Rachel Bostman מתארת את האבולוציה התרבותית שלנו חזרה לתרבות השיתופית בשיחת טד מצוינת מה-TedX באוסטרליה לאחרונה (ותודה לתמר הראל על הקישור). רחל מתארת את התקופה הזו כמעבר לתבנית של collaborative consumption בו יש היום עשרות של אתרי אינטרנט עם מאות אלפי משתתפים שמחליפים ביניהם דיסקים, שטחים לגינון ומה לא. רחל כתבה ספר עם שותפים על הנושא הזה, ומתוך החומר שהם אספו היא מתארת 3 אופני שיתוף – שוק ה”יד שניה” (redistribution), שיתוף צרכני באורח החיים (collaborative lifestyle) – בישראל קיבוצים וקואופרטיבים (כמו שלנו – על כך בהמשך) נופלים תחת ההגדרה הזו – שימוש במשאבים שלנו באופן שיתופי, אם זה כסף, יכולת כלשהיא (skill) וזמן, ולבסוף product service systems בו אנחנו משלמים על השרות שאנחנו מקבלים ממכשיר מסוים, במקום לקנות אותו. רחל מביאה בשביל זה דוגמא נפלאה – המקדחה שקניתם תעבוד 12-13 דקות בכל חייה… (כמובן – זה בלי הזמן שלוקח להחזיק אותה על הסולם לפני הקדיחה, להעביר את הסולם ולעבור לקדיחה הבאה וכו’. אך נראה לי שהנקודה ברורה…). בישראל משהו שמתאים לזה זה למשל car2go, בו אתם משלמים על השימוש ברכב, ולא קונים את הרכב. אנחנו לא רוצים את המוצרים, אומרת רחל, אנחנו רוצים את התחושות והחוויות שהם מייצרים. “access is better then ownership”.
ולגבי הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות – אני חושב שכל מי שמביט בבלוג שלי יודע שאני מעורב עם היוזמה הזו מתחילתה, וקורא פה מדי פעם לפעם על התקדמות כזו או אחרת. אז לפני שבוע הגשנו את התשקיף שלנו סוף סוף! הללויה! ואנחנו מקווים לקבל אישור עבורו בקרוב, והוא יאפשר לנו סוף סוף למכור מניות לחברים חדשים (נשאר עם הערך של כ-1000 ש”ח למניה). אז אני מציע לכל באי הבלוג שמתעניינים ושותפים להתלהבות שלי מהאפשרויות בקואופרטיב היוזם ומשקיע בהתייעלות אנרגטית ומיזמי אנרגיה מתחדשת עם כספים משותפים של מספר רב של חברים ללחוץ על הקישור הזה, ולהרשם לרשימת התפוצה שלנו, על מנת שתדעו מהם הפרויקטים אותם אנחנו רוצים לממש בעזרת כספי המניות שלכם ושלנו.
