לאחר הפאנל “שמש/רוח קבוצת דיון למפתחים” שנערך ביום האחרון של הכנס באילת שבוע שעבר, כתבתי את רשמיי כאן בפורטל תשתיות.
הראיון עם אפרים שלאין, מנהל אגף בכיר תכנון תשתיות, במינהל התכנון – משרד הפנים, שפורסם אף הוא בתשתיות, מראה שוב שאנחנו עדיין לא מדברים על אותו דבר. אפרים שלאין אומר ש”להקים טורבינת רוח ביתית זה לא פשוט. שכן שלך רוצה להקים טורבינה בגובה של 12 מטר לפחות, הפרופלור הזה מסתובב במגרש של השכן שלך, והילדים שלך משחקים בגינה. אף אחד לא ייתן לילדים שלו להסתובב כשבחצר של השכן שלו מסתובבת טורבינה שיכולה ליפול על הגינה ועל הילדים”. אבל זה בדיוק הענין – רוב השוק לא מדבר על הקמת טורבינות רוח בתוך ישובים ובחצרות קטנות של בתים. מדברים על הקמת טורבינות רוח היכן שיש רוח!
וזה באזורים חקלאיים ותעשיתיים בצמוד לישובים, ומספיק גבוה היכן 
שיש רוח. (ובלי קשר – ההנחיות המומלצות בעולם להקמת טורבינות רוח באזורים בנויים מתייחסות לזה בפרוש, למשל כאן). לכן מובן לי שוב, שיש פה שיח חרשים. ובהתאם למה שכתבתי כאן, אני מצפה שהנושא יופרד – טורבינות קהילתיות (15-50 קילוואט הספק מותקן) וטורבינות ביתיות גדולות (קרוב ל-15 קילוואט הספק מותקן) יותקנו על עמודים גבוהים מ-12 מטר, אך באזורים מחוץ לישובים. שוב – איפה שיש רוח! אין הגיון בלשים טורבינות רוח היכן שאין רוח, ומכיון שבתוך אזורים בנויים אין רוח, ויש עם זה כבר ניסיון נרחב, באנגליה למשל – ועל כך אפשר לקרוא בסקירה הזו שלי, רוב השוק לא מתייחס לזה. אז בבקשה – הפגשו עם התעשיה. הפגשו עם התעשיה שרוצה להקים טורבינות מחוץ לישובים, באזורים הדומים לאזורים שבהם מדובר על הקמת טורבינות גדולות וחוות מבחינת תואי השטח והקרבה לאזור בנוי. קראו את ההמלצות שנכתבו בעולם עבור הנושא הזה. והגיעו להסכמה עבור הטורבינות הללו. אחר כך, שבו עוד, והחליטו על הקריטריונים עבור הקמת טורבינות רוח בתוך הישובים ועל הבתים. זה מעניין, אך זה
לא עיקר השוק ועיקר האנרגיה, והערבוב שאתם עושים מעכב ייצור אנרגית רוח באופן נקי, בטיחותי, כפי שנעשה בכל העולם – והוא אינו במקום.
