מתוך עיתון הארץ – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1035562.html
אחת היצירות הישראליות המרשימות ביותר היא העיר תל אביב-יפו. הקיבוץ כבר אינו כשהיה, ההסתדרות איבדה את ייחודיותה, אבל העיר העברית הראשונה חיה ובועטת. העיר הלבנה, שעלתה מהחולות, תחגוג בשנה הבאה מאה שנות נורמליות. מאה שנים של אורבניות אינטנסיווית ותרבות חיים ייחודית. מאה שנים של אמנות, תיאטרון ומוסיקה. מאה שנים של חיי יום יצירתיים וחיי לילה ייצריים. מאה שנים של חברה ישראלית אזרחית, חופשית ותוססת.
שלמה להט הוא שהגדיר את תל אביב מחדש כעיר ללא הפסקה. מאז כיהן כראש עיר בשנות ה-70 וה-80 היתה עיר החוף הים תיכונית שלנו לאחד הכרכים המרתקים בעולם. ראשי העיר שבאו בעקבותיו לא היו גדולים כצ’יץ, אך קיימו את מורשתו. גם תחת רוני מילוא וגם תחת רון חולדאי המשיכה תל אביב לשמור על הצביון הייחודי שלה. מצד אחד היא העניקה לתושביה כמעט את כל מה שעיר גדולה אמורה להעניק, מצד אחר היא נשארה עיר במידת אדם.
בשעה שניו יורק, לונדון ופאריס היו לערי-אמידים, אשר אין בהן מקום לצעירים, לאמנים ולחיים מחוספסים – תל אביב שמרה על רקמת חיים עשירה וצבעונית. היא איפשרה למיליונרים, סטודנטים, בורגנים והומו-לסבים לחיות אלו לצד אלו בכפיפה עירונית אחת. הכסף תמיד היה חלק מתל אביב, אבל הכסף לא הצליח לחנוט את תל אביב. חירות וחיוניות הפכו את בירת הנורמליות הישראלית לעיר שעוררה השתאות והתפעלות בעולם כולו.
בשנים האחרונות הנס התל אביבי נמצא תחת התקפה. דווקא הצלחתה של העיר מסכנת אותה. הנהירה אל תל אביב גרמה לנסיקה של מחירי הנדל”ן, שצעירים רבים אינם יכולים לעמוד בה. מגדלי היוקרה של אנשי יוקרה משנים את הנוף האורבני, ומאיימים על המרקם האנושי ההטרוגני. מכוניות פרטיות המציפות את המטרופולין גורמות לזיהום, לבעיות תנועה וחנייה ולתחושת מחנק. כך שמה שעבד בעבר כבר לא עובד בהווה, ובוודאי לא יעבוד בעתיד. אם תימשך המגמה הנוכחית של הכפפת תל אביב לכוחות שוק בלתי מבוקרים, העיר תשתנה ללא היכר. צעירים, סטודנטים ואמנים ייהדפו אל ערי הלוויין. החיים המחוספסים ייעלמו. כמו ניו יורק, פאריס ולונדון, תל אביב תיחנט. היא תהיה לעיר של עשירים, המנוהלת על ידי עשירים, למען עשירים.
רון חולדאי הוא ראש עיר היפר-אקטיווי. מבוקר ועד ערב הוא שותל, עוקר, חופר, סולל, בונה והורס. ואולם, כמו ג’ון מקיין, חולדאי הוא אדם טוב המייצג פרדיגמה אנכרוניסטית. הוא עובד את המגדלים ולא משרת את התושבים. הוא מטפח את החומרה של העיר ולא את התוכנה שלה. הוא אינו מבין את סוד הקסם של היצירה האורבנית, שעליה הופקד. בתום לב ובמרץ רב חולדאי בונה את עיר-האמידים, אשר קוברת את תל אביב תחתיה.
זאת הסיבה לכך שהבחירות, שתיערכנה השבוע בעיר של המדינה, הן בעלות ערך למדינה כולה. הן תקבענה איזו מין מטרופולין יהיה לישראל. הן תקבענה אם היצירה הישראלית, תל אביב-יפו, תשמור על צביונה, חיוניותה וייחודיותה.
אל מול חולדאי מתייצבים בבחירות הללו ח”כ דב חנין והתנועה הצעירה “עיר לכולנו”. חנין הוא אדם עמוק, נבון, ערכי ורציני מאין כמוהו. גם בחירי הימין מודים בכך שהוא שליח ציבור מרשים ופרלמנטר מעולה. “עיר לכולנו” היא תנועה אותנטית המייצגת ירוקים, צעירים ותושבי שכונות משמאל ומימין. היא צמחה באופן דמוקרטי ומרגש, מתוך אותה רקמת חיוניות תל אביבית שעליה חולדאי מאיים. גם חנין וגם “עיר לכולנו” הם התגלמות אמיתית של פוליטיקה אחרת. לא פוליטיקה של תככים, אלא של ערכים, לא פוליטיקה של דימויים, אלא של מהות, לא פוליטיקה של שחיתות, אלא של ייצוג ושירות.
נכון: דב חנין הוא קומוניסט. לא קל לציוני לתמוך בקומוניסט. אבל הבחירות הן עירוניות ולא ארציות. השאלה העומדת על הפרק אינה אם ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה, אלא אם תל אביב-יפו תהיה עיר כל תושביה. חנין מצדו הוכיח את ניקיון כפיו בכך שצירף לרשימתו גם אנשי ליכוד וחובשי כיפות. על כן אין שום הצדקה לקמפיין המכוער המנוהל נגדו. גם הוא וגם התנועה שבראשה הוא עומד הם סיבה לגאווה לאומית ולא לרדיפה מקארתיסטית.
בשבוע שעבר אמריקה פתחה את לבה והצביעה שינוי. יהיה יפה אם השבוע גם תל אביב תפתח את לבה ותצביע שינוי. השינוי הזה קטן, מקומי וצנוע, אך הוא אינו חסר חשיבות. מגיע לכולנו שתל אביב תהיה עיר לכולנו.
