שואלים אותי הרבה לגבי פוטנציאל אנרגיית הרוח מעל הים התיכון, לאורך חופי ישראל. אז התשובה היא, שהפוטנציאל של אנרגיית הרוח בישראל לא מצוי בים אלא באזורים ההרריים והגבוהים בארץ. הסיבה לכך היא כפולה – מצד אחד, כמות אנרגיית הרוח בים התיכון לאורך חופי ישראל אינה מרשימה כמו במקומות אחרים בים התיכון, או בעולם.
בנוסף, מדף היבשה – כלומר התחתית של הים – “נופלת” מהר כשמתרחקים בקו החוף. כלומר – אם אנחנו מדברים על הקמת טורבינות 1 קילומטר מהחוף, אז כבר המרחק מפני הים לקרקעית (מדף היבשה) הוא גדול מדי בשביל הטכנולוגיות בהם משתמשים למשל בים הצפוני, היכן שהקרקעית רחוקה עשרות מטרים בודדים מפני הים (פה למשל המרחק הוא 17-22 מטר). מחקר שבוצע במוסד שמואל נאמן סיכם את הנושא הזה בהעריכו שעם הטכנולוגיה הנוכחית (2003) אין התכנות כלכלית לטורבינות רוח בים התיכון מול חופי ישראל. אז אולי עם הטכנולוגיה של טורבינות רוח צפות תשתפר זה יהפוך לכלכלי. בינתיים – בואו נרים טורבינות רוח בגולן, בגליל ובשאר חלקי הארץ הרוחניים!
