כששואלים אותי “איזה טורבינת רוח אני צריך?”, או “כמה תעלה לי טורבינת רוח מתאימה?”, אני תמיד מתחיל בציון החשיבות של נתוני הרוח באתר. אין, פשוט אי אפשר לתת הערכה רלוונטית בלי נתוני הרוח. אבל בפרויקט שאני ודרור צחורי עוזרים לסיים בבית הספר “משאבים” שבמשאבי שדה, קיבלתי תזכורת לכך שנתוני רוח טובים הם לא מספיק בשביל ייצור חשמל נקי מהרוח. מעשה שהיה כך היה – הותקנה טורבינת רוח קטנה בבית הספר משאבים (Bergey XL1, בקוטר של כ-2.5 מטר, 3 להבים, זנב מתקפל להגנה במהירויות רוח גבוהות). טורבינת רוח די סטנדרטית, שאני המלצתי לעבוד איתה לפרויקטים מסוג זה. אמה–מה, המתקין בשלב הראשון של הפרויקט התקין את הטורבינה בלי עומס – כלומר בלי שום דבר שהטורבינה מחוברת אליו (לא מצבר, או נגד חזק, או שום דבר שיכול להעמיס את הגנרטור). השאיר קופסת חשמל קטנה שאפשר לעצור איתה את הטורבינה (לקצר את ההדקים – כך עוצרים טורבינות רוח קטנות), אבל לא קיצר את ההדקים.
התוצאה? ברוחות מעט חזקות, הטורבינה החלה להסתובב, ובלי עומס – כלומר בלי משהו שיעצור אותה, הגיעה למהירויות סיבוב גבוהות. סכנה לא הייתה שם, מכיוון שהטורבינה בנויה לעמוד במאמצים האלה, והזנב מתקפל במהירויות רוח גבוהות ומגן על הטורבינה בלי שום קשר לעומס. אבל הנזק נעשה. כשאני הגעתי עם דרור למשאבי שדה בשביל לחבר משאבה ומזרקה שתופעל ע“י הטורבינה – שהיא אוביקט חינוכי בעיקרו, כמו המערכת הסולארית שנמצאת על ידה – המילים הראשונות ששמענו מהמנהלת הן “האם יהיה מעצור נגיש?”. פשוט מאוד. הרעש שהטורבינה עשתה כשהיא הסתובבה בלי שום עומס חירפן אותה. בצדק. הרעש הפריע ללימודים – זאת כשהטורבינה אמורה להיות עזר חינוכי! לכן, היא דאגה שיעצרו את הטורבינה (הכל היה במקום, רק היה צריך לחבר חוט. אני מניח שפשוט שכחו לחבר את המעצור כשעזבו, או יותר גרוע, חשבו שזה יהיה נחמד אם הטורבינה תסתובב לה סתם כך בשביל היופי…).
והנזק נעשה. עכשיו אחרי העבודה של דרור הטורבינה מחוברת למזרקה, שעובדת כשיש רוח, אך בגלל הניסיון הרע דרור נאלץ לחבר מערכת מיתוג שעוצרת את הטורבינה לחלוטין בזמן ההפסקות.
כמובן שהטורבינה עושה מעט רעש, אך לא קרוב למה שהמנהלת חוותה. הרעש שהטורבינה תעשה בזמן פעולה נורמאלי זהה לזה שהרוח עושה כשהיא נושבת דרך חלון פתוח או מסביב למבנים הם פשוט לא ישימו אליו לב. אבל עכשיו – לך תסביר את זה…