”ה.
ראיתי השבוע אורח חדש – אופניים חשמליים/טוסטוס – אחד החיות שרואים בתמונות מסין וב-alibaba. לפי הרוכב הוא מגיע ל-40 קמ”ש, וטווח של 120 ק”מ. למהירות אני מאמין, לטווח פחות… גבריאל וינוגרד, מפעיל העגלה הסולארית של סולאריקה זה הבחור החייכן בתמונה!
שנה של הגשמה מגלגלירוק!
חזרתי עכשיו משבעה. אמא של חבר טוב ,ונדיר ,נפטרה אתמול. מדהים תמיד כמה אנחנו יודעים להתאסף סביב צרה, אבל, כאב, מלחמה. אבל זו שנה חדשה שמתחילה לה היום, ארוע סימלי וחשוב. בלי שנדע לפרק את זמן שלנו על האדמה לחלקים, לא נצליח לשים סוף והתחלה לתקופות השונות בחיינו. אני כשלאחד ישמח לשים סוף לשבוע הזה, שפשוט עבר מתקלה לתקלה. צרות. אבל של עשירים. ובכל מקרה, אני מאחל לעצמי שהשנה החדשה תפתח במערכת ניסויי עובדת! ולכל באי האתר, שהולכים ועולים (סביב פוסטים שקשורים לאופניים חשמליים בעיקר) אני מאחל שנה של הגשמה עצמית, שנה של הנאה מהחיים, ומחשבה על אלו שיבואו אחרינו – כך שגם הם יוכלו להנות. אני מאחל לנו שנדע להפריד בין עיקר לתפל, ולהלחם על הראשון.
שנה טובה!
הגברה נגררת על אופניים
כשסיפרתי לניק לובניץ מ-carry freedom, שממנו קניתי את הנגרר לאופניים הסולריים, שאני עושה הגברה סולרית לארועים עם העגלה שלו, הוא שלח לי את התמונה הזו –
הוא גם סיפר שנתן את הפרטים שלי למישהו שרוצה לעשות טיול עם אופניים חשמליי-סולריים ולחצות את אפריקה.עכשיו זה נשמע – כמו טיול חלום!
חדשות האנרגיה – בראי הקיימות
מתחדשת ונקיה מתחדשת ונקיה! חם מהתנור! יש קונים? יש לרוח. התעריפים עבור טורבינות רוח קטנות עד 50 קילוואט יצאו לחופשי. עכשיו, כמו בניסיון שלנו עם התקנות הסולאריות, יקח כמה חודשים עד שיתבהר איך מתקינים, איך מתמודדים עם הבירוקרטיה התכנונית וכדומה. אבל מזל טוב!
שלשום היה הכנס השנתי של ISES – האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת – Israel sustainable energy society. הוא הניב כמה משפטים ודיונים מענינים. אני הולך לכנסים כאלה מ-2003 לערך, והם בדרך כלל מדעיים לחלוטין. פיתוח חדש באנרגיה תרמו סולארית, תאי שמש עם כימיה חדשה, שיטה לנקות פאנלים באופן אוטומאטי וכדומה. גם הפעם הרוב היה מדעי, ומענין ברובו, אבל בתחילת הכנס היו מספר הרצאות על מדיניות, ואחת שהפתיעה אותי ואף דיברה על התמונה הגדולה – קיימות. ההרצאה הראשונה היתה של עמית מור שדיבר על הפחתת התלות בנפט, הזכיר את עברו וזיכרון משיחה עם שמעון פרס על הקמת תחנה סולארית תרמית בערבה לפני 25 שנה, ותמונה של שמעון פרס במכונית חשמלית מלפני 25 שנה. 20 שנה מבוזבזות אני חושב שהוא קרא לזה. אני מאוד אוהב לשמוע את עמית מור מדבר, יש לו הרבה אש בעיניים. הוא מזכיר כל הזמן שהוא לא ירוק (חס וחלילה) אלא כלכלן, והם הראו שאם מסתכלים בתמונה רחבה זה כלכלי לישראל לפתח ולהתקין ולעבור לאנרגיית שמש בקנה מידה גדול.
לאחר מכן הרצה שלמה ולד, שנתן תחזית צריכה עד 2100 לפי gdp_ppp (ניסיתי למצוא ב-gapminder משהוא מקביל, אבל לא קיים ה-PPP). מרשים מאוד בהינתן העובדה שאני לא בטוח מה יקרה עוד 20 שנה. ללא תקרה לגידול האוכלוסין בישראל (yeah right) וקצב גידול קבוע כפי שהוא מסביר פה (זה המאמר שעליו נתן את השיחה) המסקנה היא שאפילו אם נכסה 600 קמ”ר בתחנות תרמו סולאריות ופוטוולטאיות נהיה חייבים עוד מקור. הוא איש גרעין, וזה תמיד הפתרון אליו הוא דוחף, למרות שבהקשר לפואנציאל של אנרגיות מתחדשות הוא היה די פייר לשם שינוי. אבל למה 600 קמ”ר זה המקסימון שאפשר? זאת לומר, עד 2100 , אם באמת נהיה פה 20 מיליון פלוס אנשים, אנחנו נהיה חייבים להקדיש יותר אחוז מה-600/20000=3% הנ”ל לאנרגיה סולארית. אני לא רוצה לדמיין את מחיר הנפט והפחם אז. או אולי אני כן – פחות מאנרגיה סולארית לבטח. בסוף השיחה שלו קם מישהו ושאל “למה לא להסב את כל הקרקע החקלאית לסולארי?” נפסיק ליצא מים לאירופה ודולרים לתאילנד .שלמה ולד נתן לפרופ’ דן זסלבסקי לענות – “זה מזעזע! התוצאה תהיה מדינת תל אביב , ובדווים” …
אבל ההרצאה הכי מרשימה לדעתי, היתה של אברהם ארביב (וגם דוד פימן, כהרגלו, לימד אותנו משהו חדש) – צריך לחיות על הריבית, לא על הקרן, הוא הזכיר לנו. “המשבר הכלכלי בראי הקיימות” הייתה כותרת ההרצאה. מכיון שאברהם ארביב הוא המדען הראשי במשרד התשתיות, משרד ממשלתי מוביל, היה מרשים מאוד לשמוע אותו משתמש במושגים הכל כך חשובים ומהפכניים הללו. אין מוצר בר קיימא – רק תהליכים, ואנחנו רחוקים מאוד מהדרך ברת הקיימא – וזה התבטא במשבר הכלכלי שהיה, שהוא רק ההתחלה אם נמשיך כך.
אברהם מספר לנו שצמיחה מתמדת (ראה וולד) אינה בת קימא, ותביא לתגובה לא לינארית של קריסה. צריך לראות את המשבר הכלכלי הנוכחי של תחילתו של תיקון, שישאר איתנו. אנחנו חיים היום במשחק פרמידה ענק הוסיף, ומישהו בסוף, משלם את המחיר של הרווח הענק שעושים יוזמי הפירמידה. פסימי משהו ד”ר ארביב. אני מבין אותו. איך יוצאים מזה?
שינוי פרדיגמה מוחלט ביחס למקורות אנרגיה ולטכנולוגיות להמרתה.
אברהם למשל, לא קונה אגסים מאיטליה. לפרוט של כל ההרצאות וציטוטים יותר מסודרים אגב, הסתכלו ב-www.energianews.com
ומה פרופ’ פיימן הוסיף? הוא דיבר על עבודה, שאת תחילתה שמענו בשנה שעברה בכנס בשדה בוקר, בדבר אחוז החדירה המקסימאלי של חשמל סולארי לרשת החשמל בלי איבודים. למה הכוונה? אם אין לנו אגירה, אז אנו חייבים לשים לב כמה הספק מותקן של אנרגיה סולארית אנחנו מחברים לרשת. אם נחבר יותר מדי, יהיה מצב בו אנו נייצר יותר ממה שהרשת יכולה לקבל, ואז יהיה בזבוז (יצתרכו לנתק חלק גדול מהפאנלים). זו בסופו של דבר שאלה כלכלית, ושאלה של שטח מבוזבז. אבל המסקנות חשובות, והמספר שאפשרי להכניס עם רשת החשמל הקיימת הוא נמוך מאוד. 0 בעצם. כי נכון לעכשיו, ברגעים בהם הצריכה נמוכה, כל המתקנים המספקים חשמל הם מבוססי פחם, ועם יחידות פחמיות אין שום גמישות. אי אפשר לכבות אותם חלקית על חשבון סולארי. זה ניתן לעשות רק עם גז טבעי, ועם מזוט. בקיצור (קראו פה ליותר עומק) פיימן אומר לנו שאם אנחנו רוצים לחשוב קדימה, עלינו להכין את רשת החשמל ולהתאים את התחנות העתידיות שאנחנו מחברים לרשת, כך שיהיו מהסוג הגמיש שמאפשר הבודה בצמוד לאנרגיה סולארית, או כל אנרגיה מתחדשת אחרת (רוח). בקיצור – בבקשה (נר לקרוא במבטא אנגלי כבד) לא להקים תחנה פחמית נוספת.
השיקולים האלה מובילים את פיימן לעוד מסקנה – “פשע להפעיל את חברת החשמל כחברה רווחית”. חברת חשמל צריכה להיות חברה שצריכה לחסוך מקסימום דלקים. אמן. מאוד מזכיר אגב מחשבות בקשר למשבר אחר, משבר המים. ראיתי השבוע את blue gold, והמסקנה שם דומה באשר להפרטה ולתוצאות שלה. מה שמשעשע פה, הוא שחברת חשמל אינה מופרטת, ואנחנו אוכלים אותו סוג של חרא.
מה עוד? רן ורדימון דיבר על הפוטנציאל של גגות תל אביב. לפי 210 kwh/m^2/year ושטח גגות זמין של 70 קמ”ר (1000 דונם=קמ”ר) ניתן לייצר 30% מהאנרגיה החשמלית (שזה 30% מסך האנרגיה שאנו צורכים באופן גס, שליש תחבורה, שליש חשמל, שליש תעשיה+חקלאות) . מסקנה – אם אתה ירוק – תבנה גג שטוח. שטח זמין על הגג הוא 20% בגג משופע אדום ומזעזע מבחינת בידוד ובליעת קרינה, 50-70% שטח זמין בגג שטוח – לבן ומתאים לישראל.
עוד שיחה מענינת, וכזו שסוגרת את הפוסט הזה באופן מעגלי של חזרה לנושא הראשון בו התחלנו, נתן חנוך. הוא פרט את העלויות האמיתיות והרווחים האמיתיים מהתקנות סולאריות פוטוולטאיות שזוכות לתעריף שיצא לפני שנתיים. בקצרה –
112,000 עלות ש”ח למערכת 4 קילוואט, תחזיר 173,000 שח על פני 20 שנה. 14.3 שנה החזר. אורך חיים של 20 שנה, כך שזה נטו רווח – אך לא מספיק רווח לעומת אפיקים אחרים. הוא ראיין את המחוקק, והרבה מתקינים אחרים, וסיכם – “המחוקק אמר בעצמו, וכך גם המתקינים, אנחנו רוצים לאפשר למי שירצו להגשים זאת. שאף אחד לא ירוויח מזה על חשבון הציבור” … כך בדיוק היא גם הגישה בטורבינות רוח קטנות, אותה אני שמעתי מהרשות לשרותים ציבוריים חשמל. חס וחלילה לא להפוך את זה למספיק כלכלי כך שאשכרה משהו גם ירוויח כסף, וגם יתן תועלות כלכליות למשק. לא. עדיף שהאחים עופר ירוויחו. הם יזמינו את האנשים הנכונים למסיבה.
בלי להיות דמגוגי על חשבון האחים עופר, אני יכול לומר שבלי שזה יהיה מספיק כלכלי, התעריפים לא שווים כלום. וזה בעיה, כי לרשות ולשאר הגופים אין את התעוזה ללכת מעבר לסף ה”מספיק כלכלי”, והם בוחרים לעמוד בדיוק על הגבול, וקצת לפני. שאף אחד לא יאשים אותם בטעות בשיחוד הציבור…
ומה עוד, בכל זאת? אולי פנינה אחת מפרופ’ אמריטוס דן זסלבסקי, אצלו עבדתי פעם אגב בבניית טורבינה לפרויקט של בקרה שהיה קשור לארובות השרב (עם אודי גולדווסר ז”ל אגב, שקילל אותי שסחבתי אותו לבנות משהו, להבים לטורבינה מפחמן אפוקסי, שלא הולך לעוף בסוף…).
הוא הזכיר את נושא האנרגיה מהגלים, ואמר שזה מזעזע, ויגרום לבצורות. מהם התהליכים? ככה – (בוא נראה אם אני זוכר)
1. צריך מים חמים בשביל מי גשם (גד אסף)
2. גלים מערבבים את המים, את השכבה קרה עם החמה.
3 מכונות גלים בקנה מידה רחב יפסיקו את הגלים , ויקררו את המים.
4. מים קרים – אין אידוי, אין עננים.
5. אין גשם