את סוף הטיול שלנו שינינו לפני חודש, והארכנו את שהייתנו בפרו בשבועיים (על חשבון הביקור בארה״ב) בשביל להשתתף ב-great amazon raft race עם בארט, ואחי התאום.
התחרות מתרחשת כבר כמה שנים, וכוללת בניה והשטה של רפסודות על תחילת האמזונס, 180 קילומטר ב׳-3 ימים, שמתחילים בנאוטה ונגמרים באיקיטוס.
איקיטוס בכלל היא עיר מאוד מיוחדת. העיר הכי מבודדת בעולם. עם כמעט חצי מיליון תושבים, זו עיר ללא דרכי גישה יבשתיות, מלבד נהר האמזונס מהצד הברזילאי, ויובליו מהצד הפרואני.
אנחנו הגענו לאיקיטוס בנסיעות אוטובוס עד ליורימגוס, ומשם 3 ימים של שיט. את החזרה כבר עשינו בטיסה ללימה (שעה וחצי).
התחרות התחילה בתור ניסיון למשוך עוד תיירים לאיקיטוס, ע״י בחור מערבי שעבר לאיקיטוס בעקבות אשתו והיה לו ניסיון ארוך שנים עם rafting. לעומת זאת, בנאומי הפתיחה (המרובים) הוזכרו כמה דברים נוספים, כמו להסב תשומת לב עולמית לנהר האמזונס, והקבוצה האירנית שהגיע הפעם ״חותרת בשביל שלום״ (חברה נחמדים, שאמרו לי שלהם אין שום בעיה איתנו, רק לאחמינעדיג׳נד המשוגע, והזכירו לי שלפני 2000 שנה יהודים חיו עם אנשי פרס בשלווה!)
אז הגענו לאיקיטוס, נחנו איזה כמה ימים באיקיטוס, אחי הגיע, והתחילה התחרות. שלב ראשון – בניית הרפסודה. בלזה. חומר נהדר! אני בונה עם בלזה טיסנים מאז שאני בן 10, אבל רפסודות זה עסק אחר. יש 8 גזעים לכל אחד, אין הרבה אופציות תכנון – הם צריכים להיות צמודים אחד לשני. את הסוף וההתחלה שלהם צריך להשחיז, ובשביל זה רכשנו מצטים.
אבל כשהתחלנו להרביץ לגזעים, מהר מאוד התברר לנו שששכחנו משהו. להשחיז את המצטים!! מסתבר, למרבה הפתעתי, שכשקטנים בפרו מצטה – הוא לא מגיע מושחז! אני לא יכול לדמיין בארץ חנות סכינים שמוכרת לך סכין כהה… אבל מכיוון שאני לא בארץ, צריך להתגמש. אז שילמנו כמה סולים לבחור עם המסור שרשרת, שסגר פינה ב׳-20 דקות…
ואז הגיע היום הראשון של התחרות והתחלנו לחתור. והמשכנו לחתור. והמשכנו. לחתור. ולחתור. ולחתור. אחרי 6.5 שעות ובערך 60 קילומטר הגענו, אני רץ כמה קילומטרים מדי פעם, ואלון רץ מרתונים מדי פעם, אבל התנועות הרפטטיביות האלה עם הידיים פשוט הרגו אותנו… את הלילה הראשון העברתי שפוך לחלוטין ועם אצבעות, ציפורניים וידיים כואבות. לא עזרה במיוחד העובדה שהרפסודה הטיפשית התעקשה להסתובב שמאלה כל זמן. הייתי אומר שצריך לקזז באיזונים אם זה היה טיסן, אבל זו רפסודת בלזה גדולה ומגושמת. למחרת בבוקר תקענו משוט כמו הגה כיוון בים גזעי הבלזה, וזה עזר קצת.
מה שכן, ביום השני כבר ידענו מה מצפה לנו. אבל זה היה יום ארוך במיוחד. גם אני נהייתי קורבן מוקדם של ההתחממות הגלובלית, כשהודיעו לנו שהקיצור שהיינו אמורים לקחת (ראה תמונה) לא שמיש כי אין בו מספיק מים! עכשיו, בערך ממתי שנחתנו בפרו אני ויערה שומעים שאחת המדינות שהכי מושפעת מההתחממות הגלובלית היא פרו. רוב הנהרות בפרו ניזונים ממי קרחונים שמפשירים בקיץ, ונוצרים בחורף. מכיוון שחם יותר, הקרחונים לא נוצרים באותה כמות, ויש פחות מים בנהרות. אז האמזונס למשל, נמוך במטרים רבים מהגובה הרגיל שלו, ואת זה ראינו בשיט בלוך לאיקיטוס. ועכשיו, אני נאלצתי לחתור שעתיים (!) נוספות בגלל ההתחממות הנ״ל. נו, בסוף הגענו…
לסיכומו של ענין, כאבו לי שרירים בידיים ובאצבעות, היה מאתגר מאוד, היום השני עם ה-8.5 שעות חתירה שלו, והיום בראשון והאחרון כשלא היה ענן לרפואה מעל האמזון. אני לא אחזור על החוויה הנ״ל, אך כבודה במקומה. ועכשיו אני נח.
שלום!!
אני מתן אתזזה עוד לא שמעתי…
אני מתכנן לעבור מלטיסיה שבקולומביה לפרו לאיקיטוס
אמרת שאין מעבר יבשתי…. האם באמת כך? מאיקיטוס ללימה??
אם לא האם אפשר לעשות זאת בשייט??? ומתי יש תחרות כזן שוב??!?!
אם תוכח השמחי לתשטבה….
\תוגה@!
הי מתן,
באמת אין מעבר יבשתי בין איקיטוס ללימה – אבל יש טיסה.
מומלץ אם יש לך כסף לזה.
יותר זול סירה ואוטובוס – אבל זה ימים רבים.
הסירה די מגניב. חוויה!
תחרות השיט – תכנס לאתר (יש קישורים) – כל שנה.