נו, עבר שבוע והייתי חייב לראות בעצמי על מה המהומה, ולאן נלקח הציוד של סולאריקה חדשות לבקרים. אז הלכתי לי לרוטשילד, וראיתי את הסרט החדש (יחסית) של ה-yes man, שאם אתם לא מכירים אז מאוד מומלץ, וקצת מביך אפילו, לצפות. החברה האלה מציגים את האמת העירומה, ואז נותנים לה לרקוד. לגבי האוהלים – אני חייב לומר שזה מאוד מרשים לראות את זה, אני מקווה שזה ישרוד מספיק זמן כדי שיושבי האוהלים ומובילי המאבק יפסיקו לומר שהוא א-פוליטי (מה זה בכלל?) וישכילו לסחוב את המאבק הזה אל תוך הפוליטיקה, ולהחזיר את יושבי כנסת ישראל להשתמש בשמאל וימין כפי שנהוג בעולם – ניאו קפיטליסטים מול סוציאל דמוקרטים, עם כל הגוונים של הספקטרום הקפיטליסטי באמצע. הרי הסיבה היחידה שיוזמי המאבק נזעקו לטעון בהתחלה שהמאבק אינו פוליטי, היא שלשמאל, ולימין, יש משמעות אחת בלבד בארץ הקודש, וזה הסכסוך עם הערבים בארץ. ובאמת, למאבק זה אין קשר ישיר לנושא הזה. אבל אסור לנו לתת לכל הקיצוניים לכבס את המשמעות של שמאל וימין, ומאבק זה, שהוא מאבק שמאל-כלכלי מובהק, צריך לדרוש מהפוליטיקאים שמספרים סיפורים על אלונקות וכדומה להכיר בזה ולענות לשאלות הקשות שהמאבק הזה דורש. והנה שני קישורים שמספרים את זה הרבה יותר טוב ממני – מהבלוג של יונית מוזס, ושוקי גלילי. ובכל זאת – במקום שתצתרכו לחפש, הנה ההתחלה של הסרט –