יצא לשימוע – תעריף מיוחד לייצור חשמל נקי מטורבינות רוח קטנות!

שבוע העצמאות הזה מסתיים עם עוד הבזק של תקוה לאלו מאיתנו שמייחלים ליום העצמאות האנרגטי. היום בבוקר, במהלך סיור בטורבינות הרוח בגולן, שמענו ממשה שטרית על כך שממש עכשיו הוא הוציא לשימוע את התעריף וכלל התקנות שמסדירות אותו (לאיזה גודל טורבינות, כמה ביתי, כמה מסחרי). מה זה אומר? שיש לנו חודש, עד ה-1.6, להגיש הערות והתנגדויות לאופיו של התקנון.

אבל השבוע הזה, היה מלא כל מיני פעילויות אנרגיה למיניהם. את העגלה הסולרית התחלתי לשפצר מחדש, ויום שלישי הוצא כולו על התקנת מערכת מפסקים למצברים, שתעביר אותם מחיבור טורי (3*12 = 36 וולט) למקבילי (12 וולט). למה אני צריך כזה דבר? המנוע של האופניים החשמליים עובד על 36 וולט. אז יש לי 3 מצברי עופרת חומצה פריקה עמוקה מחוברים בטור. לעומת זאת, אין לקנות ממיר ממתח ישר למתח חלופין 220 וולט (המתח של רשת החשמל הרגילה – שממנו עובד על מכשיר חשמלי, למשל מערכת הגברה) שעובד מ-36 וולט. יש מ-12,24 ו-48. למה אופניים חשמליים עושים דוקא מ-36? שאלה נהדרת. אם הייתי קונה מנוע 24 וולט הייתי פותר את הבעיה. אבל, יש לי מנוע 36, אני די קשור אליו, ויש אופניים חשמליים רבים, וקיטים רבים ב-36 וולט, כך שזו השקעה לטווח ערוך במערכת שתדע לעבוד עם אחד. טוב. אז מתג מסחרי שמעביר בין חיבור טורי למקבילי ועומד בזרמים שאני רוצה אין. לקח לי את כל הבוקר של יום שלישי לגלות, אבל אין. מה שכן מצאתי בעומדי בעליה 41 בחנות החשמל העירונית, הוא את ליאו. ליאו, בחור כבן 70, נוסע עם קיט ביוניקס של 250 וואט, ללא מצערת – כלומר אחד כזה שנכנס לפעולה אוטומאטית כשאתה מדווש.

אני כידוע מעריץ גדול של ביונקס, בעיקר מהניסיון שלי עם הקיט 350 וואט, שכן מכיל גם מצערת שמאפשרת, בנוסף לפעולה האוטומאטית עם הדיווש, הפעלה מתי שרוצים. לליאו יש טענות רבות על המערכת. הוא חושב שהיא חלשה מדי, אבל יותר מזה – מפריע לו החוסר אחידות של הפעלת המנוע ע”י המערכת. הוא צריך מצערת, ללא שום ספק. הוא בקשרים עם היצרן – ואני מקווה שיצליח לקבל החלפה בעלות מינימאלית, של הבקר ללא המצערת שלו, בבקר עם מצערת.

אני, הסתפקתי לבסוף בשימוש ב-3 מתגים סטנדרטיים, שעכשיו ממתגים לי בגאון בין חיבור טורי למקבילי. הנה החיווט לפני שסגרתי את המכסה – שורת החיבורים למעלה היא של הטורי (עם החוטים הכחולים), במרכז נכנסים ה-6 קטבים של המצברים, ומלמטה היציאות המקביליות – כל הפלוסים ביחד (3 חוטים) וכל המינוסים ביחד)

בדקתי אותם אתמול – נסעתי 30 ק”מ לרחובות, השתתפתי במסע אופניים מסורתי בעיר, כחבר מגמה ירוקה וישראל בשביל אופניים, וסחבתי שלט של “רחובות רוצה שבילי אופניים” ומוזיקה שמחה מאת גבריאל וינוגרד. אז זה עובד. האמת – לא הייתי בטוח שאני לא יכול לקצר מצבר ע”י הרמת אחד המתגים (הרי התכנון הוא להרים את כולם בבת אחת) עד שלא ניסיתי. לא מקצר!

היום היה הסיום המרתק של השבוע. נקבעה מבעוד מועד פגישה ברמת הגולן בנושא טורבינות רוח קטנות והתעריף המוצע. את הסיור ערך אבי זעירא, הבעלים של טורבינת הרוח הזאת באלוני הבשן.

פתחנו את הסיור בקצרין, שם שמענו ממשה שטרית שאת ההצעה לתעריף הוא פרסם היום בבוקר. מכיוון שאחת התהיות שלנו היתה “מתי לעזאזל הם מפרסמים את התעריף!?” הפגישה החלה מיד ברגל ימין! לעומת זאת, יש לי מספר השגות על התעריף:

– למה יש תעריף נמוך יותר לטורבינות רוח קטנות, בהשוואה למערכות פוטוולטאיות?
איך שאני רואה את זה, המדינה החליטה לסבסד חשמל שהוא מוסרי יותר, לא הורג את אזרחיה, ומנצל משאבים טבעיים באופן שלא פוגע בדורות הבאים או מחייב תלות במדינות זרות. אם יש הבדל בין ההתאמה של טכנולוגיה כלשהיא ליתרונות האלה – אז כמובן, יש להבדיל ביניהן. אבל טורבינות רוח קטנות ופאנלים פוטוולטאים מתאימים כולם להגדרות הנ”ל – למה להבדיל בתעריף? הנושא הוא כלכלי בעיקרו. כך הגיעו ברשות (לשרותים ציבוריים:חשמל. להלן “הרשות”) להחלטה. אבל – רוח שונה מאוד משמש כמקור אנרגיה. אין שוייון בין הרוח במקומות שונים בארץ. בשמש – הקרינה ברמת הגולן לא מאוד שונה מזו שבתל אביב. ברוח – ההבדל יכול להיות פי 2. מכאן – שהתעריף הוא זה שיקבע איפה ינצלו רוח ע”י טורבינות רוח קטנות (ביתיות או עירוניות). שימו תעריף נמוך – ורק במספר מקומות מצומצם יעשה בהם שימוש. השוו את התעריף לזה שנותנים לפוטוולטאי – ויהיה ניצול רב יותר של המשאב הנקי והמקומי הזה! מכיוון שעשו בחכמה ברשות, ונתנו תעריף על אנרגיה המיוצרת בפועל, ולא על מתקני ייצור, לא נגיע למצב שבו מותקנים טורבינות במקומות שבהם הם לא ייצרו חשמל – כי זו תהיה התאבדות כלכלית! אז אין סכנה בקביעת תעריף גבוה. להפך, תעריף נמוך יצור הפליה מיותרת. אין סיבה להפלות בין טכנולוגיות שלא על בסיס ערכי. אם יש תעריך פר קוט”ש – ויש סכום שנקבע מראש על פני תקופה מסוימת – אנו נקבל את הקוט”ש הנקי הזה בכל מקרה, וכאן כוחות השוק יחליטו על מה מתאים יותר, ולא החלטה שרירותית של הקטנת התעריף לטורבינות רוח קטנות לעומת פוטוולטאי. בעיני, גם עצם העובדה שהתעריף מפלה בין הטכנולוגיות הסולאריות השונות (פוטוולטאי ותרמוסולארי) הוא מיותר לחלוטין. אם יש הגדרה – למשל ביתי עד 15 קילוואט, ומסחרי עד 50 קילוואט, ומחיר אחיד פר קוט”ש – אז למה להגביל טכנולוגיה? מה – יש למישהו ברשות פטיש לסיליקון כחול?? זה יפה, אני מודה. אך אין לזה בלעדיות.

– ההגבלה על 50 קילוואט ב-10 מטר לשניה כגודל מקסימאלי של “טורבינת רוח קטנה”
שוב – הגבלה שרירותית. בפאנלים פוטוולטאים אין לגודל המדויק שמגבילים משמעות מבחינת המוצר. הרי המערכת מודולרית ומורכבת מפאנלים ביחידות של 100-200 וואט, שמחוברות יחדיו להגיע לגודל הרצוי. לא כך הדבר בטורבינות רוח. פה מדובר במוצרים שמגיעים בגדלים קבועים, ובלאו הכי – התפוקה אליה יגיעו בפועל – תלויה ברוח! לכן ההגבלה צריכה להיות גדולה יותר, שכן היא תמנע ממוצרים מסוימים להכנס לתעריף, מוצרים כלכליים יותר בד”כ, ולא זו המטרה.

– הוא יכנס לוואקום הן מבחינת היתרי הבניה, והן מבחינת נתוני הרוח החשופים לציבור.
בלי לעשות משהו לגבי שני הנושאים האלה – תהיה פה חומה בירוקרטית, וחומה של ידע חסר. את החומה הבירוקרטית אפשר להסיר רק ע”י הגופים הממשלתיים האמונים על הנושא. משרד התשתיות, משרד הפנים והרשות צריכים ליצור מפגשים בהקדם, בין יזמים ובעלי ענין, תושבים ואנשי סביבה על מנת להגיע לנוהל שהוא יותר מצומצם מהרגיל, ולא מביא למצב שכל מי שרוצה להרים טורבינת רוח קטנה צריך להמתין חצי שנה לוועדה ולהגיש טפסים שעליהם עורך דין יגבה כמו הטורבינה, ומצד שני כמובן חייבים לאפשר לכל התושבים באזור (טורבינה קטנה חברה – מדובר על 12-18 מטר בכל זאת. לא מגדל אייפל) להכיר את המיזם ולהביע דיעה (ולהצתרף, ולהתקין ביחד טורבינה גדולה יותר שתקטין עוד יותר את הזיהום!) . את חסר הידע צריך ורצוי לפתור גם כן מהצד של הממשל. ישנם נתונים רבים שאינם גלויים לציבור, וחלקם פשוט עדיין לא הוצאו כמפה מסודרת כמן מפת הרוח של הנגב והערבה. בכל מדינה שבה מעודדים את התושבים להתקין טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל ע”י תמריץ כספי, דואגים ליידע אותם בנתון החשוב מכל פה. מהירות הרוח הממוצעת באזור שלהם. זוהי אינדיקציה ראשונית, אך הכרחית. בלעדיה – אין לנו מלבד זקני צפת. והם חכמים, אבל הם לא עמדו שנה על עמוד של 20 מטר, עם סבתא 10 מטר מעליהם, והוציאו אצבע כל שניה, מרחו ברוק ומדדו את הרוח. אז אנחנו צריכים מפה מסודרת, לכל הארץ, כדוגמת זו. למעשה, צריך פתרון מקיף שנותן את כל המידע לצרכן ואף משווה בין מוצרים. ואנחנו צריכים גם עזרה עם השלב השני – מדידה נקודתית. תוכנית השאלת מדי רוח כמו זו – תהיה נהדרת.
והנה – עכשיו סוף סוף, הגענו לעמק השווה עם האנרגיה הסולרית – אנו יודעים מה המשאב, ויכולים להעריך את הכלכליות של התקנת טורבינת רוח במקום מסוים. אם לא מתכוונים להגיע לעמק השווה, ברור שצריך לפצות על זה בתעריף – ויש לכך התיחסות בפרוק המחיר לקילוואט מותקן במסמך שהוצע לשימוע – אבל אז התעריף יהיה כמובן גבוה יותר מחברו הפוטוולטאי!

אי התיחסות לשני הסעיפים האחרונים, כמוה כזריקת מצוף לאדם אבוד בלב ים ללא דרכון. אין לא מושג לאן לשחות, וכשהוא כבר מגיע – אף אחד לא נותן לו להכנס…

הסיור החל במפגש בקצרין, שכלל שיחה עם מהנדס העיר קצרין, אבי זעירא, יהודה גליקמן מאגרולן, משה שטרית ואביעד מהרשות, ואלי וזוהר מחברת windflex. המשכנו לאתר של אבי זעירא באלוני הבשן, שם עומדת טורבינה של 250 קילוואט על מגדל מסבך, ולידה טורבינה קטנה – בעצם בתחום הנמוך של ההגדרה “טורבינות קטנות” – של 2 קילוואט, שלא הסתובבה כי היא עוד לא חוברה למצברים ולכן היתה עם הברקס בזמן הסיור. בוידאו למטה, שלא שומעים בו כמעט דבר בגלל הרוח, אפשר לראות שלמרות הברקס הטורבינה מסתובבת באיטיות! זה אינדיקציה לרוח מאוד חזקה. מדובר בברקס חשמלי, כלומר קיצור של כל הסלילים. במצב כזה כח העצירה יחסי לזרם שנוצר, כך שהטורבינה אף פעם לא תעצור לחלוטין, כי במצב עצירה אין זרם! אבל מאוד מאוד קשה לסובב אותה. אני מצרף את הוידאו, כי עדיין אפשר לשמוע כמה קטעים (תצתרכו להגביר, אבל בלי אוזניות או שרעש הרוח שיופיע לפתע יהיה חזק מדי). את הסיור סימנו בחוות הרוח של מי הגולן בתל עסניה. אבי מספר על הבירוקרטיה המטורפת, שמתיעלת משנה לשנה, ולכן משנה לשנה קשה יותר לעשות משהו…