הישראלים גונבים פלאפונים בפרו! או נקודה קטנה על מוסר

המטיילים הישראלים מסתובבים להם בלימה, באוטובוסים בבתי הקפה במסעדות וגונבים IPHONE מתיקים של אנשים. אה לא, הם רק קונים מכשירים גנובים.
את הטיול שלנו סיימנו בלימה בהוסטל טיילים בשם לוקי. שם ניתן לראות המון מטיילים ישראלים מסתובבים להם עם IPHONE יד שניה, בגאווה הם מספרים שהם קנו מכשיר גנוב בשליש מחיר. על חלק מהמכשירים חרוט שם הבעלים הקודם, בחלק מהמכשירים מופיעים התמונות שצילם בעל המכשיר הקודם (למורת רוחם של הישאלים שמתרעמים על זה שזה ממש חוצפה שהם צריכים למחוק את התמונות האלו).
ניסתי להיות בשקט, בכל זאת לא נעים להטיף מוסר , לא בא לי להיות הצדקנית בחבורה אבל היה קצת קשה אל מול האדישות הכללית. ששאלתי אנשים איך הם יכולים לקנות מוצר ביודעין מישהו גנב אותו כדי למכור אותו להם, קיבלתי את התשובה המתבקשת “שמה בכל מקרה מישהו כבר גנב את זה אז מה זה משנה”. שום מחשבה על יצירת הצע וביקוש, על השפעה אישית, על המוסר הפנימי, על האחר שנגנב לו המכשיר (הוא במילא פרואני אז זה לא משנה).
כולנו לא תמיד עושים דברים מוסריים. גם אני פה בפרו קונה סרטים צרובים שזה לא בסדר וסוג של עבירה (ולפי הסרטונים בתחילת כל סרט שאני רואה זה בהחלט נחשב גניבה), גם אני צורבת מוזיקה (ישראלית אני משתדלת לקנות אבל גם פה אני חוטאת לפעמים). אבל צריך להיות קו שכל אחד מסמן לעצמו. אצלי הקו הזה הוא אם משהו יחיד נפגע מזה באופן ישיר (וכאן זאת למעשה דוגמא מאד פשטנית של הרעיון הזה). הטענה שכולם עושים או שמשהו אחר במילא כבר גנב את זה כל כך מקוממת בעיני כי הרי מוסר זה אחד מההגדרות האישית ולא איזה מדד כללי שאם אתה בממוצע אז זה בסדר ואם אתה רק הקטליזאטור אבל לא המוציא לפועל אז זה בסדר.
אפשר לפתח את זה להרבה נושאים גדולים ומשמעותיים הרבה יותר למשל הסביבה בה אנו חיים ונושמים, עבודת ילדים, סחר הוגן וכו’. אבל אותי מרגיז דווקא המקרה הקטן והנקודתי הזה. אולי כי בלי ההבנה הזאת אי אפשר לעבור ולדבר על הנושאים הגדולים יותר. אולי כי מפה כל האדישות מתחילה.
ולסיום סיפור הפוך ואופטימי. מייקל (ראו פוסט קודם) נסע בלימה במונית. נהג המונית רצה למכור לו לפטופ גנוב. מייקל קנה את הלפטופ תמורת מאה דולר והחליט לחפש את הבעלים המקוריים ולהחזיר את האבידה. הוא מצא את שם בעל המחשב וחיפש אותו בפייסבוק. הוא מצא כמה אנשים עם שם מתאים פנה לכל אחד מהם וביקש מהם פרטים לגבי המחשב כדי לוודא שאכן הוא בעל המחשב. לאחר מחשבה קלה, בעל המחשב המקורי אמר למייקל “תכנס לתקייה הזאת והזאת” ,  “יש שם סרטים שלי ושל חברה שלי” [ולא מהטיול האחרון לכנרת…]
אגב, הסתבר שנהג המונית הוא בן דוד של החברה המדוברת ושותף בדירה של בעל המחשב והוא זה שגנב את המחשב. את המאה דולר ששילם מייקל בעל המחשב הבטיח להחזיר. מייקל עדיין מחכה.