על ביקור בכליל וטורבינות רוח קטנות. קראו – וחיתמו על העצומה!
ביום שני האחרון נסעתי לי לכליל עם כמה חברים, לבקר את אסף צרטקוף, בעל אתר בידיים הנפלא. עם אסף התחלתי להתכתב כבר לפני שנה לערך, כשהייתי בפרו, בנושאים שונים הקשורים למערכות סולאריות וטורבינות רוח קטנות. אסף מפרסם מדריכים להקמה עצמית של מערכות שונות, מהתחום הבר קיימא – ממערכות מים אפורים ועד מערך פוטוולטאי להטענת מצברים. אני מקווה שהפרויקט הבא שלו יהיה בניית טורבינת רוח – כי אז אולי יהיה מערך בנייה מסודר וממוקצע בעברית, מה שאני אף פעם לא טרחתי לעשות… אז מי יודע איפה זה כליל? אני לא. לפחות עד יום שני. משום מה דמיינתי כל הזמן יישוב באזור הר מירון, בו סבך העצים מסתיר כל בית מחברו. אז כמובן, טעות גדולה במיקום אי אפשר לעשות בישראל, אך יחסית המיקום שחשבתי היה שגוי, וכליל נמצאת בצד המערבי של הגליל, לא מאוד רחוק מנהריה, ומשקיפה על אותו חוף ים תיכון יפה מתוך אזור מיוער/בעל שיחים עם גבעות נמוכות ורחבות. בקיצור – נוף מהמם. הגענו ב-10:30, התיישבנו ושמענו סיפורים על כליל. ישוב ייחודי, אין ספק. אני לא אחזור על הסיפורים האלה של אסף, בשביל זה יש וויקיפדיה, אך המקום באמת מכיל אוסף יוצא דופן של תושבים שמתחילת הקמת היישוב – בשנות ה-70, הם בעלי ראייה אקולוגית מקיפה. כלומר – מנסים לפעול באופן כזה שישאיר את הטבע שקיים במקום שופע ונקי גם לדורות הבאים. כמובן, ביישוב המרוחק ממרכזי אוכלוסיה, ומתשתיות מסוימות (סופרמרקטים, בתי ספר) המשמעות היא שימוש יום יומי ברכב פרטי, אבל מעבר לכך, היישוב כולו מנותק מרשת החשמל, ולכן גם לפני התעריף למערכות סולאריות שניתן ב-2007, ולפני התעריף שניתן לטורבינות רוח קטנות ב-2009 (ועל כך עוד בהמשך – אל תעלמו!) בכליל אפשר היה למצוא כמות מערכות רבה. מערכת לכל בית למעשה, שכן בלי אחת – בשביל חשמל תהיו תלויים בגנראטור, או שתהיו ללא. אז אסף עשה לנו סיור במערכת החשמל הסולארית שלו – מערכת קטנה שמספקת את צרכיו כרגע –
כ-350 וואט מזוג פאנלים פוטוולטאים, שמספקים יותר מ-1 קוט”ש ביום גם בחורף כזכור לי (תקן אותי אם אני טועה אסף). אחד הנקודות שאסף למד והדגיש בפנינו, היא הצורך בבנק מצברים גדול מספיק, כדי שעומק הפריקה של המצבר יהיה נמוך – על מנת שמצברי עופרת חומצה יחזיקו גם 6 שנים, אסף למד שכדאי שהמצבר אף פעם לא יפרק לפחות מ-80% מהקיבולת שלו! כמובן, שבישראל כשהגישה שלנו היא כמעט תמיד לשלם כמה שפחות בשביל כמה שיותר בטווח הקצר, רוב המערכות שאני ראיתי מותקנות מגיעות לאחוזי פריקה הרבה יותר גבוהים, עם התוצאה – שצריך להחליף מצברים באופן יותר תכוף, וזה עולה יותר בטווח הארוך.
ליד אסף, בבית ה”צמוד” (את המרחקים אפשר לראות מהתמונה) הותקנה לאחרונה טורבינת רוח קטנה. הבעלים, מפיק סרטים, לא ידע לומר לי את השם של המוצר, אך זו היתה טורבינה בקוטר של כ-2.5 מטר, על עמוד של 12 מטר. טורבינה ביתית קטנה, שמכיוון שאין מדידה של התפוקה, קשה ללמוד על התרומה שלה. אבל זו אינה טורבינת הרוח הראשונה בכליל, כלל וכלל לא. עוד בתחילת דרכה של כליל הוקמו מספר טורבינות רוח ניסיוניות, במימון משרד התשתיות. הרוחות המזרחיות העזות בכליל הצליחו להרוס את חלקן, אך אחת עומדת שם כבר 30 שנה (!) ומייצרת חשמל
רוב תושבי כליל משתמשים בפאנלים סולאריים, אך אם היו יותר נתוני רוח אולי תושבי כליל היו מקימים עוד טורבינות רוח, כמו שכנו של אסף. הכלכליות של ייצור חשמל מהרוח גבוהה יותר מזו של פאנלים פוטוולטאים באזור עם רוח מספקת – וכליל כנראה עונה על ההגדרה לפי ניסיון החיים שם (אך מדידות כאמור עוד לא ראיתי) וזו משיכה ברורה לנצל את הרוח.
את הסיור סיימנו עם הסבר על פרויקט נפלא שרץ בכליל, שהתחיל מיוצאי תבל בצדק, ועסק במקור בגידול הצמחיה המקורית של האזור, על מנת לשמור עליה מההרס שהפיתוח הקודם הביא. היום יש שם מתנדבים מישראל וחו”ל, שעוסקים בפעילות זו, כמו גם בתפעול מרכז להחלפת בגדים ועוד.
אז אם בכליל המרוחקת יש טורבינת רוח קטנה שמסתובבת כבר יותר מ-30 שנה, אנחנו מצפים שבישראל יהיו הרבה יותר? במיוחד עכשיו, שיש תעריף ירוק כדאי לאלה המייצרים חשמל מטורבינות רוח כאלה, ומחברים את התפוקה אל רשת החשמל הארצית. האמת היא – שאין. יש מספר בודד של טורבינות רוח קטנות בארץ. מספר בדואים, מספר תושבים עצמאיים בצפון הנגב למשל, וטורבינה אחת מסכנה על גג בית ספר במדרשת בן גוריון שמקבלת את התעריף (אם רק היא תייצר חשמל… אין רוח נמוך על בתים צמודי קרקע!). איפה כל השאר? מקומות כמו כליל יש לנו בשפע בישראל – שטחים פתוחים חקלאיים או קצות אזורים תעשייתים, בבעלות פרטית, שיכולים להתקין מונה חשמל ולהתחבר לרשת החשמל הארצית ולייצר חשמל ירוק שיווסת פליטות רעל משריפת פחם, ואף יווסת פליטת גזי חממה. איפה הן אותן טורבינות?? מה עוצר אותם? משרד הפנים עוצר אותם. מכיוון שמשרד הפנים עוד לא פרסם מתווה לקבלת היתרי בנייה מאז ספטמבר 2009 עת פורסם התעריף לטורבינות רוח קטנות, לא הצליחו כל היזמים והאזרחים הפרטיים שרצו לנצל את המשאב המתחדש והנקי הזה. הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות יוצא בעצומה, ואני מפציר בכם להצתרף אליה, המפצירה במשרד הפנים להפסיק להתמהמה ולהחליט על מתווה כפי שנעשה בעולם. פרטים נוספים יש באתר הקואופרטיב, ברשימת שאלות ותשובות המצורפת פה למטה.
