כמכור לחדשות אנרגיה אני מנוי על Energia News ( 🙂 ). העורכים של המגזין הזה כוללים את המומחים שכתבו את תוכנית האב למשק האנרגיה שהוגשה לממשלה ב-2004 ומשמשת בעיקר כמצע לגידול פטריות באיזה מגירה. לא שהסכמתי עם כל מילה שהיתה כתובה שם, אבל אי השימוש בתוכנית מעיד על חוסר התכנון ברמה הממשלתית שהוא המוליך אותנו ב-64 השנים האחרונות. ספינה בלי קפטן קרא לזה פעם בכיר בחברת חשמל. enter קיץ 2012. הגידול המתמיד בצריכת החשמל, כמו גם המלחמה של ירוקים כמוני בהקמת תחנות פחמיות חדשות, יחד עם הכשלון המתואר של המדינה לאפשר הקמה של תחנות ייצור באנרגיות מתחדשות כגון שמש ורוח בהיקף מספק ותוכנית התייעלות אנרגטית מחייבת ולאומית, הביאו אותנו למשבר האנרגיה החשמלית שבפתח. אז Energia news מביא כמה תגובות על הנושא הזה שמאוד מעניין לקרוא. אחד המעניינים הוא ירון זליכה. לוחם שחיתות ידוע, עם רקורד מרשים, שנשכר ע”י SBY – יזם הגגות הסולריים – לעשות השוואה של מחיר החשמל מהשמש לעומת מחיר החשמל מהפחם וגז ולכלול את כלל העלויות למשק. אותי התוצאה לא מפתיעה. למעשה – עורך עיתון Energia news נשכר לפני כמה שנים לעשות עבודה דומה ע”י greenpeace בישראל. התוצאה היא שעדיף לנו כלכלית חשמל סולארי. אז למה זה כל כך מעניין פתאום? בגלל התזמון, ובגלל הכותב. ירון זליכה, שהיה החשב הכללי בממשלת נתניהו הקודמת, הוא דמות מוכרת ומכובדת בחוגים הכלכליים של המשק. איך יתייחסו אליו ואל הדו”ח החיצוני שלו? לא יודע. אך זה מצתרף לקריאה של איתן פרנס – יו”ר איגוד חברות האנרגיה המתחדשות – לאפשר הקמה של גגות סולאריים ע”י פתיחת התעריף (שבמבט מלא – כולל ההוצאות על בריאות ומימון החוב של חברת חשמל ומחיר החשמל הזול בישראל – יוצא זול יותר ממחיר החשמל הרגיל עם הסבסוד כאמור).
אגב – המקסימום הסולארי מאוד מתאים למקסימום צריכה במשך היום – וכך גם הרוח בקיץ. אני משחק עם נתוני השמ”ט (שרות מטאורולוגי) בחודשים האחרונים, מאז שהם שוחררו לחופשי (למרות שחסר עוד המון metadata מסודר על המדים, הכיול שלהם וכדומה) והנה גרף שמראה את התפלגות עוצמת הרוח (מהירות הרוח בחזקה שלישית) באתרים בהם תחנות השמ”ט מדדו מעל 3 מטר לשניה ממוצע שנתי וידוע שיש פוטנציאל רוח ממדידות יותר קצרות אך בגבהים שיותר מייצגים טורבינות רוח. המדידות מנורמלות – כך שהערך לא מעניין, רק השעה ביום בה הוא מקסימלי (כלומר 1). הנה התחנות בהם השתמשתי (המספרים מתאימים לדיסק המידע שהשמ”ט שחרר):
וזה התוצאות – כל גרף בצבע שמתאים למספר במפה למעלה. באדום עבה זה הנתונים של הקרינה הסולארית בשדה בוקר באותו חודש. בשחור עבה נתוני הצריכה מיום הצריכה המקסימאלי בקיץ (אוגוסט 2010). כל הנתונים הם ממוצע של ה-3-6 שנים האחרונות (תלוי בתחנה).
ולבסוף, אם לוקחים את הממוצע של כל תחנות מדידת מהירות הרוח, והמקסימום, נקבל את הגרף המתומצת הבא:
קודם כל – מה שאתם רואים הוא שהרוח משמשת כמעין “אנרגיית שמש אגורה”. זה מאוד הגיוני – הרוח בקיץ בישראל קשורה מאוד לחימום ע”י קרינת השמש. הקרינה הסולרית מתחילה לעלות ב-5:00 לערך (תחילת הקו האדום בגרף) ובגלל הבדלים בין הבליעה וקצב החימום של הים מול היבשה, היבשה מתחממת מהר יותר. האוויר מעליה עולה, ואוויר קר יותר מגיע מכיוון הים. התוצאה – העליה של עוצמת הרוח מפגרת אחרי העליה בעוצמת השמש, גם בהתחלה – וגם בירידה. ומה שאנחנו רואים אם נחבר בדמיוננו את הקו האדום עם הקו הכחול העבה – הוא שאנרגיית שמש ורוח ביחד יכולים לתרום לייצור החשמל בקיץ ממש בשעת השיא! הקו הכחול הדק הוא המקסימום של הממוצעים הרב שנתיים שמוראים בגרף הקודם בו מובאות כל התחנות בהם השתמשתי, הוא מראה שבגלל הבדלים בין השעה של השיא של הרוח בריזה מהים הזו, אנחנו מקבלים שאם נקים טורבינות רוח בחלק מהאזורים האלה נקבל פיזור יפה יותר שיכסה אפילו עוד יותר משעות מקסימום הצריכה בין 11:00-19:00.
עוד שני הערות מעניינות ניתנו ע”י מרכז המחקר והמידע בכנסת שמבקר את המחוקקים על עיכוב היישום של אנרגיות מתחדשות. ואחרון חביב צור שיזף – הכותב על אותו מחדל בדיוק, והחוסר במימוש הפוטנציאל הסולארי במדינתנו. הוא מרחיב וכותב מצוין, אבל מכניס נושא אחד באופן מוזר – השטחים. כשצור מדבר על השטח שתופסות טורבינות הגז והקיטור (פחם) הוא מדבר על הכיעור שלהם בנוף “תחנות החשמל הישראליות מזדקרות בגסות על החוף בזיקים, אשקלון, אשדוד, תל אביב, חדרה, חיפה. יש טורבינת גז מכוערת בנחל תות לא רחוק מצומת אליקים.”. אבל כשהוא מדבר על הפתרון – הסולרי (ומתייחס בשורה לכיעור של טורבינות הרוח כמה שורות קודם לכן) הוא כלל לא מדבר על שטח. אני כידוע – חסיד של פתרונות ברי קיימא לאנרגיה. אנרגיה סולרית ורוח הן כאלה – הן לא מייצרות זיהום, החשמל שהן מייצרות במהלך חייהן גבוה פי כמה מעלות הייצור שלהם (מבחינת אנרגיה), אין הן תלויות בדלקים מיובאים או כאלה שהם סופיים (כמו המשאבים שנמצאו לאחרונה מול חופינו) ואין הן תורמות לזיהום אוויר או לפליטת גזי חממה. אבל שטח הן תופסות. כתבתי על זה כבר בעבר. השטח הוא סופי, והוא ביכולתנו. אם נכוון גבוה ונדבר על עתיד עם אגירה כלכלית (למשל אגירה שאובה בגלבוע, בצוק מנרה ובעוד אזורים בהרי יהודה ושומרון למשל) אז אפשר לדמיין את המספר 10,000 מגאוואט. כמה שטח זה? באופן גס (עם המספרים של משרד האנרגיה והמים) מדובר ב-200-650 קמ”ר, או בין 1-3% משטח מדינת ישראל. לשם השוואה, כ-30% משטח המדינה משמשים לשטחי אימון של צה”ל. אפשר לשים שליש מזה על גגות אם רוצים (זה פשוט יקר יותר – אך כפי שזליכה הזכיר לנו, כלכלי!) אבל השאר יהיה על קרקע. החלופה היא לזהם עצמנו לדעת כפי שאנחנו עושים כרגע, או לסכן עצמנו לדעת עם חלופת גרעין. אין אופציות אחרות. לסולארי אני פשוט מוסיף רוח – מהסיבה שזה כלכלי יותר, ומאפשר שימוש כפול בשטח – החקלאות תמשיך באין מפריע מתחת לטורבינות. וכפי שרואים למעלה – רוח ושמש בקיץ הישראלי תורמות זו לזו בדיוק בשעות השיא.
ולבסוף – TED. את סוף השבוע האחרון העברתי בחאן בארותיים (מומלץ בחום) בארוע המכונה TentTech, ומישהי שמה אמרה לי שהיא מבקרת בבלוג שלי בשביל ה-TEDים שאני מציג שם. אז הנה אחד מעולה – כסף לא יכול לקנות אהבה אמורה החיפושיות. כסף לא יכול לקנות שמחה אומרים לנו. או שמה כן?
וכמובן, אחרי כזו הרצאה אני לא יכול שלא להפנות אתכם לאפשרויות לתת שאני אשמח שתקחו בהם חלק – אם זה היוזמה של הקמת עמוד מדידה למהירות רוח שנתוניו יהיו זמינים לכל עבור הקמת טורבינות רוח קהילתיות בגליל, או אם זה מגמה ירוקה, גרינפיס או אדם טבע ודין. כיד הדימיון. העיקר – לתת!
