מסכת פורים הגיעה מוקדם מהצפוי
שבוע שעבר עשיתי סדרה של הקרנות לראש. זה כבר מורכב יותר מהקרנות לאזורים שונים בגוף. ברור לא? ההבדל המהותי הוא שאם הייתי זז טיפה אז כנראה לא הייתי כותב את הפוסט הזה. אז איך דואגים שלא אזוז טיפה? מאוד פשוט – מקבעים לי את הראש אל מכונת ההקרנה. פעם היו שמים טבעת מתכת סביב הראש וממש קודחים ברגים אל הגולגולת. למזלי, ולשמחתי, מאז המציאו טכנולוגיות פחות פולשניות (לפחות מהאספקט הזה) אותה אתם רואים משמאל – תבנית מחומר תרמופלסטי שניהיה פלסטי באזור ה-50 מעלות צלזיוס. הם מחממים אותו ל-60, ואז לאחר שהתקרר טיפה בדרך מצמידים לראשי המונח על מסגרת פחמן-אפוקסי. רשת אחת מלמטה ואחת מלמעלה (זאת שאתם רואים משמאל). מצמידים את זה עם קליפסים ונותנים לזה להתקרר ולהתקשות. אח”כ במהלך הקרינה, לאחר ששאלו אותי איזה מוזיקה אני רוצה לשמוע (ביקשתי בוב דילן אבל נתקעתי עם שעה של פופ 80’ז) מקבעים את ראשי כפי שתבנתו אותו. אין שום יכולת תנועה, וגם לנשום הייתי צריך דרך האף. היה לי סבל גדול יותר בחיי, אבל היה קשה להזכר בו במהלך הפעמיים הראשונות – הטכנאים שמים לוחיות דקות בין שני חצאי התבנית כדי לשלוט על הלחץ שהיא מפעילה על הראש. מכיוון שהם שמו לוחיות דקות מדי בשני הפעמים הראשונות, אחרי 10 דקות התחיל לי כאב ראש שלא נעלם עד שלא הורידו את התבנית. כמובן – שבמהלך כל הנושא הזה, אני משתדל לא להזיז את הראש כלל (…) ויכול לסמן עם הידיים אם אני רוצה משהו. הייתי צריך ללמוד שפת סימנים… בקיצור, לפחות בפעם האחרונה כבר שכנעתי אותם לשים לוחית של 3 מ”מ שהצליחה לשמור על ראשי תפוס אך לא כואב, וה-20 דקות של הקרינה השלישית עברו בהצלחה (חוץ מהמוזיקה). שבוע הבא עוד 2 גידולונים (2*20 דקות).
אנשים מציעים לי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים. היה לי מפגש לפני כמה חודשים עם זקן, ישראלי לשעבר, המתגורר בדרום אפריקה והראה לי תמונות של גידול שהיה לו ברגל, תהליך של מריחת משחה שהוא המציא, והרגל אח”כ (הוא גם הראה לי אותה בבשר) נקייה ובריאה. כמובן שהתלהבתי ושאלתי אותו למה הוא לא מוציא פטנט ומוכר את משחת הקסמים?! יהיה ביקוש הבטחתי לו. לאחר שגמגם ועבר לפתרון קסמים אחר (זה היה רק פרומו הסתבר לי) המשכתי להקשיב בנימוס עד שנזכרתי שאני חייב ללכת לבדוק אם אני במקום אחר. שמעו, אין ספק שהרפואה המערבית חסרת ידע מספק בתחום הסרטן. כמו שאמר לי יניב גל-רום ז”ל, שנפתר לפני כשבועיים מסרטן במעי, “אין להם מושג מעבר לציטוט הסטטיסטיקות, אז אני כבר לא שואל”. אבל בין זה לבין קפיצה על פתרונות כמו גלי טטא (הנה עוד על זה) וכל מיני כאילו-מדע אחרים (psuedo science) שיש להם תמיד סיפורים אנקדוטייאלים ובזה זה נגמר, יש מרווח רב. אז מה אני כן עושה? ברור לי שלהלך הרוח שלי ולתזונה שלי יש השפעה על הליך הריפוי. אז אולי יש אנשים שכשמישהי מעבירה עליהם ידיים ומספרת להם שאנרגיה טהורה עברה אל הגידול ותדמיין אוסף של דגים שאוכלים את פרורי הגידולים הם מתעודדים וזה באמת “משפעל” את המערכת החיסונית שלה
ם. אני כנראה לא אחד מהם (אבל דברו איתי אחרי ההקרנה שבוע הבא 🙂 ). אבל סדר היום שלי נהיה יותר מרווח. אני מתחיל להתנסות קצת במדיטציה (לבד בינתיים), לישון מוקדם, ואף אקפיד על תזונה טבעונית עם ירקות-פירות אורגניים, ומזון לא מעובד ככל שאצליח. הכל דברים שיש להם מידה מסוימת של הוכחות, אך אני מוצא בהם גם תועלות אחרות. בקיצור – אני בעיקר ממשיך להתעסק עם אנרגיית רוח, עם המחקר ועם OpenFOAM ועם מהנדסים ללא גבולות (אלון – הגוי מחכה לך!) וטורבינות רוח קטנות. אני אקח גלי רוסבי כל יום במקום גלי טטא! וכמובן – חיוך של הייצור הסמי-תבוני הזה (המכונה לוטם) כלל לא מזיק.
הקרנות חוזרות
שלשום התחלתי בטיפול בהקרנות לגידול המרכזי שלי – בבית השחי. זו הייתה הזדמנות להיזכר בעוד אספקט של אנרגיה, והמספרים שמכמתים אותה. כמה אנרגיה צריך כדי להרוג/להשפיע/להקטין גידול? כמה להרוג בן אדם? ואיך זה דומה לאנרגיה הדרושה להסיע מכונית 100 ק”מ או אנרגיה הנמצאת בסנדוויץ אבוקדו? אז מסתבר שלא צריך הרבה אנרגיה כדי להרוג גידולים עם קרינה ביחס לדברים האחרים שרשמתי כאן. היחידה בה משתמשים לכימות הקרינה הנספגת ברקמה חיה היא centigray. אני קיבלתי אתמול למשל 800 סנטיגריי אל הגידול שלי. זוהי יחידה שהיא מאית מיחידת Gy, שהיא בתורה J/kg . חסיפה ל-500 סנטיגריי בכל הגוף בפרק זמן קצר גורמת למוות בפחות משבועיים. אז אתם יכולים להבין שה-800 סנטיגריי שקיבלתי היום, ועוד 6*600 שאקבל בשבועיים-שלוש הקרובים הם לא דבר קטן בכלל. מכיוון שהם ממוקדים רק לאזור הגידול שבולט אצלי מבית השחי אפשר לפגוע רק בו ובמעט מאוד רקמה חיה (אך כמובן אי אפשר להמנע מפגיעה ברקמה חיה). ערך הוויקיפדיה משווה את האנרגיה הזו לצורות אנרגיה אחרות. וכשמסתכלים בזה מגלים פתאום תמונה אחרת – אם עד עכשיו 800 סנטיגריי נשמעו לכם הרבה, אז מה אם אומר לכם שזה האנרגיה הכימית שאצורה ב-32 מיליגרם סוכר לבן?! (עבור קרינה מספיקה להרוג מישהו במשקל 75 קילוגרם) וזה מספיק כדי להרוג אותנו כאמור (טוב – זה עסק ידוע שסוכר רע לבריאות). נושא אחר שהיה משעשע עבורי הוא משטחי הפחמן-אפוקסי היפייפיים עליהם שוכבים כשהמכונה מניחה אותי מתחת למקור הקרינה (או בכל CT). אני רגיל לפחמן-אפוקסי מעיסוקיי כטיסנאי, ותמיד מרשים לראות משטח מיוצר בקפידה, חלק, עם מירקם הבד השחור היפה הזה.
אגב, יחידה אחרת של קרינה שאולי ראיתם בעבר, עם הפרסומים סביב אסון פוקושימה וכדומה, היא ה-sievert. היחידה הזו מתארת את ההשפעה של הקרינה הנספגת על רקמה אנושית, לעומת ה-Gy שפשוט מתאר את הקרינה הנספגת. עבור הקרינה שאני ספגתי הערכים ב-Gy ו-sievert זהים. הבחור שעושה את xkcd עשה טבלה יפה שמשווה ערכים של sievert עבור מקורות קרינה שונים –
מים, מלנומה ועופות תעשייתיים
בחירת הכותרות תמיד משעשעת אותי. בין יום חמישי לששי העלתי 5 קילו. לא, אני לא על סטרואידים, אני פשוט טופלתי בטיפול כימו-אימונו-תרפי שגורם למים להתמוסס יותר בקלות בתאי הגוף השונים (אני לא באמת יודע יותר מההסבר הפשטני הזה אז אל תשאלו). טוב – בינתיים אני במגמת ירידה, אבל תהיתי כמה עלה אחוז המים בגופי מעל ה-70% המוכר לנו מ”עובדות הטרוויה” הידועות – אז הנה
תוך כדי שהייתי באשפוז בשיב”א, חבר שהינו טבעוני גם כן, הביא לי את הספר המצוין של ג’ונתן ספרן פויר “לאכול בעלי חיים”. אם לא קראתם – אני מפציר בכם לרכוש/להשאיל ולקרוא. למעשה – אתעכב רק על חלק קטן עכשיו. את הסרט הזה ראיתם? אז הספר מגולל ומרחיב על הנגיעה של הסרט בקצה של העובדות העצובות של תעשיית המזון מבעלי חיים היום (שמתוכן תעשיית החלב – פרות/עיזים/u name it – גרועה עוד יותר מתעשיית הבשר מאותם בעלי חיים. אם אפשר להאמין לכך…). אבל מה שהייתי רוצה להזכיר פה, שמופיע בעמודים 136-150 לערך בספר, הוא הנושא הבריאותי דוקא. והכוונה לבריאות של מי שאוכל את בשר העוף במקרה הזה. ספרן פויר מתאר את תהליך השחיטה של העופות. תהליך שחוזר על עצמו גם בבשר פרה למשל (מה שמככב במרכז העלילה ההוליוודית פה). העופות מובלות דרך אמבטי מים חשמליים כשהן נתפסות ברגליהן במסוע חשמלי, ואז צוארן נחתך והדם ניקז והן מוכנסות לאמבטיית מים רותחים, נשלקות ונחתכות. נדלג על נושא המוות ההומני/לא הומני שפויר מרחיב עליו באופן מעולה, ורק נדגיש את הנקודה הבאה – בכל התהליך הזה העופות מחרבנים. מפחד, מאינסטינקט, או פשוט צואה שישבה במעי הגס משתחררת לתוך אמבטיית המים/צואה בה כל העופות שרויים. הדם ניקז, והשלב הבא הוא קירור. בשלב הזה כמובן ה”מרק הצואתי הזה” נספג בעוף. כמה אחוזים יפים. למעשה הממשל האמריקאי התיר ליצרן לקרוא לעד 8% מה”מרק הצואתי הזה” עוף. הציבור האמריקאי התרעם (התוצאה הייתה שמותר היום 11%… הרגולציה שם במיטה עם התעשייה אפילו יותר מבארץ). הרבה השתנה מאז האמריקאים כתבו לנשיא שלהם בהמוניהם ב-1958 בבקשם שיחתום על חקיקה בנושא הרג הומני של בקר. מה השתנה? גדלנו. גם בכמות וגם בתאבון. ואנחנו עדיין חושבים שמגיע לנו בשר זול. אז האמת שספרן פויר יגולל לכם (וכן – העיקר מהניסיון שלו בארה”ב תופס לישראל) היא ש-something has to give, ואם למישהו עדיין יש איזשהוא רעיון של אחו, פרה רועה ומישהו מתנובה מלטף אותה ואז מביא דלי וחולב – זה הזמן להתעורר. לא עם 7 מיליארד איש. לא עם קצב הגידול שלנו. לא עם התאבון שלנו.
.jpg)
אסיים (פוסט ארוך, מתנצל) בנושא אחר – אך שמחבר את הכל (איכשהוא). בסופ”ש לפני האחרון נחתי אצל חברי הטוב דרור צחורי באמירים. דרור בונה ביתו – 5*4.5 מטר קומה אחת + מטבחון חיצוני. דרור טבעוני כמובן (1. טבעוני). ואורח נוסף במקום היה אורי ערד – צפר (2. עופות) בן גילי/גילו של צחורי (33-45 ככה). אני ואורי איננו מסכימים על מקומם של טורבינות רוח בישראל. אבל מה שאנחנו כן מסכימים, והחצי העיקרי של הפוסט הזה התייחס אליו, הוא שאם היינו מקטינים את הכמות של הצריכה שלנו (וכן – קשה להתחמק מזה – הכל קשור גם לכמות האבסולוטית שלנו, מכיוון ששטח ישראל או שטח כדוה”א, תלוי באיזה zoom אתם, לא השתנה) אז רבות מהבעיות שאנחנו מתמודדים איתם היו נעלמות (3. תרבות הצריכה) בקיצור – מפלגת 10 וואט לשלטון! צחורי אתה מוזמן לרוץ מעל דפי אתר זה. רק תסיים את הבית קודם 🙂. אסיים עם התמונה הבאה של ביתו של צחורי הנבנה. השוואה בין צריכת האנרגיה והתזונה שלו לבין צריכת אנרגיה ותזונה של אדם אופיני בישראל עם תזונה בשרית תאלץ לחכות למייל הבא (בכל זאת – צריך להמשיך ולעסוק במיקום טורבינות רוח באזורים הרריים. או פשוט בלימוד OpenFOAM – עסק מעניין מעין כמותו). רק לשם השוואה – החץ הכחול מצביע על הבית שנבנה (4.5*5 מ”ר) – עצים מקומיים, אבנים מקומיות, מעט עבודות עפר ממוכנות והרבה עבודה שחורה (ע”י פועלים שאוכלים אוכל מקומי כמו אורי :)) והחץ האדום על המערכת חימום מים סולארית של צחורי (כ-2*1 מ”ר).
ואני רק רוצה להוסיף ולהזכיר, שמחלתי – סרטן העור, המלנומה, שהינו מהסוג שאינו קשור לחשיפה לשמש (כחצי מהמקרים) – קשורה ועוד איך לתרבות הצריכה המטורפת שלנו. אתם יכולים להסתכל על שני כתבות מהשבוע – בנושא זיהום אוויר וחומרים שמשתחררים בין השאר מתהליך שריפת הדלקים במכוניות ומייצור החשמל בשריפת הדלקים המאובנים (בנזו-א-פירן הוא חומר שעבדתי איתו בוויצמן אגב – עם יותר ממערך הגנה/הפרדה אחד ביני לבינו. חומר שאין לו תקן. כל זיהום – פיקוגרם למ”ק – הוא מסרטן), או הפלרת המים שלנו בפסולת מסוכנת של התעשייה הכימית החביבה שלנו שוחרת האדם.
איך נפלו גיבורים
פעם תל השומר היה דוגמא ייחודית בעולם לניצול אנרגיית השמש באופן ישיר לקרור. במקום מזדהים הותקנו פה בשנות ב-70 מערכות של פאנלים סולריים לחימום מים (כמו בדוד השמש שלכם) שהפעילו צילרים (מערכות מיזוג) לקרור בית החולים ישירות מאנרגיית השמש. והיום? היום יש מזגן מרכזי מופעל חשמל (מזהם – פחם מזוט או גז) על טמפרטורה נמוכה אחידה עבור כל מחלקה. רוצים לחמם את באזור שלכם? רדיאטור 2 קילוואט בזבזני עומד ליד כל מיטת חולה, כמו התמונה למעלה. אם זה מזכיר לכם את הזהו-זה שצוחק על חברת חשמל שה לא סתם. תגגלו את זה. אותי זה כבר לא מצחיק.
סיבוב על הווקטריקס – 4 שנים אחרי
בערך 4 שנים לאחר שהווקטריקס – vectrix – הגיע לישראל, קיבלתי שלשום הזדמנות לעשות עליו סיבוב. אני כידוע הייתי הבעלים הגאה של טוסטוס חשמלי – ה-EVT 4000 שחברת אקומוטורס ייבאה החל מ-2007 עד כ-2010 (אז נסעתי לפרו, וכשחזרתי כבר לא היה רלוונטי לצערי/שמחתי עקב גידול המשפחה). כלי שהתאים לצרכיי בתל אביב-רמת גן ולעיתים תל אביב רחובות, עם 55 קמ”ש מהירות מקסימאלית – וטווח של 50 ק”מ גג. בעונה זו, בה שי אגסי הגדול נוחל מפלה (אך למרות זאת אני מאמין שהמקום הטוב ישרוד, אם כי הם לבטח יעברו שינויים ארגוניים כאלה ואחרים), אנו שוב מקבלים תזכורת על עקב האכילס של כל הטכנולוגיה של הנעה חשמלית – והיא המצברים. הטווח של המצברים קטן לעומת משקלם או נפחם, הוא קטן יותר מאלף פעמים ביחס לבנזין אליו התרגלנו. אבל – לתחבורה חשמלית קלה זה מספיק. אופניים חשמליים הם הצלחה עצומה בעולם, וגם בישראל יותר ויותר. הטוסטוסים החשמליים לעומת זאת – לא בטוח. והנה, הווקטריקס הוא כלי שמותח עד סוף את ההגדרה של “תחבורה חשמלית אישית קלה” – הוא שוקל יותר מ-200 קילוגרם הרי! אבל למעשה, הוא מיועד לנסיעות של 30-50 ק”מ, אך עם האפשרות לסוע חלק ממהם על כביש מהיר במהירות של עד 100 קמ”ש. אורי הגיע אלי דרך האתר ומכיוון שהייתי בירושליים שלשום זכיתי לקבל ממנו קצת הסברים וסיבוב קצרצר על הכלי (הנה כמה תמונות):
אני אשמח אם כל בעלי הווקטריקס בארץ שמגיעים אל הדף הזה יתנו איזו הערה למטה – כמה אתם מרוצים מהכלי? מה הטווח האמיתי שאתם חווים? מה יש לכם להגיד על הכלי? אין פורום מסודר לטוסטוסים חשמליים, וקשה למצוא מידע כזה.
Ben Goldacre: What doctors don’t know about the drugs they prescribe
בתור מישהו המטופל בתרופה חדשה יחסית, שיש לה כמובן תופעות לואי רבות ולא סימפטיות, הטד הבא מרגיז אותי. בתור מישהו שעושה מחקר מדעי, ויודע מה זה לחזור על ניסוי לא מוצלח של מישהו אחר – הטד הבא מרגיז אותי. לי, הוא מזכיר בעיה שאפילו יותר חמורה ממה שבן גולדרייס מתאר, המצריכה פתרון מאוד ברור – שליטה ממשלתית בתהליך פיתוח התרופות. חשוב להדגיש שיש הרבה מאוד דברים שממשלה צריכה לעשות על מנת לקדם את בריאות תושביה, לפני מחקר בתרופות שהינם “פתרון קצה צינור” בסופו של דבר. דברים אלה הם למשל תזונה, ותכנון ערים התומך בעבודה ומגורים קרובים ובחיי קהילה. אבל מכיוון שתרופות הן הכרח דרוש ורצוי, המצב שבן מתאר הוא מזעזע ודורש התערבות ממשלתית/אזרחית ברורה. יחד עם פתרון הבעיה הבסיסית שלחברות התרופות אין אינטרס שלם לפתור את בעיות הבריאות שלנו, אלא לעשות כסף מהצורך שלנו בפתרונות אלא. וזה לא אותו הדבר.
Ben Goldacre: What doctors don’t know about the drugs they prescribe #TED : http://www.ted.com/talks/ben_goldacre_what_doctors_don_t_know_about_the_drugs_they_prescribe.html
עוד פעם – תזכורת שטורבינות רוח הן הסימן של האנרגיה המתחדשת והנקייה בעולם
קיבלתי הזמנה לוועידה השנתית של אנרגיה ועסקים שעמית מור עושה כל שנה, שנים רבות יותר משאני בעסקי אנרגיה. וועידה שעוסקת הרבה יותר ב-main stream של אנרגיה, שזה הרי הדלקים המאובניים – והשנה כמובן הגז שמצאנו. הנה התמונה של ההזמנה שנשלחה אלי –
הטורבינות עומדות בגאון ותופסות חצי מהתמונה! ובכנס? אם תכנסו לתוכנית הוועידה, ותעשו חיפוש אחר המיל “רוח” היא תופיע רק בתור חלק מצרוף מילים הרבה יותר מעניין את באי הוועידה – ארוחת צהריים 🙂
שנה טובה לבאי האתר!!
לכבוד השנה החדשה פרסמתי ביקורת מעודכנת על הקיט עליו אני רוכב כבר שנתיים – של freedom ebikes. מה חוץ? רק איחולים. שתהיה לנו שנה עם טורבינות רוח קטנות , בינוניות וגדולות מותקנות בארץ הקודש. שנה בה יהיה אפשר להקים עמודי מדידה של 60 מטר בצורה מסודרת. שנה בה התוכנית המתאר הארצית לטורבינות וחוות רוח תצא מהמשרדים השונים והמגירות השונות במשרד הפנים אל אוויר העולם. שנה בה אלה המפתחים מוצרים חדשניים לניצול אנרגיית הרוח יזכו בשפע של הצלחה. שנה בה נכפיל את 200 המגאוואט שכבר הותקנו (!) של פאנלים פוטוולטאים. שנה של בניה ירוקה, של תוכניות חסכון באנרגיה מושכלות ולאומיות – ולא פאניקה של הרגע האחרון (אם כי אתם יכולים להיות בטוחים שאני הייתי מבסוט לשמוע ברדיו כמה מגאוואט אנחנו צורכים וכמה אנחנו קרובים לקו האדום! איזה כיף שמדברים על מגאוואטים ברדיו 🙂 ). אני מגיש לכם את אחי התאום עם המיטה/ארון המתקפל שלו, סטייל טוקיו (לא שהייתי שם – אבל הוא היה) כסימן לשנה החדשה שלנו – שנה של שכל בשימוש במשאבים למען שגם ישאר לשנה הבאה!