אני קורא אדוק של nrg ירוק, ושם אני תמיד שם לב לטור המעניין של רז גודלניק. אז בכתבה הזו התבשרתי שבארה”ב, לראשונה מ-1956, חברת מכוניות רושמת עצמה בבורסה. ומבחינתי – זו לא סתם חברת מכוניות. זו חברת מכוניות חשמלית. אגב, בשנת 1956 – פורד הנפיקה עצמה! מה שאותי די הפתיע – חשבתי שזה קרה בטח ב-1920 או משהו דומה.
רכבים חשמליים כידוע אני חובב, אבל הרבה יותר את הרכבים החשמליים הקלים שאינם פוקקים את רחובותינו, או את האוטובוסים החשמליים שיכולים לסחוב את התחבורה הציבורית, שגם ככה חוסכת פליטות (אם יש תפוסה גבוה לאוטובוסים), לכיוון עוד יותר נקי (ומאוד רצוי בשילוב מקור חשמל נקי זה או אחר). אבל מנקודת המבט הרחבה שאנחנו בתנועה הסביבתית-חברתית מנסים לקחת, צריך להבין שלכל דבר יש השלכה.
זה מדבר המלח הגדול בעולם. סלאר דה עיוני. מראה לא מהעולם הזה, שמכיל סוג של מלח שהעולם הזה יצרוך בכמויות אם כל מכונית זוללת בנזין תוחלף במכונית חשמלית. ליתיום. על בטריות ליתיום איון שמעתם סביר להניח, ועוד יותר סביר להניח שלכל אחד שקורא את הפוסט הזה יש פלאפון, ובכל פלאפון יש בטריית ליתיום איון שכזו. במכונית של טסלה (חברת המכוניות המדוברת שהונפקה לאחרונה), ה-Tesla Roadster, יש בטריית ליתיום איון שוות ערך לכ-8000 פלאפונים (חישוב למטה). בסלאר דה עיוני יש מחצית ממצבור הליתיום העולמי. ליתיום – מתכת נדירה – נמצאת בשכבה דקה, פרוסה על פני כל ה-10,582 קמ”ר שלה (חצי מישראל. אפשר להשוות ל-6500 ק”מר שטח דליפת הנפט במפרץ ניו מקסיקו נכון לעכשיו). כמובן שכדי להגיע לזה, צריך לחפור את כל המדבר הנ”ל. למזלנו זה בכל זאת רק חצי מהמשאב העולמי, ועד כה בוליביה השכילה להחזיק בו ולמנוע פיתוח הרסני ע”י חברות זרות שבדרך כלל לא ממש מענין אותם הצולות המקומיות ותושבי המקום בדרך אל העושר. אז בוליביה מתכננת להקים מפעל בעצמה, שעל פי הצהרתם יכלול התחשבות בהשלכות הסביבתיות של אותו פיתוח. אך עם שכבה דקה של פחות ממטר ברוב השטח, קשה לראות איך משאירים את הטבע כמו שהוא… למעשה, ההערכה היא שכמות הליתיום שניתן להפיק מתוך הרזרבות הידועות מספיקה לכ-4 מיליארד מכוניות (ההערכה היום היא שיש 600 מיליון מכוניות בעולם).
אז מה? להשאר עם בנזין? אני חושב שהמספרים האלה צריכים להבהיר לנו שגם אם החשמל יהיה נקי, להמשיך עם מדיניות של מכוניות פרטיות לכל, יהיו הם חשמליות או מבוססות בנזין, היא מדיניות נבובה שמתיימרת לתת חופש לכל, אך כולאת את כולנו בדרך לסוף ידוע מראש. אין ספק שתחבורה חשמלית בריאה יותר מהפתרון הנוכחי, אך הבעיה היא בעיה תרבותית קודם כל, וטכנולוגית אח”כ. אנחנו פשוט צריכים פתרונות תחבורתיים אחרים שמתאימים לערינו הצפופות. הטכנולוגיה החשמלית הרבה יותר נצילה ממנועי הבעירה הפנימית, אך יש פשוט יותר מדי אנשים על הפלנטה הזו כדי שאפשר יהיה לספק לכל אחד Tesla Roadster (כן כן, או משהו קצת יותר עממי) בלי שיהיו לכך השלכות על הנוף שלנו. עם זאת – כמובן שבמידה שאנחנו צורכים פחות מ-4 מילארד מכוניות ליתיום איון חשמליות בשנים הבאות, מדובר בכל זאת בפתרון בר קיימא. פשוט המקום לא יראה אותו דבר… אבל איך שהוא יראה – כך הוא ישאר לנצח (בלי עוד פליטות, ובלי שינוי אקלים גלובלי למשל).
ועוד בנושא תחבורה – דליפת הנפט במפרץ ניו מקסיקו. הכתבה הזו (מתחת לתמונה של אובמה בביקור ב”איזור האסון האקולוגי”. הציטוט של רם עמנואל “אסור לבזבז משבר טוב”) הזכירה לי דברים רעים, שעליהם נעמי קליין כתבה בחן הרב הרגיל שלה בספר הזה. כן, מסתבר שכולם משתמשים במשברים ובאווירת הפאניקה העוקבת לשינויים. אבל אני מניח שזה די מובן מאליו. הרי גם לי, אדם מאוד אופטימי שפוגש כל הזמן עוד אנשים אופטימיים ברחבי העולם, ברור שאין כמו משבר סביבתי סביב מחירי נפט של 200$ לחבית למשל, או משהו דומה, כדי להעיר אותנו לדחיפות של המצב.
* לגבי הבטריה של ה-Tesla Roadster – לא מצוין הגודל שלה באתר, אבל מצוין שכדי להטעין אותה צריך 3.5 שעות בזרם של 70 אמפר, במתח של 240 וולט. אז אם נניח 70% נצילות הטענה (פסימי קצת לליתיום) נקבל קצת יותר מ-40,000 וואט-שעה. את זה חילקתי בבטריה של ה-Nexus 1 , עם 1.4 אמפר שעה על תא אחד של 3.7 וולט, והתקבל יחס של קצת פחות מ-8000.
** סתם מנצל את ההזדמנות לקשר לכתבה שכתבתי לאחרונה על תחבורה חשמלית קלה.
