זה היה פשוט ענין של זמן עד שאני אקלע לכזה מצב. כלומר, המדיניות התחבורתית של הנהג הטרוחיוני הממוצע היא החוק שני של ניוטון. רק החזק שורד, או במקרה הזה – המתמיד. מומנטום. ואין פשוט מזה – שני מכוניות בנתיבים צמודים, אחת נוסעת מהר מהשניה – אז האיטית לא תוכל לעבור נתיב עד שהקודמת תעבור. ולימין או שמאל אין ממש משמעות. כיכר? הצחקתם אותם. לא ממש רלוונטי – גם אוטובוס שנכנס ונוסע לאט ממתין בשקט עד שהרכבים שנכנסים ב-50-60 קמ”ש לתוך הכיכר יעלמו ותהיה רגיעה. והכל צומת אותו רעיון – מי שלא עוצר – עובר! סוג של משחק chicken תמידי. אבל מה קורה כשאף אחד לא עוצר? כולם עוצרים. Gridlock!
אז די הפתיע אותי, שלא ראיתי יותר פקקים כאלה עד עכשיו. או תאונות. אבל אין מנוס מזה – מספר התאונות ומקרי המוות מתאונות בפרו גורם לנו בישראל להראות טוב. 21.5 מקרי מוות ל-100,000 איש כל שנה, לעומת 5.7 אצלנו.
