שבוע שעבר התכנסנו ביוטבתה במסגרת פורום אילת אילות למדיניות אנרגיות מתחדשות. כבר כמה שנים שמנהלת אילת אילות – בהובלת נועם אילן ודורית בנט ושיתוף הדוק של ראש המועצה אודי גת – עורכת כנס שנתי מפואר שהפך לכנס המרכזי של מדיניות אנרגיות מתחדשות בארץ, ואף מעבר (טכנולוגיה, תעשיה). השנה הם שינו את המתכון. בכל השנים שעברו היה כנס שנתי בפברואר. השנה הכנס השנתי עבר לנובמבר (אני חושב שהוא הפך להיות גם בתמיכה רשמית של המדינה, ולכן הועבר) והתווסף הפורום. במה מדובר? הפורום היה המתכונת של יומיים. ביום הראשון היו סדנאות בוקר, וסדנאות ערב. לכל סדנא הוזמנו אנשים מהתחום בו עסקה הסדנא – אנשי עסקים, תעשיה, פקידות ממשלה רלוונטית ומלכר”ים. הסדנא היתה במשך שעתיים וחצי, ובה התבקשו חברי הקבוצות לנסח את החסמים בכל תחום, ואת הפתרונות שהם מציעים (!) לאחר סיעור-מוחות. בסוף היום יוצר סיכום של הסדנא, והיא הוצגה בפני כל הקהל למחרת. המודל – מצוין. והוא נוהל ע”י חברת SIT שעשתה עבודה מקצועית. אבל שעתיים וחצי !? אני הייתי בפורום ה”אתגרים, חסמים ופתרונות בדרך ליישום משמעותי של אנרגיית רוח בישראל” וניהלתי את הפאנל יחד עם עו”ד איתן פרנס, ראש פורום חברות האנרגיה המתחדשות. אני חושב שאת הביטוי לאי התאמת הזמן המוצע לגודל המשימה ראיתי בהבעת פניה של פאני שפפורטה ממנהל מקרקעי ישראל, כששמעה שיש לנו 15 דקות להציג ולרשום פתרונות לחסמים שתוארו.
אז מה היה לנו בסדנת הרוח? כמובן, החסמים הראשיים להקמת טורבינות וחוות רוח גדולות וקטנות כאחד בארץ הקודש הם החוסר של מסלול תכנוני לקבלת התרי בניה. מסלול שאמור להינתן ע”י הנחיות משרד הפנים ואליו מחכים כל המועצות האזוריות שמעליהם זורמות הרוחות החזקות בארצנו. רפי רייש, מנהל אגף בכיר לבניה במשרד הפנים, השתתף בפורום והינו האדם שמוביל את כתיבת אותו מתווה תכנוני במשרד הפנים. ביולי 2011 נערך המפגש הציבורי הראשון בו הוצג המתווה המתוכנן. למשתתפים במפגש היו טענות רבות אל המתווה שהוצע, וגם לי היו. באילת רפי סיפר שחלק מההערות והטענות נכנסו והשפיעו על שינוי אותו מתווה, ועד אפריל המתווה הזה – שיתבטא בתמ”א ייעודית (תוכנית מתאר ארצית) – יועבר למועצה הארצית לתכנון ובניה. זה מבורך מאוד, במיוחד מכיוון שלפני המפגש לא שמענו על תאריך שכזה. כמובן – זה שלב בתהליך, ולא הסוף. כשהתמ”א המוצעת תגיע למועצה הארצית לתכנון ובניה היא אח”כ תעבור תהליך של עריכה וכתיבה. רפי חושב שזה יקח מספר חודשים. פחות משנה אני חושב שהוא אמר. זה הרבה זמן. בעיקר בהקשר לטורבינות הרוח הקטנות – שלהם אין שום דרך לקום. אני מדבר על טורבינות עד 50 קילוואט (עד 20 מטר קוטר להבים לערך) שלהם יש תעריף מאז ספטמבר 2009 (מהרגולטור – הרשות לשרותים ציבוריים חשמל) אבל אף מועצה אזורית לא איפשרה להם לקום (מלבד 2-4 טורבינות קטנות צמודות לגג).
נושא נוסף שעלה והוא מהותי לקידום התחום הוא התרי בניה לעמודי מדידה. רוח – שלא כמו שמש – תלויה מאוד במקום. ההבדלים בין אתר אחד לשני יכולים להיות פרויקט סופר כלכלי, ופרויקט שלא יחזיר את העלות גם ב-20 שנה. אז איך מבדילים? משתמשים בנתוני רוח קיימים, ועל פיהם מבצעים מדידות רוח באתר המוצע. אם זה עבור טורבינה בודדת, או חוות רוח. עמודי המדידה הם בין גובה של 15-80 מטר. והם זמניים – 1-3 שנים של מדידה, אז הם מקופלים ועוברים למקום אחר. אין חשש ל”פילים לבנים” פה, מכיוון שזה ציוד יקר והיזם מת לקפל אותו ולהעבירו למקום אחר כי זה עולה לו כסף. בנוסף, החתימה החזותית מינימאלית – מדובר בתורן דק עם מספר שכבות של כבלים המתוחים אל הקרקע בזווית של כ-45 מעלות. לכן – בעולם נהוג לאפשר היתר בניה מהיר עבור עמודי מדידה. הבעיה – אם התמ”א (שכוללת התייחסות לזה לפי רפי רייש) תעבור רק עוד שנה, כל השוק יתעכב בעוד שנה. לזה דרוש שינוי דיסקט ויצירתיות מצד משרד הפנים. אחרת אנחנו נוסיף עיכוב על עיכוב על עיכוב והסוף הוא שאנחנו נמשיך עם עסקים כרגיל, שריפת פחם וגז, ולא נעבור לאנרגיות נקיות ומתחדשות. לא לפי המתווה הרצוי, ולא לפי המתווה שממשלת ישראל קבעה ב-2010 (10% ב-2020 למי ששכח). פעם אחת כבר פספסנו את המתווה הזה. אנו צריכים לפעול על מנת של נפספס שוב את הרכבת.
עוד הערה – אני מעדכן את האתר, והדפים העוסקים באנרגיה. אכניס התייחסויות לכל הנושאים המעסיקים אנשים הרוצים פתרון נקי ומתחדש – שטחים פתוחים, ציפורים, אולי פשוט נעסוק בהתייעלות?, אופטימיזם טכנולוגי, קונספירציות מכונות תנועה מתמדת (מהסוג הראשון כמובן) וכדומה. stay tuned!